העיר יבנה איבדה עוד אחת ממייסדותיה הוותיקות

דני גימשי
צילום: דוד מטודי

בשבוע שעבר הלכה לעולמה רוזה פורר מוותיקות יבנה וממייסדותיה הראשונות.

רוזה עלתה לישראל כניצולת שואה וכאן פגשה את בעלה שלמה פורר, גם הוא ניצול שואה, שעלה לישראל כילד ערירי. שני הצעירים התחתנו ביבנה, כאן הקימו את ביתם בשנת 1950 וכאן הובאה השבוע למנוחת עולמים.

רוזה הייתה במשך השנים דמות ציבורית פעילה בקהילה, לצידו של שלמה בעלה שהיה "סלב" מקומי כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת.

שלמה, בעל המשאית הירוקה, היה "הנהג של יבנה" שהסיע פועלים למקומות העבודה, אך נודע במיוחד כנהג שהסיע את כל תלמידי בתי הספר בטיולים השנתיים בכול רחבי הארץ.

כן,כן, נסענו במשאית מכוסה ברזנט כשבסופה של כל שורה ישב אחד ההורים למנוע מהילדים ליפול או לקפוץ מהמשאית. שלמה היה "אחינו הנהג" ששרנו לו בנסיעות הארוכות: "אָחִינוּ הַנַּהָג, סַע מַהֵר! רוֹדְפִים אַחֲרֶיךָ רוֹצִים לְהַשִּׂיגֶךָ סַע מַהֵר! אָחִינוּ הַנַּהָג, סַע לְאַט! אִם תִּסַּע מַהֵר יַעֲצֹר אוֹתְךָ שׁוֹטֵר סַע לְאַט! אָחִינוּ הַנַּהָג", שלמה היה "הנהג שלנו חברמן... הוא ייקח אותנו לתימן...".

כן, אז לנסוע במשאית ביבנה נחשב לשיא האלגנטיות והכיף. שלמה היה מסיע את תושבי יבנה לים בחוף יבנה, עוד כשליבנה היה חוף ועדיין לא נסגרו דלתותיו בפני התושבים.

רוזה ושלמה פורר גידלו בעירנו משפחה לתפארת, ילדיהם יונה (שמוכר), פיני וחיים ונכדים ונכדות. במהלך השבעה סיפרה יונה כי בשנות החמישים, בתקופה שעוד לא היה חשמל, הילדים התרחצו בפיילה בה המים חוממו באמצעות פרימוס.

כאשר אימא רוזה הביאה הביתה סוף סוף אמבטיה ("של עשירים"), הוא שימש כג'קוזי של כל ילדי השכונה. הבת יונה שימשה כמזכירת הלשכה הראשונה של ח"כ מאיר שטרית בהיבחרו לראשונה לראשות מועצת יבנה. יונה חוותה טרגדיה קשה כשבנה יוני, שהיה קצין צנחנים, נהרג במלחמת לבנון השנייה.

רוזה פורר, שכונתה "סבתא רוזה", הלכה לעולמה בשיבה טובה, משקיפה על יבנה מלמעלה יחד עם שלמה ואומרת בסיפוק "אכן עשינו עבודה טובה. בנינו כאן משהו יפה". תהיה נשמתה של רוזה צרורה בצרור החיים.


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה