"מאמינה בגורל הטוב"

אימהות?

"אי של מהות. מפעל חיים".

תחביבים?

"למעלה משש שנים שאני מצלמת ומתעדת בסטילס אמנות רחוב, גרפיטי, שלטים ומוֹדעות ברחוב. התחביב הזה מימש את עצמו באופן יצירתי, ובספר החדש שלי "היוצר פינת החופר" משולבים 84 צילומי גרפיטי שעברו עיבוד גרפי".

בישול?

"אהבת חיי. מבשלת כל יום. גם על פי מתכונים וגם ממציאה. לכבוד נסיעתה של בתי גל לשנת לימודים בניו יורק הכנתי לה מתנה: ספר בישול עם כל המתכונים שלי שהיא כל כך אוהבת כולל צילומים ותיעוד ביתי של כל המאכלים".

טלוויזיה?

"ממעיטה. בעיקר בחדשות. כמורעלת אקטואליה אני ב'צוֹם טלוויזיוני'. מה שכן, אני מרפרפת בין האתרים המובילים רק כדי להתעדכן. אנחנו חיים במדינה שהמבזקים קופצים עלינו מכל כיוון. מעבר לחדשות בטלוויזיה, תוכניות אקטואליה, הרדיו והאינטרנט, אז גם אם רצינו להתחמק מהן זה לא מצליח. גם בזמן תור בבנק או בדואר רצות מולנו כתוביות עם עדכונים חמים על גבי הפלזמות אז אי אפשר באמת לברוח ממה שקורה במדינה בכל דקה נתונה".

ספר?

"הספר 'דרך האומן' לטיפול עצמי דרך כתיבה של דפי בוקר בתהליך שנמשך 12 שבועות... ואפשר בהחלט לחרוג ולהפוך אותו לדרך חיים. את הספר כתבה ג'וליה קמרון והוא מלווה אותי למעלה מ-15 שנה ויש לו מקום של כבוד ותודה אצלי בלב כמנוע לכתיבה שלי ולהתפתחות שלי ככותבת. גם הספר 'הזכות לכתוב' של אותה סופרת".

המלחמה בסוריה?

"ברצינות: קשה מנשוא. גם מה שמתרחש שם וגם תחושת אוזלת היד של המנהיגים המובילים את העולם. כבת לעדה הסורית החלטתי לא לנקוט עמדה בכל מה שקורה בסוריה ולא להתערב. לא מערבבת בּאשר עם חאלבּ".

משפחה?

"חוף המבטחים שלי. רצועת הביטחון שלי. יש הקפדה מאהבה על ערבי שישי משותפים".

אתרי היכרויות?

"אין שום דבר נגד, אבל מעולם לא הייתי רשומה בשום אתר היכרויות. מאמינה בגורל הטוב".

חזיית פוש-אפ?

"גם נגדה אין לי שום דבר, רק שיש נשים שהולכות רחוק עם האביזר הנשי הזה ופונות למסגרייה הקרובה לביתן כדי ליצור לעצמן מתקַן שגורם לתופעת ה'ציצי גולף'. על זה אני אומרת: לא כל בית צריך מרפסת".

פקק תנועה?

"כאדם שמקדים את זמנו לכל מקום, פקקי תנועה לא מטרידים אותי. לרוב, לוקחת טווח ביטחון. כי הרי הפקק לא הוא שמטריד אלא האיחורים שאנחנו נופלים לתוכם. חוצמזה באופן קבוע אני יורדת אל האוטו עם דיסקים. זה המקום העיקרי שלי לשמוע מוסיקה שאני אוהבת. ברצף. בלי פרסומות".

קפה הפוך?

"התמכרות. אוהבת. רוצה להפחית. ולפעמים אפילו מצליחה. אחד הקטעים היותר נוּגים בספר החדש שמו: קפה הפוך על הפוך. על רומנים שנרקמים בבתי קפה, על מלצריות שמפזזות סביב לקוחות מסוקרנות לדעת על מה הם מדברים ועל סיפור אהבה גדול שהיה לי, שהתחיל ונגמר בבית קפה. לא אותו בית קפה, אבל הקפה היה התירוץ...".

ניתוחים פלסטיים?

"זה מזכיר לי את הנשים המתחסדות שאומרות 'הרווחתי כל קמט ביושר'. תמיד מתחשק לענות: 'ואני הייתי מעדיפה להיות רמאית ומתוחה'. ובאמת, מהלב: מפחיד להפקיד את הפנים בידי מישהו. נדרש לכך אומץ שאין לי. כאחת שפוחדת ממחטים של בדיקות דם, כל עוד יש מייק-אפ טוב בעולם אז הכל בסדר. אתן לקמטים את הכבוד המגיע להם. ומגיע להם".

יבנה?

"בת דודה אהובה גרה ביבנה ושמה שרית... ואנחנו שתיים מתוך חמש 'שרית' במשפחה שקרויות על שם הסבתא המקסימה שלנו (ז"ל) – שרה שנפטרה השנה בשיבה טובה והשאירה אחריה מורשת הומור פנימי משפחתי מרגשת".