הגיבורה שלהם

אחת מטובות בנותיה של יבנה, קים דוקרקר ז"ל, נרצחה בשבת השחורה ליד קיבוץ בארי, בטרגדיה גדולה. קים, לוחמת מג"ב בחופשה, הייתה במסיבת הדמים ברעים, ונרצחה לאחר שהסתתרה במיגונית בכניסה לקיבוץ בארי. קים נרצחה בידי המחבלים המתועבים ולאחר שלא הותירה עין אחת יבשה ביבנה, היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בבן זכאי.

כשבוע וחצי לאחר הטרגדיה הגדולה, אביה, ישראל, שעדיין מתאבל על בתו, דיבר עליה, סיפר את סיפורה, כשהוא מתאר ילדה יוצאת דופן, עם רוח לחימה והרבה אומץ. ישראל סיפר גם על אותה שבת ארורה, החיפושים בפרדסים, אי הידיעה וכמובן, רגע הגילוי על לכתה של קים ילדתו האהובה. אמה מירי מספרת גם היא על ילדה מדהימה, על החיבור המדהים בין השתיים – והאבל שהגיע לדפוק על דלתה.

"קים היא הילדה בכורה שלנו, בת 22, הגדולה מתוך שלושה ילדים", פותח ישראל בקול קורע לב, "כבר מהרגע הראשון, ראינו שהיא ילדה שמסמנת מטרה ומשיגה אותה. היא הייתה חדורת מוטיבציה, ילדה מאוד ממוקדת ומאוד יודעת מה היא רוצה. מההתחלה היה חשוב לה להיות בפרונט, בחזית. היא רצתה להיות מובילה במה שהיא עשתה וידעה שהיא גם תעשה משהו מאוד מאוד משמעותי. היא הייתה דמות מוערצת על ידי האחים שלה. באמת כולם אהבו אותה. גם בחברים, גם בבית הספר. הייתה מושכת תשומת לב. תמיד הייתה פייטרית בהכל".

מה היא רצתה לעשות בצבא?

"כשהגיע הזמן להתגייס, היא התלבטה בין כמה יחידות מובחרות, כולל קרקל ומשמר הגבול. בסוף היא הלכה למשמר הגבול. את כל המבחנים והנושא של מבחני מאמץ וכושר היא עברה בהצטיינות. היא באה לשם מוכנה. בשלב מסוים היא נהייתה מפקדת, ולאחר מכן גם משכה לכיוון הקצונה, ונהייתה קצינה. היא שירתה בשלב מסוים במערת המכפלה ואח"כ גם הייתה מ"מ. לאחר מכן, גם הייתה אחראית במג"ב מרכז בסיירות".

מה קרה באותה שבת, עד כמה שאתם יודעים?

"3 חברות יצאו למסיבה הזו ברעים. היא הייתה עם חברתה, רז מזרחי (שנרצחה גם היא) עד השעה 6:00 בבוקר ואז הן החליטו שהן רוצות לחזור. הן יצאו כבר בדרך לכיוון הבית, ירדו לכביש עם האוטו, הגיעו לבארי, ושם התחילו אזעקות. הן הלכו למיגונית שצמודה לכניסה בישוב בארי. חשוב לציין שלפני שנתיים, רז הייתה מעורבת בפיגוע דריסה ולכן היא הייתה קצת פוסט טראומתית. הם היו הראשונות שהגיעו למיגונית, אבל איך שהתחיל הרעש של הפצ"מרים, רז פשוט קפאה. בזמן שיש טילים בחוץ, קים יצאה החוצה, והיו אנשים נוספים שנכנסו למיגונית. במקביל, מסתבר שבישוב עלומים המחבלים עשו מחסום וכל מי שעבר את בארי הגיע למחסום ונרצח. ככל שעברו מכוניות, נוצר פקק, כי כל אוטו שהגיע קיבל אותם כמחסום, וככה נוצר מן פקק של אנשים שנרצחים בתוך הרכבים שלהם".

מה עשתה קים באותם רגעים?

"קים והחברות שהיו במיגונית, לא ידעו על המחבלים. הם חשבו שהאזעקות נפסקות והן ממשיכות עם האוטו הביתה. במקביל, יוצא רכב עם מחבלים מבארי, רואה את המיגונית ויורה לכיוונה. באותו רגע הייתה חברה שמשכה את קים בניסיון לברוח יחד. קים לא הסכימה לעזוב את רז. אותה חברה ברחה והצליחה לברוח לשדות. היה עוד בחור שאמר לקים ללכת, וקים אמרה שהיא לא עוזבת את רז בשום פנים ואופן. כזו היא הייתה. קים נכנסה אל המיגונית, שהייתה מפוצצת בצעירים. ואז הם הגיעו והם זרקו כמה רימוני רסס, וזהו, כמעט כל מי שהיה שם נרצח. היו כמה ששרדו, כי הגופות נפלו עליהם. היו איזה 7 או 8 שהצליחו להישאר בחיים במיגונית הזו. הם עשו עצמם מתים ושרדו גם את הווידוא הריגה".

מה אתם עשיתם באותו שבוע, כל עוד היא הוגדרה כנעדרת?

"התחלנו לחפש את קים לאחר שהקשר נותק בשעה 7:50. הטלפון לא נותן סימן חיים, ואנחנו כמובן מודאגים מאוד. ביום שלישי, לאחר שהיא עדיין בגדר נעדרת והצבא לא נותן לנו תשובות, אלא רק אומרים לנו שהמיקום של הטלפון בצומת בארי. אני כאבא, עושה מה שכל אחד היה עושה, יצאתי למקום. למרות שלא נתנו לי לעבור, הגעתי למקום דרך השטח. הגעתי למיגונית ביום שלישי בבוקר, כשערב לפני כן פינו משם את הגופות. היו שם חלקי גופות, וריח נוראי. עשינו חיפושים, כשבמקביל לא עדכנו אותנו. במשך יומיים רצוף חיפשנו בשטח, בפרדסים ובחממות בכל האזור. הפכנו את המקום, אבל לא מצאנו את קים".

מתי הגיעה הבשורה המרה?

"ביום רביעי חזרתי הביתה לאחר עוד יום של חיפושים בשטח. התחילו לירות באזור טנקים ואז עזבתי את המקום ביחד עם הצוות שהיה איתי. בערך בשעה 18:30 באו אלינו מהצבא ועדכנו שהגופה של קים נמצאה. לצערי היה שם בלבול. הם שמו את הגופה שלה באזור של האזרחים ולא עם החיילים. את רז מזרחי איתרו כבר ביום שני. כמה היה חשוב לקים להוציא אותה משם...".

איך אתם מתכוונים להנציח את קים?

"ביום חמישי הייתה ההלוויה והיה לנו מאוד קשה. באו הרבה אנשים ונתנו לה כבוד כי היא באמת הייתה מיוחדת. יש את שוהם שהוא חבר של קים, והוא מאוד אהב אותה, והוא מאוד עוטף אותנו בימים האלו. הוא חלק מאיתנו והוא דואג לנושא ההנצחה. הוא הוא עושה כל מיני דברים, שאני עדיין לא מחובר אליהם, כי זה מאוד טרי לנו".

איך תזכרו את קים?

"קים הייתה דמות מוערכת ומוערצת על ידי כולם. לפני כשנה היא הייתה מעורבת עם החיילים שלה בחומש בתקרית, שם הם ניטרלו מחבלים. פרסמו אותה בכל הערוצים, וידעתי שהיא הייתה פייטרית אמיתית. היא הייתה ממש עמוד תווך של כל מי שסבב אותה. אנחנו נפעל להנצחתה כי מגיע לה. מגיע לה שיזכרו את השם שלה. היא דחפה המון אנשים וקידמה אותם אל עבר הלוחמה. היא רצתה שאנשים שהכירה יעשו דברים משמעותיים בצבא. קים לא הייתה עוד אחת, אלא משהו מיוחד שמצדיק הנצחה גדולה".

בעבר, קים כתבה לאמה מירי מכתב בו היא מתפארת עד היום, משהו שמתאר יותר מכל את מערכת היחסים המיוחדת ביניהם. ״אמא שלי מיוחדת ממש, אני קוראת לה אמא, אתם תקראו לה מרי. כל שבועיים כשאני חוזרת מהבסיס ומסתכלת עליה ואומרת 'מה עשית? איזה יופי' והיא אומרת שהיא לא עשתה כלום. אז אספר לכם מה זה; זה כל הכוחות האלה שיש בה, היא לביאה מבפנים והיא גם מקרינה את זה החוצה בהבזקי אור והילה כזאת שיש סביבה. אז לא, אין לה יום הולדת, זה סתם התקף אהבה וגעגוע לבן אדם הכי יקר לי בעולם. לבן אדם שהוא בעצם כל הדמויות שבן אדם צריך תמיכה מהם בדמות אחת ומתפקדת בכל דמות הכי טוב שאפשר. האמא הכי טובה שיכולתי לבקש, יודעת לתת את העצה הנכונה שרק אמא יכולה לתת ורק אמא יודעת מה באמת טוב בשביל הבת שלה".

"האחות היחידה והכי טובה שיכלה להיות לי, שנתחלק בבגדים ובמעט השבתות שאני בבית יהיה לי הכי כיף ומצחיק בעולם. החברה הכי טובה ללא צל של ספק. שתצא איתי תרקוד איתי ותשתטה סתם ככה כי בא לנו. כל כך הרבה דמויות בדמות אחת. זה לא פיצול אישיות. זו אישיות ענקית שמצליחה להכיל כל כך הרבה. לעבור כל כך הרבה קשיים. ועדיין לאסוף את כולם תחתיה, היא השראה, כולה. אני תמיד מודה על החינוך שהיא נותנת לנו, לשלושתינו. לדעת לקבל את האחר, לדעת להיות תמיד עם החלש ולהרים אותו. להילחם על החלומות שלנו ולעשות מה שאנחנו אוהבים. להיות חזקים ולהישאר עם האמת שלנו ולא להרים ידיים לעולם. תודה אמא על כל ההישגים שלי, הם כולם שלך וגם העתידים לבוא אוהבת אותך״.

השבוע מירי נשמעה כואבת על מות בתה, אותה היא מכנה "כתר היהלומים שעל ראשי", אשר נפל והתנפץ לרסיסים: "אני לא יודעת מה אעשה בלעדיה, אני עוד לא מעכלת מה קורה כאן. הילדה המדהימה שלי איננה".