התערוכה "ילדותי השנייה"

עולם הדימויים בתערוכה "ילדותי השנייה" שאול מציורי ילדים או לחילופין מזיכרונות וחוויות ילדות. אחד עשר אמנים במסע אישי אל עברם, מסע של היכרות עצמית והעצמה אישית המסייעים בהתמודדות העכשווית ובמימושה בעזרת אסטרטגיות אשר נוסו בעבר. את התערוכה אוצר מנהל הסדנה לאמנות, רוני ראובן.

עיריית יבנה

 האמנית גילה ספיר בונה סביבה של דימויים המביעים צער, כאב, הומור, שמחה, כאב, חרדה, מחאה ושבריריות, עולם ילדות המתעטף בצבעוניות ורודה ומתקתקה, עשיר בסיפורים, אגדות וצלילים המשרים תחושה של שמחה והגנה. דימוי הפרפר מלווה את ענת מיכאליס לוי שנים רבות.  הציור בלו מורפו (BLUE MORPO  ) הוא מתוך "סדרת הפרפרים הגדולה". הילדה בציוריה היא תמיד אותה ילדה מאז היותה בת שנתיים ועד היום והיא בת עשרים ואחת. דמותה של הילדה מאפשרת לענת לחקור נושאים טעונים בעברה: זיכרון, מקריות, יחסים בין אב לבתו ובין אם לבתה. הפרפר המופיע בעבודותיה מייצג את היפה והחמקמק, עיניו האמיתיות במחושיו ועיניו הלוכדות את טרפו הן כנפיו.

עיריית יבנה

כרמלה וייס אוספת את זיכרונות ילדותה הנערמים זה על גבי זה בבניין הזיכרונות. היא חוזרת אל אלבום התמונות המשפחתי, משחזרת חוויות ילדות ומעניקה חיים לעבר אישי ומשפחתי. המיצב "לאן מפליגות הסירות ?" של אתי וידר-ורצר שאול מזיכרון ילדות פרטי, מתנה אשר קיבלה מהוריה בהיותה בת ארבע לפני לידת אחותה. אמבטיה קטנה ובתוכה בובה איתה נשלחה לסבתה עד לאחר הלידה, אמבטיה זו נלקחה לשמש כמיכל לכלי הגילוח של סבה. במיצב באים לידי ביטוי מצבים רגשיים הנעים בין עולם ילדותה לעולם הילדות של נכדיה, בין תחושה שקטה ומענגת לחוסר שקט ודאגה. הצבעוניות והחומריות מעצימות את האווירה הדרמטית בציוריה של איריס נדל. המרקם הציורי העשיר ושכבות הצבע המונחות זו על גבי זו, מעוררים מחשבות על הרס, חורבן וזיכרון המהווים עדות ויזואלית של הנפש וחוסר האונים. אריה ברקוביץ אורז את זיכרונות ילדותו מרומניה והמעבר לבאר שבע החולית. פיסות מחומרים  שנמצאו ברחוב שימשו אותו להרכבת צעצועים. היום כאמן, כבר לא ילד אך ממשיך לבנות את צעצועיו הנישאים בראשי עמודי העץ, עמודי זיכרון.

צילומיה של ורדה כרמלי צולמו במסגרת הפרויקט "אני רואה זיכרון" המתייחס לזיכרון אישי וקולקטיבי בגרמניה, פולין וצ'כיה בין השנים 2004-2014. צילומים תמימים של ילדים משתעשעים במחוזות הרשע כפי שנצרבו בתודעה.

אורה בריל מציירת על מפות באטלס ישן, אוסף ניירות כרוך ודפים מלאים בצבע ומילים. האטלס אוצר בתוכו זיכרונות משעורי הגיאוגרפיה בילדותה. ציורה הוא ציור ילדי מופשט המבוסס על צורות מקריות שנוצרו על מפות העולם אותן אימצה אורה כמפות נפש.

מטענים תרבותיים מילדותה נושאת עימה גלי קמיל המחפה באבני פסיפס שמלה בהשראת בגד מילדותה ועגלת בובה האוצרת בתוכה דפי אנציקלופדיית תרבות מגולגלים ושרידי זיכרונות גנוזים בתוכם.   ציוריה המופשטים עזי הצבע של אתי לב  מזמנים למפגש עם זיכרונות, צללים ומראות אשר נשזרו בנוף ילדותה בירושלים וקיבלו עיבוד מחודש. ציוריה האופטימיים מקרינים שמחה של ילדות. עבודתו של דורון פישביין "64 פרמוטציות מדיטרניות" היא יצירת אמנות אותה הוא מגדיר עבודת משחק, ההשראה לעבודה נולדה בעת טיול שורשים עם אמו בוילנה, ליטא, במסגרתו ביקר עם ילדיו במשחקייה שהכילה צעצועים מכניים מעץ מהתקופה הסובייטית. בין יתר המשחקים נתקל במערכת קוביות המונחות זו על זו וציר במרכזן. על כל פאה בקובייה צויר פריט לבוש כשהרעיון הוא הלבשה מלאה של הבובה תוך סיבוב הקוביות. צעצוע הילדות שעבר מן העולם מקבל משמעות חדשה בזמן החדש בציורי מאורעות מזרח תיכוניים, משחק של בוגרים, זיכרונות ילדות שנולדה מחדש, כמילות השיר: "ילדותי השנייה" -   מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי.      

                עיריית יבנה                                                           

התערוכה "סורגות דור 3.0"

עבודת היד כמדיום יצירתי התפתחה לתופעה גלובלית בעידן של חדשנות וקצב חיים מהיר (אוצרות: טל מרגלית וענת שלו). יש חזרה למלאכות מסורתיות כגון סריגה, רקמה, אריגה וקליעה. סריגה היא מלאכה ואמנות המספקת את הצורך האנושי ליצור חפץ ממשי, אישי וייחודי, נעים למגע וחמוד למראה. הסריגה, המסמלת מלאכה נשית המתקיימת בתחום הביתי והמשפחתי, פורצת גבולות בזכות הטכנולוגיה, ומזמנת מפגש חברתי קהילתי וקשר בין-אישי וירטואלי. התערוכה חושפת אומניות ישראליות, המפסלות בובות בחוטים ובמסרגות. יצירותיהן, המייצגות גישות שונות לסריגה, צופנות בחובן מסרים מרובדים ועוברות מתחום של תחביב אל המרחב האמנותי. דינה שטיין סרגה בזמן אספות חברים בקיבוץ בשנות ה-50 וה-60. היא סרגה בובות בסגנון אירופאי, ליצנים לילדים. בתקופה של מחסור וצמצום יצרה צעצועים צבעוניים ומשמחים וגיבשה אוירה של אגדות קסומות מעולמות רחוקים. הני שקולניק התגוררה רוב שנותיה באיטליה, כיום גרה במושב רמות מאיר. בעשור העשירי לחייה עדיין סורגת בשפע חבורות חתולים משעשעות בתבנית זהה אך בצבעוניות משתנה ומתפרצת. טובה ציטיאט פעלה כחלק מקהילת סורגות המתכנסת בביתה של הגב' רינה פנחסוב. קבוצת נשים רב גילאית המתאפיינת בסריגה למטרות חברתיות ותרומה לקהילה. עבודתה המוצגת - כובעים מיניאטוריים לכיסוי ביצים ברוח אירופאית, המזכירים את הכובעים שקהילה זו סורגת לפגים בבתי חולים. אירית בן אריה מציגה מובייל שובב, דינמי ועליז של דמויות בעלי חיים. הדגמים לקוחים מרשת האינטרנט בשיטת סריגה יפנית הנקראת אמיגורומי. אורית אברהם סורגת בדיוק ובהקפדה בובות אמיגורומי מיניאטוריות המשמשות כמתנה אישית ייחודית. הקווים הסכמטיים יוצרים דימוי מגובש. מורן מלרון  קולוריסטית, מעצבת טקסטיל, מנחת סדנאות, פעילה ברשתות חברתיות, מעצבת סטים שלמים ליצירה עצמית. ארנבים עם אופי אנושי, לבושים בהקפדה ערוכים בקיט מאורגן ליצירה מושלמת. טליה גלעדי אמנית רב תחומית מבית הלל, יוצרת בעיקר בחומר. בעבודות הסריגה שלה היא משכללת יצירת בובות על ידי תפירת פרטי לבוש וחלקי גוף לבובה הסרוגה, ובכך יוצרת חפץ יחיד ומיוחד. מרינה רוזן היא תכשיטנית הפועלת ביבנה. במקביל יוצרת בובות צמר מלאות הבעה בטכניקה קדומה של ליבוד. רובד נוסף ליצירה הוא סריגת פרטי לבוש לבובות הקסומות. אנה טודרין מהנדסת מיפו, הופכת קריקטורות דו מימדיות ליצירה תלת מימדית שנונה ומצחיקה. אנה משתמשת באיורים מהרשת או מהעיתונות הזרה כסקיצה, ומוסיפה משמעות אישית לבובות. נעמי ריבשטיין מורה למדעים, סורגת בסגנון חופשי ומרושל, פסלים רכים של דמויות מוכרות מהתרבות הפופולרית. נטע עמיר אמנית טקסטיל, היוצרת בשילוב חומרים וטכניקות פסלים היברידיים וגרוטסקיים, המורכבים מעירוב חלקי אדם ובעלי חיים בפרופורציות מוזרות. חן פרל אומנית אוטודידקטית, סורגת את קעקועי גופה. הדימויים לקוחים מעולם עירוני קשוח, תרבות שוליים של קעקועי גוף כואבים ההופכים לבובות רכות ונעימות למגע. יעל כץ חנקין חוקרת דתות ואמנית, עוסקת בהנחית קבוצות ובסריגת בובות כחלק מתהליך להתפתחות אישית הרואה בבובה חלון לעולם המיתי.  נועה קלנר מאיירת, ירושלמית, חידשה איורים לספר "סבתא סורגת" מאת אורי אורלב,  בשפה אישית ורגישה המשתמשת במאפיינים של אומנות הסריגה.

עיריית יבנה

התערוכה "מגירות התודעה" מאת פנינה שריג

האמנית פנינה שריג אומרת כי הגוף והנפש אחד הם! במגירות התודעה שלה יש את החוויות והזכרונות, האופטימיות והפסימיות האהבות והשנאות, החיברות והקשר עם החוץ. התודעה, להבנתה, היא מכלול רגשות, מחשבות וחוויות הנרכשות במהלך חיינו. "העיסוק במגירות החל כחיפוש אחר תיעוד של תודעה אישית ועצמית. המגירות שלי משמשות לעיתים כרדי-מייד לתוספת של חפצים אקלקטיים, תמונות וזיכרונות. לעיתים המגירות משמשות כמצע לציור ולהבעת אמירה, מושג של חוויה", אומרת שריג.

המגירות פורקו מארונות ישנים שכבר שימשו לאגירת דבר או שניים בחייהם. "הוצאתי אותן מארונות ומשידות שהפכו לפסולת ונתתי להן חיים חדשים. לכל חפץ יש את מטרתו בחיינו ואני מוצאת למגירות מטרה חדשה וקו אופק אופטימי".

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו