כתב- ארז זנו

צלם-חסדאי כהן

             אומרים  שלהצלחה אבות רבים והכישלון הוא יתום. אז להצלחת קבוצת הנוער העונה, כך נראה, יש אבות רבים. אבל לאחד מהם זה לא רק הצלחה, אלא דרך חיים. מנהל הקבוצה אבי רייכנברג מלווה את המועדון הזה בתשע שנים האחרונות. ללא כל תלונות, ללא בעיות, ללא דרישות. בא מאהבה ונותן מאהבה. אהבה לכדורגל, אהבה לילדים וגם לרוח המועדון. אין כמעט אף יבנאי שקשור לכדורגל בעיר שלא מכיר את רייכנברג. אם זה בתור מנהל קבוצת הנוער, אם זה בעזרה לחיים אזולאי, יו"ר המועדון ואם זה במכירת כרטיסים בקופה. רייכנברג מסייע בכל מה שדרוש, ללא כל טענות או דרישות. ולמי שעדיין לא הבין, הכל בהתנדבות מלאה, הכל למען הילדים והמועדון. במשך שנים רבות רייכנברג נחשב לאבא של השחקנים. זה שדואג לכל מחסורם. החל מהדברים החשובים ביותר לשחקן ועד אחרון הפקקים בנעליים. עכשיו הגיע הזמן לפרגן לאישיות גדולה וצנועה. עכשיו, בין סיום העונה המופלא של קבוצת הנוער וההישג הנפלא במקום השני לבין תחילת ההכנות לעונה הבאה, שכולל איתור מחנה אימונים בדרום והכנת ציוד ראוי לשחקנים, זה הזמן של רייכנברג קצת לשבת ולהסתכל על העונה שחלפה לה בנוער ובעיר להגיע לכמה מסקנות מעניינות.

 

 - אבי, קודם כל כמה זמן אתה במועדון ואיך הגעת לזה?

"הבן שלי היה שחקן בנערים ולכן הסכמתי להיות מנהל הקבוצה שלו בנערים ב' ואיתו עליתי לנערים א' ולנוער. אחרי שהוא סיים גיל נוער, פנה אליי חיים אזולאי היו"ר וביקש ממני להישאר. הוא רצה מנהל הקבוצה שאין לו בן, לפחות בנוער. ואמרתי לו שכל עוד אני נהנה אז אין לי בעיה. וככה היה. בהתחלה עם רונן איטח ואחר כך עם דדה בר כליפא שהיה לי איתם אינטראקציה טובה ועכשיו עם ניסים גיטר. כל עוד טוב לי אני נשאר".

 

- באת בגלל הילד, נשארת בגלל המקום.

"ממש ככה. רציתי בגלל הילד והמשכתי בגלל הסיפוק, בפרט השנה שאתה רואה שבעה ילדים שעלו לבוגרים ומקבלים דקות. זה עושה סיפוק רב".

 

  

- הקדמת אותי בכמה שאלות אבל לא נורא. ישר נקפוץ לעניין של הנוער. במה זה היה שונה השנה. נראה שכל האווירה השפיעה על כל הקבוצה.

 

"אם צריך לפרוט את זה אז מההתחלה זה היה נראה טוב, עם מחנה האימונים שהקבוצה יצאה. לאו דווקא מבחינה מקצועית אלא בעיקר מבחינה חברתית. הגיע מאמן חדש (ניסים גיטר) וההיכרות עם השחקנים הייתה טובה. השנה גם הגיע מאמן כושר (אמיר קרן) שעשה עבודה מדהימה. ועם התחלה טובה, אתה כבר נכנס לרוטינה חיובית ולמאבקי צמרת. זה משהו שלא היה בשנים הקודמות. בעבר המטרה הייתה להישאר בליגה והעונה מההתחלה ראו שהקבוצה הזאת הולכת קדימה. ייאמר לזכותו של גיטר שאמר שהוא הולך על ניצחון מול כל קבוצה. בעיניי ניסים הוא ווינר. הוא רוצה לנצח כל קבוצה ולא אכפת לו מול מי. אהבתי את זה".

 

- מה היה שונה מבחינת השנתון?

"זה היה שנתון שגם אם היו בו בעיות, ידעו לטפל בהן בזמן הנכון ובמהירות האפשרית. לא היו יותר מדי בעיות. הגיבוש החברתי היה קריטי. אחד שמר על השני. זה משהו שלא היה תמיד. אם ננקוב בשמות אני חייב לציין את עידן שטרית ומשה אבוחצירא שמשכו מעלה שחקנים שרק הגיעו. שחקנים כמו קחלון ולוגסי שהרצינות שלהם הדביקה גם את חבריהם. אם בעבר שחקנים יצאו לבלות בשישי, אז אני בטוח שהשנה זה לא היה".

 

  - דיברתי על לוגסי. כשהוא כבש נגד ראשון הסתכלתי עליך והתרגשת מאוד.

"ההתרגשות שלי על עמית היה עוד במעבר לבוגרים, עוד לפני השער. בחדר הלבשה הבאתי לו חיבוק של אבא. רציתי שהוא יצליח. האמנתי בו. הרגשתי כאילו הבן שלי עלה לבוגרים ומקבל הזדמנות".

 

 - במה שונה העבודה עם הנוער לעומת העבודה מול הבוגרים ?

"עם הנוער זה אצלי סביב השעון. אם זה לדאוג להם לציוד שיהיה במקום ושיהיה תקין. אם זה לעזור להם בכל מה שהם צריכים עוד משעות הבוקר. אצל הבוגרים זה בעיקר בסופ"שים ובימים של משחקים ומתי שחיים מבקש ממני, במיוחד השנה מבחינה לוגיסטית שלא היה להם מנהל קבוצה באופן קבוע וכמובן מכירת הכרטיסים".

 

 

 

קצת עובדות על רייכנברג. הוא בן 54, איש קבע לשעבר ובמקור מבאר שבע. הוא גדל במחלקת הנוער של הפועל באר שבע בתור שוער והעריץ את רוני מוסקוביץ, לימים, מאמן במחלקת הנוער של יבנה ואחד שזכה עם האדומים בשתי אליפויות. הוא נשוי+2 כשבנו ניצן, כאמור שיחק בצעירי יבנה. עבודתו העיקרית היא מנהל לוגיסטיקה במפעל דביקים ביבנה. את כל ענייני הכדורגל כמובן, הוא עושה אחרי שעות העבודה ומתמרן ביניהם לבין המשפחה.

 

 - איך זה מסתדר לך עם העבודה?

"אני משתדל שזה לא יפגע לי בעבודה. בסך הכל העבודה היא בשעות היום והכדורגל זה לאחר מכן. כמובן שיש ימים שזה חופף אז אני משתדל לצאת מהעבודה יותר מוקדם".

  

- אתה כבר 8 שנים עושה את זה. עדיין יש סיפוק?

"האמת אני אגיד לך, השנה כבר לא רציתי להמשיך. כשדדה עזב את הנוער הרגשתי שאני צריך לעזוב. נקשרנו חזק מאוד אני ודדה והרגשתי שהספיק לי. חיים אזולאי ביקש ממני שאשאר ואתן למאמן החדש צ'אנס להכרות. וככה היה. הכרתי את ניסים ועם הזמן התחברנו מאוד ואני שמח שזה קרה".

 

 - ספר קצת על טיב הקשר שלך ושל יו"ר המועדון חיים אזולאי

"אנשים ביבנה כנראה לא כל כך מבינים מי זה האיש הזה ומה הוא עושה למען הכדורגל בעיר. אנשים לא מעריכים מה הבנאדם הזה עושה. כל מה שביקשתי ודרשתי ממנו עבור הקבוצה, קיבלתי. אם זה ארוחת גיבוש במסעדה, אם זה פיצות לאימון, אם זה כדורים ועוד הרבה דוגמאות. את המילה "לא" בקושי שמעתי ממנו. נכון שיש אילוצים של תקציב אבל הוא תמיד היה קשוב. אני יודע כמה הוא עובד. אני רואה במו עיניי. לכל אורך השבוע. לא רק לבוגרים ולא רק לנוער, אלא לכל הקבוצות ולכל המועדון. צריך רק להיות על ידו כדי לראות לאיזה דברים קטנים הוא דואג. הוא חי את הקבוצות ואת כל הילדים. אני רואה שאר מקומות איך זה עובד וחיים הוא בהחלט יו"ר מצוין עבור המועדון שלו".

 

- דיברתי על שחיקה. מה זה אומר לגבי העונה הבאה מבחינתך?

"האמת שאני לא יודע. זאת עבודה שוחקת במיוחד. אם זה ביום המשחק לדאוג לדברים הכי קטנים ואם זה במהלך השבוע. אני מגיע בימי שבת גמור הביתה. אני עדיין לא יודע. אם יש את הכוחות אז אנחנו נמשיך. אני מאוד אוהב את המועדון".

 

- שאלה אחרונה. מאז מאור מליקסון לא צמח לנו פה איזה כוכב על. יש משהו באופק? אחד שמכיר את המחלקה, אתה יכול לבשר בשורה חיובית?

"כדורגל זה לא רק עניין של יכולת על המגרש אלא גם אופי. זאת המסקנה שלי מכל השנים האלה במועדון. היו פה שחקנים שכולם היו בטוחים שהם יהיו כוכבים אבל יציאות בלילות לפני משחקים, התעסקות בשטויות, אלו דברים שפוגעים בשחקנים. כשבחור מגיע לגיל 16-17 יש לו דברים אחרים בראש, לא רק כדורגל. יחד עם זאת, אני כן רואה עתיד טוב ביבנה. יש פה חבר'ה שרוצים להצליח ורוצים להשקיע. אני מאמין שכן ייצאו מפה שחקנים".

 

 - תנסה לנחש שמות.

"בפעם הראשונה כשדיברתי עם עמית לוגסי הוא אמר לי "אני פה כי אני רוצה להיות כדורגלן. אני אשקיע את כל כולי כדי להיות כדורגלן. זה מה שמעניין אותי, שלם אני שואף וזה מה שיהיה". מי אני שאחלוק עליו?"

 

 

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו