עטפו באהבה את עוטף עזה

11 בינואר, שבת, שבע בבוקר יום יפה. אט אט  מתקבצת קבוצה של 57 חברי "צוות"  סניף יבנה במגרש החנייה של פארק המים. על פני החברים רואים את סימני השינה, אך עולים לאוטובוס עם חיוך גדול, מברכים לבוקר טוב ומתארגנים ליציאה. כבר שבע מי חסר? שמואל פז, "מפקד" הטיול, מקריא שמות. הכל בסדר ויוצאים לדרך.

בדרך דרומה, המדריכה לא פוסחת על אף נקודת יישוב בדרך, כולל הסברים מתקופת המקרא ועד היום. זה היה שיעור בהיסטוריה על קצה המזלג שהשאיר לנו טעם של עוד. בהמשך חברנו למדריך נוסף, ריקרדו שמו, חבר קיבוץ גבולות, מומחה בתחום עוטף עזה. איתו הגענו לשרידי ריצפת הפסיפס של בית הכנסת ומקווה המים ביישוב העתיק מעון.

ביקרנו ב"בית הספר המוגן" שבו כל החדרים ממוגנים בתקרת בטון וקיר אחד הפונה לדרום מערב,  הצד ממנו מגיעים הירי והטילים. כשאתה מגיע למקום ורואה  את קירות המגן, ואתה שומע את קולו של האיש, אתה חש ומבין את אורח החיים הקשה של האוכלוסייה שגרה בעוטף עזה. 

ביקרנו ב"אנדרטה הפלדה" שבמקור הוקמה בימית, ועקב פינוי סיני הועתקה לשטח ישראל בסמוך לגבול עם עזה. האנדרטה הוקמה לזכרם של הנופלים במלחמת ששת הימים.

גם ביקרנו ב"נחל הבשור" בו התנדנדנו וחצינו את  גשר הכבלים התלוי. היו גם כמה פחדנים שלא עלו על הגשר. באותה נקודת זמן נודע לנו על מותו של אריק שרון. שמואל פז והמדריכה החליטו לערוך ביקור הזדהות ב"חוות השקמים", ביתו של אריק שרון, ובמקום כבר היו לא מעט מבקרים וצלמים.

קיבלנו סקירה מאביבה המדריכה על מהלך חייו של אריק שרון כשאנו עומדים בגבעת הכלניות סמוך לקברה של אשתו לילי. עזבנו את המקום בדממה חרישית בדרכנו הביתה.

מי שלא בא הפסיד, זה היה סיור מעניין מבחינה  ארכיאולוגית והיסטורית של חבל ארץ קשה.