אכן צחוקו של ילד מביא לבלוב לסביבתו, אך הצחוק הוא גם אמצעי חשוב מאין כמותו לפריחה נפשית ופיזית של הילד עצמו ואף לבריאותו.

 הומור מהווה חלק אינטגרלי מתהליך ההתפתחות של הילד, הוא משקף גם את השלבים השונים בהתפתחות הקוגניטיבית. זהו חוש המופיע כבר בינקות, ומשתנה באופיו ובתכניו עם התבגרות הילד.

צחוק מרפא. הוא מאיץ שינויים פיזיים בגופו של הילד המתפתח. הוא מרחיב את הריאות מאיץ את מערכות הלב והדם מחזק את המערכת החיסונית, מערכת השרירים בגוף ואף מחזק את השלד. גם המערכת העצבית המרכזית בגוף הפעוט זוכה לבונוסים משמעותיים. הגוף כולו זוכה. ילד המרבה לצחוק הופך להיות לילד רגוע יותר, בעל יכולת להתגבר על חרדות. כאשר הילד צוחק משתחררים למוחו חומרים המביאים אותו לכדי מחשבות חיוביות. כילד, ככל שירבה לצחוק יתחזקו אצלו מנגנוני הגנה הדוחים דכאונות ומאפשרים לו לחשוב בצורה רגועה תוך דחייתם של גורמים מלחיצים.

ההומור המילולי מתפתח בגיל הגן. ילדים נעזרים בו כדי להראות את הבנתם ושליטתם במילים באמצעות כך שהם דווקא מעוותים אותן בהנאה. כמו כן, הילד נהנה בשלב זה לתת שמות מוטעים לחפצים, ליצור חריזה ומילים חדשות, לשנות הברות אחרונות של 

מילים ומשפטים. אנו בגן שמים לב לתופעה בה הילדים מנסים לצחוק ולהצחיק באמצעות מילים שהינם "טאבו", בעיקר קללות עסיסיות להן הם נחשפים(מאמצעי תקשורת שונים או מאחים גדולים) ומבינים כי שימוש בהן יוצר מבוכה אצל הסובבים וגורמים למיקוד תשומת לב לכיוונם. נציין שתופעה זו היא שלב התפתחותי טבעי ואנו כמו גם ההורים שסביבנו מיד מגדירים גבולות בעניין ועם חלוף הזמן התופעה חולפת.

אז מה תפקידינו כהורים ומחנכים לעניין צחוקו של הילד? למעשה הכל!!! צחוק הילד יופיע כפי שהבנו כתגובה לאירועים חיוביים הקורים סביבו. ומה הם אותם אירועים? נתחיל מהבית, המבצר שלו. האווירה הנעימה, התקשורת החיובית בין ההורים לבין עצמם, בין ההורים לילדיהם. הקשר עם האחים. הענקת הגבולות. הביטחון שהוא יודע מה מותר ומה אסור, על מה יכעסו עלי ועל מה לא. המעמד שלו בתוך המשפחה האם מותר לו להביע את עצמו? האם יש מי שמקשיב לו? כל אילה מעצימים את הביטחון העצמי וגורמים לנסיקה של מצב הרוח וכפועל יוצא הצחוק הבוקע מגופו הקט ישמע בכל הבית ולאורך זמן. אפילו עיצוב חדרו של הילד הוא בעל משמעות למצב רוחו. ככל שהחדר יעוצב בצורה בה הילד ייהנה לשהות בו מבחינת צבעים וגירויים כך יהפוך החדר למקום מזמין, חם. הילד השוהה בו ימצא בו ניחום בשעות מצוקה. החדר יגרום לו חיוך וצחוק.

חום מגע ואהבה יגרמו תמיד לחיוכיי חינם. דגדוגי הורים ואנו כבר נהיה עדים להתפרצויות צחוק שיחרטו כחוויה ענקית בראשו של העולל.

כאן המקום לציין. הגוף שלנו אינו עושה את האבחנה בין צחוק שהוא אינסטינקט לבין צחוק מכוון ותגובתי. ברגע שהילד שלנו צוחק כל אותם דברים טובים שמניתי קודם לכן קורים לו. כל אותם חומרים טובים משתחררים לגופו והכל בחינם. צחקו מבדיחות צחקו מפרצופים מצחיקים צחקו אפילו צחוק ללא סיבה, צחוק מכני, סתמי, והמוח-יעשה אותם פעולות ריפוי, והבראה-כמו צחוק טבעי...

והגן מה תפקידו? אז נכון שהילד מגיע לגן בכדי ללמוד ולקבל כישורי חיים, איך לאכול, להתנהג בחברה, הענקת גבולות ועוד ועוד. לא פעם תהליכים אילו מלווים בבכי. תפקיד הגן להציג את שתי צדדי המטבע.  יש גם צחוק בעולם והרבה ממנו. על הילד להבין זאת ככלי להתמודדות עם התקופות הפחות טובות בחייו. ככל שילמד להשתמש בכלי זה כך יהפוך לאדם חיובי, חיוני, אוהב בריות ונכס חברתי. כן כן זה מה שצחוק מסוגל לעשות.

 

"כל אדם מלא ייסורים ויגונות, כידוע לכל אחד ואחד, על כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכוחות להיות בשמחה". ( רבי נחמן מברסלב)

 

שלכם רגינה הגננת

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו