"פתאום תקף אותי הקטנצ'יק הארסי הזה"

"יש לי חברים שהמומים, הם לא מסוגלים לדבר איתי"?

מדוע?

"בגילי נחשבתי לסמל בריאות. אני עושה טיולי אקסטרים, טיפוס חבלים ומה לא. אפילו עדיין רואה טוב ללא משקפיים. ופתאום תקף אותי הקטנצ'יק הארסי הזה".

קטנצ'יק ומסוכן... 

"נתגבר עליו, אין מה לעשות, אלו החיים". 

 לאומני ישראלי

בימים אלו מתמודד איש הכדורסל הוותיק של יבנה, יוחנן פלד (66), עם גידול סרטני שתקף אותו במיתרי הקול. את ההתמודדות הקשה הוא מעביר ומרכך בעזרת תחביבו החדש: צילום נופים. את תמונותיו, שהוא מצלם בכל רחבי ארצנו, מפרסם יוחנן בעמוד הפייסבוק שלו וזוכה לתשבחות אינספור. בימים אלו חבריו של פלד מעודדים אותו להציג תערוכה של צילומיו לציבור היבנאי. בקול חלוש שכמעט אינו נשמע, מספר פלד את קורותיו מהחודשים האחרונים.

"לא חשבתי על תערוכה", הוא אומר בצניעות אופיינית, "מעודדים אותי לעשות  אבל זה לא בטוח עדיין. יהיה נחמד לעשות תערוכה כי יש לי מסר חשוב בתמונות: אהבת ארץ ישראל. אלו תמונות וגם מסרים פוליטיים בעקיפין".

זה משהו שהחל רק לאחרונה?

"זה מתמיד. אני בעד ארץ ישראל השלמה והיפה. אני מה שנקרא לאומני ישראלי. זה המסר שלי. אני אוהב לטייל בארץ הזאת. עד לא מזמן לא תיעדתי את טיוליי בארץ, אני הולך רק ברגל ולא באוטובוס וכאלו, ולכן החלטתי בשנים האחרונות, בגילי המתקדם, לתעד כדי שאני אזכור. ככה זה במקרה התגלגל". 

מה אתה מצלם?

"אני מתעד את הפינות היפות בארץ. נמאס לי שאנשים אומרים 'איזה חוץ לארץ יפה'. שם גם אני הייתי, אבל פה יש בכל פינה משהו יפה. לכן החלטתי שלא צריך לרוץ עד תאילנד. אני מעדיף להראות לאנשים דרך הפייסבוק את היופי שבמדינה שלנו ומאוד מחמיא וכיף למצוא 150 לייקים על תמונה שהעליתי יום קודם. אנשים שואלים 'וואו, איפה צילמת את זה?', וזה כיף להכיר להם פינות חמד כאן בישראל. היום כבר יש לי מעל 1,200 תמונות".

כל זריחה היא שונה

מלבד היותו צלם מדופלם, סוגר פלד 20 שנות פנסיה מהתעשייה האווירית בה עבד שנים ארוכות, שנים בהן היה ממקימי אליצור יבנה בה הוא עד היום משמש רכז אגודה ואף מאמן. מלבד זאת, הינו חבר במנהלת הספורט העירונית. 

יוחנן, מה אתה חושב על הכדורסל ביבנה?

"בסדר גמור. אנחנו בסדר גמור. פעם נשאתי בכל התפקידים אבל שחררתי".

אז היום אתה מסוגל להגיד גם ביקורת?

"יש לי ביקורת, אבל היא תגיע רק להנהלה שלנו. אני מאמין בשחקנים מקומיים, לא באנשים מבחוץ. בארץ אני לאומני, וביבנה אני לאומני של יבנה, למרות שלא נולדתי בה. אני הראשון שבא מבחוץ, באתי מיוקנעם. משם האהבה לטיולים, מה יש לעשות שם חוץ מלטייל? אני הרבה שנים ביבנה, 35 שנה, זה הבית".

פלד, תמיר, בעל קומה מרשימה גם היום בעיצומו של מאבק חסר פשרות במחלת הסרטן, מספר שהוא מקפיד לטייל עם מצלמה קטנה ולתעד כי אינו רוצה לשכוח. "אני כמו הזקנים שכותבים ספר ומתעדים, אז אני מצלם".

מה אתה הכי אוהב לצלם?

"הכל, הכל, את כל נופי הארץ. עכשיו בגלל מצבי הבריאותי אני מצלם יותר את הנופים שקרובים לסביבה שלנו. תראי, כל זריחה היא שונה, כל שקיעה היא שונה. אני איש של בוקר אז בתקופה האחרונה הים בשבילי על הבוקר זה משהו משהו".

אתה גם נכנס למים בתקופות חמות יותר?

"אני עושה הכול, בוודאי. אין לי חולצה ארוכה. עכשיו אני חולה, בגלל זה אני ככה", הוא מצביע על הסווטשרט שהוא לובש. 

אתה איש מאוד ספורטיבי. מהם הענפים החביבים עליך?

"כדורסל מקום ראשון, כדורעף שני, גם כדורשת שאני הקמתי ביבנה אני אוהב. חוץ מכדורגל הייתי בכל הענפים, אתלטיקה והכל, אבל כדורגל לא. במונדיאל אני מסתובב עם הנשים. אני לא מבין בכדורגל למרות שאני במנהלת הספורט העירונית. גם כדורגל של מכבי יבנה לא ראיתי הרבה פעמים, אבל אני אוהד אותם".

לפלד ואשתו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. כולם, הוא מספר, שיחקו כדורסל.

מישהו מהילדים הלך בדרכיך?

"אחד הבנים מאמן כדורסל לא כאן ביבנה, כי נוצר כאן מצב שלא מאפשר כניסה של בן משפחה לאגודה, כי אני בה".

המשפחה עושה לייק

מה המשפחה אומרת על התחביב?

"מאוד אוהבים ותומכים וגם כמובן עושים לייק לכל תמונה".

במסגרת התחביב התחלת להתעניין באמנות? בצילום?

"לא ממש. יש בפייסבוק קבוצה שנקראת 'הקבוצה הישראלית לצילום' אז משם הבנתי מה לא בסדר בצילום אצלי ותיקנתי".

למה אינך מצלם אנשים?

"אני לא אוהב. כמו שמצלמים בחתונות אוכל, אני לא מבין בשביל מה. יש לי חוק, כשיש לילדים שלי יום הולדת אני מצלם אותם. אני לא מתחבר לצילום אנשים".

אז מה אתה אומר, תהיה תערוכה?

"אני לא יודע", הוא מחייך במבוכה, "אני אדם צנוע שלא אוהב פרסום. אני אספר לך סוד, אני מצלם במצלמה פשוטה ולכן יכול להיות שהרזולוציה לא תהיה טובה לתמונות גדולות. לא נעים לי להגיד כמה היא עולה, רק 300 שקל. בתעשייה האווירית הייתה פעם תחרות צילום והשתתפתי בעילום שם, כי מכירים אותי, וזכיתי במקום הראשון עם המצלמה הפשוטה שלי. ניצחתי שני רבי אמנים שלא האמינו. יש לי טביעת עין, אולי. אני רואה את התמונה בעיניים שלי, זה כנראה מה שייחודי בי. אני לא צלם מלאכותי, אני טבעי. זה מה שאנשים אומרים עליי. אני לא מתכנן מה לצלם. משהו פתאום מדליק אותי ואז אני מצלם". 

אז המצלמה עליך כל הזמן?

"לא, רק כשאני יוצא לטיולים. אני מסתובב ופתאום אני רואה משהו יפה, ומצלם. אני לא עושה אלף תמונות, אני חוזר מטיול עם תמונות בודדות, לא מיליון".

טיפול אגרסיבי

הטיפול האגרסיבי במחלת הסרטן מונע מפלד כעת לשעוט למרחקים שהוא כה אוהב, בגבולות ארצנו. "אני בן 66", הוא מצין, "אלוהים שמר עלי, חוץ מעכשיו, עם המלחמה על מיתר קול ימין. השבוע קיבלתי את הבשורה שהגידול נעלם. יש לפני עוד שבועיים של טיפולים ואז אני אסיים".

פלד גילה את היותו חולה לפני כחמישה חודשים עקב צרידות שמיאנה לעבור. רופא אף אוזן גרון הפנה אותו לבית החולים "קפלן" לאחר שחשש ממה שהתגלה כנכון. גידול סרטני שלב 3. "במקרה טופלתי שם אצל אחד הרופאים הטובים בתחום, זה שטיפל בספי ריבלין לקראת סוף חייו. עברתי שני ניתוחים וכעת אני עובר הקרנות וכימותרפיה בכל יום. זה טיפול אגרסיבי מאוד, קשה ומתיש. יש הרבה תופעות, אני אמנם מחייך אבל זה לא קל. לאחר מכן אני אשקם את עצמי".

אתה אדם חזק?

"לא רק חזק, גם ריאלי. בשביל זה יצאתי לפנסיה לפני 20 שנה, בשביל לחיות את החיים כמה שיותר טוב".

תשוב לדבר רגיל?

"זה אמור להחלים. אני אטופל אצל קלינאי תקשורת שילמד אותי לדבר מהבטן. מה עוד שרק מיתר ימין תקוע, השמאלי בסדר".

הייתה בך תחושה שגופך בו אתה משקיע המון בוגד בך?

"זה שובר כי קול זה הכול. אני מאמן אז התחלתי להשתמש במיקרופון 'מדונה' וזה שובר, כי אתה לא יכול לדבר נורמלי, רק במסרונים בנייד. אבל אני חזק, הייתי חובש קרבי בצבא. אני זוכר שצריך כל יום לקום לבוקר חדש, לא משנה באיזה גיל אתה". 

איך מצבך הנפשי בתקופה הזו?

"לא הכי טוב. אתה יותר עצבני ואנשים לא מבינים שאתה פשוט לא יכול לדבר בטלפון. ועוד אני, שהייתי במסגרת עבודתי בתעשייה האווירית מתקשר לעודד אלמנים ואלמנות. הקול שלי חשוב. עכשיו מה אני כבר יכול לעשות? גם לאמן אני לא יכול. אני יחסית מוגבל אז זה קצת שובר, אבל עדיף לחיות. עוד מעט אתחיל לעשות שיפוצים בבית, חוץ מזה הגיע זמני לפרוש מהאימונים. מספיק".

מה התכניות הלאה? מה היית רוצה לצלם?

"תמיד רק בארץ. אני רוצה לחזור לכושר ולחזור לטייל, לעשות את שביל ישראל ובעיקר לעשות הרבה טיולים. המון".