הלבד הוא חבר



בהמשך לטור של שבוע שעבר "חופשי זה לגמרי לבד" קבלתי בהתרגשות המון פרגונים לצד ביקורת בונה. מסתבר שתיאור החוויה שלי גרמה להזדהות רחבה אצל המון קוראים שבין היתר הביאו לידיעתי כי לא שיתפתי מספיק את הצד הפרקטי בוא נעזרתי על מנת לחיות בשלום עם תחושת בדידותי.

החלטתי בטור זה לשתף ולחשוף את הכלים האימוניים עימם נעזרתי להכרות עמוקה עם עצמי.

ראשית חשוב להבין כי תחושת הלבד נמצאת אצל כולנו עוד מימי ילדותינו ויושבת על המון חוויות שחווינו במשך השנים.

רובנו מתאמצים לשכוח אירועים שהכאיבו לנו ובאופן טבעי אנחנו מנסים להרגיש טוב ולהדחיק את אותן חוויות. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו לא מעבדים את החוויות שלנו ואז בסופו של דבר המצב עשוי לצוף "ולהכריח" אותנו להתמודד.

התמודדות עם הנושא הינו שיעור גדול במיוחד בו אנחנו נדרשים לצלול פנימה אל תוך השכבות הכי עמוקות שנמצאות עמנו שנים רבות. ויש לראות בכך הזדמנות גדולה לקיום חיפוש אמיתי אחר עצמינו, להיות נוכחים מבלי היכולת "לברוח".

הכלי הראשון שנעזרתי בו היה כתיבה. זהו כלי עוצמתי והכרחי. הבעתי על הכתב בחופשיות את התחושות, רגשות, סודות ואת המחשבות העמוקות ביותר שלי. שחררתי את מה שהיה עצור בי שנים. כתבתי על חוויות חיי במקום להתחמק מהן. אפשרתי לעצמי לשכוח מניסוח, צורת כתיבה וכו' הדף סובל הכל ומסייע בעדנו לפרוק את כל שעל ליבנו, ובכך לגרום לנו להיות בריאים יותר, להתחזק מבחינה נפשית ולהעלות את רמת מצב הרוח.

הכלי השני היה תרגול מדיטציה. תרגלתי מידי יום. דרך כלי זה הרגשתי תחושה מתוקה של שלמות ורוגע. התמלאתי באנרגיות שלא הכרתי לפני כן. מדיטציה הינה דלת להתבוננות עצמית עמוקה. תהליך של התנתקות מגירויים חיצוניים, מהסחות דעת שונות והתמקדות בהוויה ובחוויית הרגע. להיות בלא לעשות דבר, אף פעולה, אף מחשבה, אף רגש. רק אנחנו קיימים, וזה תענוג עילאי.  דרך כלי זה הבנתי שתחושת הלבד הינה חלק ממני ואל לי לברוח ממנה אלא לחבק אותה חזק.

 חגית כהן

הכלי השלישי היה מבחינתי האתגר ללכת לקראת הפחד "להפוך את הפחד לדחף". מתוך החשש שלי מהבדידות והלבד החלטתי שלא אתן לתחושות אלו לנהל אותי ,אלא ההיפך אהפוך אותם לתמריץ. אתקדם באופן מעשי לקראת שמחה, בהירות, אומץ, סבלנות וכוח. הבנתי כי מעבר לפחד נמצאים המקומות והנופים שאני הכי רוצה להכיר. שההצלחות הכי גדולות והחיים הכי טובים שלי נמצאים במקום בו הפחד משתק אותי. בחרתי להתמודד עם תחושת הלבד ולצעוד אתו קדימה יד ביד.

לסיום, ברשותנו מגוון רחב של כלים נוספים שבעזרתם נהפוך את חיינו למלאי תקווה ושמחה כמו : פעילות גופנית סדירה, קריאת ספרים, פגישה עם חברים ומשפחה הודיה על הקיים בחיינו ועוד.

בכל פעם שאנו מרגישים שנשארנו בחוץ או שאנו מורחקים, זה מעלה בנו תחושה של ילד קטן חסר ישע. התחושה הזו מושרשת בנו בצורה כל כך חזקה בחוויות הילדות המוקדמת, והיא חוזרת ומנגנת שוב ושוב. יש לנו הזדמנות לעצור את זה, באם נכיר בשורש התחושות הללו בעבר ונשחרר את הכאב הישן לעבר רצון להווה חדש, חיוני, שמח ובריא יותר. 

לכל שאלה/ייעוץ/הכוונה אשמח לענות [email protected]

                                    חגית כהן- מנטורית לצמיחה


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה