"מחצית מנפשי, מחצית מנשמתי"



יהודה איאש הלך לעולמו השבוע והוא רק בן 48. אחותו, רוחה תורג'מן נפרדת בכאב גדול מאדם מיוחד, שאהב את הזולת והנתינה הייתה תמיד בעדיפות ראשונה אצלו


מאת: טלי בנדו לאופר

"הוא היה אח ובן למופת, חבר טוב, אדם בעל נתינה יוצאת דופן, כזה שיוציא מפיו וייתן לאדם שזקוק לכך", אמרה השבוע רוחה תורג'מן, אחותו של יהודה איאש שנפטר ביום ראשון האחרון.

בראשית חודש דצמבר לקה יהודה באירוע מוחי, ממנו בעזרת טיפול יומיומי וצמוד מבני משפחתו החל להשתקם, אך ביום שבת האחרון חום גבוה הכריע אותו שאישש כי חיידק עמיד לאנטיביוטיקה בו נדבק, הביא לפטירתו.

יהודה (48) היה בנם של לידיה, עובדת מחלקת הרווחה לשעבר בעיריית יבנה ושמעון ז"ל, חבר מועצת העיר לשעבר ואח לאורלי, רוחה, אילנית וגלי. "גדלנו בבית שהייתה בו חשיבות גדולה לנתינה לאחר וכך היה גם יהודה". ליהודה שני בנים (8,19) שאת הצעיר גידל לבדו.

"הוא היה אב למופת, איש עם נתינה עצומה, חבר מאוד טוב, בעל חוש צדק מפותח ורגישות גדולה לאחר. הוא היה מעצב פנים מאוד מוכשר שעיצב בתים מדהימים, הוא היה בן למופת, מאז שאמי חלתה בסרטן הוא עבר לגור אתה, היא ישנה בישיבה והוא תמיד מכסה אותה, תמיד מתקשר לשאול מה להביא, מה לקנות, הוא היה מסור אליה, מאוד רגיש".

מלבד קשר חברי מופלא, רוחה אף חלקה עמו בית עסק בדרום ת"א לעיצוב הבית. "הוא ידע להיות חבר אמיתי, הוא ידע לתת מעומק ליבו ואת גודלו של הלב הענקי הזה שנקרא יהודה, אפשר לתמצת בסיפור אחד קטן. מי שביקר בחנות שלנו יודע שישנו מסדר עלייה לרגל של כל הקבצנים בשכונה, כולם מגיעים ופושטים את ידם. כל המסכנים של דרום ת"א עשו להם הרגל קבוע לעצור בחנותנו הקטנה ולבקש מעות של צדקה", ספדה רוחה על קבר אחיה, "יהודה הסתובב דרך קבע שבכיסו מטבעות, בכדי שלא יהיה חס וחלילה מצב שבו אחד מפושטי היד לא יקבל את שידו המושטת ביקשה.

יום אחד נכנס אדם לחנות ספק מסכן, ספק נרקומן, מבקש כסף לקנות בו אוכל. יהודה חיפש בכיסו ולא מצא את מבוקשו, לקח את הכריך שקניתי לו דקה אחת קודם והעניק אותו לאיש הרעב.

ליבו לא עמד בלראות מצוקה של האחר, מחסורו, כאבו, צערו של מישהו אחר תמיד נגעו לליבו. הייתה בו את מידת הרחמים שלא כולנו ניחנו בה.

וזה רק יהודה שלי, יש את יהודה הבן, יהודה האח, יהודה הדוד ויהודה האבא, בכל תפקיד הוא יצק את התבלין המיוחד שלו, של אהבת חינם, של נתינה, של חמלה והזדהות, של אופטימיות נצחית ושל הכל יהיה בסדר.

הדוד המצחיק שלא שכח להיות ילד, הבן הדואג שמכסה את אמא כל ערב בשמיכה, שלא חוזר ביום שישי הביתה בלי להתקשר ולשאול מה לקנות לך אמא, או אח שמוכן להקריב את כל כולו למען המשפחה.

את יהודה האב שישן עם יהונתן מחובק בידיו וברגליו, כך שלא יכל להתהפך בלילה.

שכל ערב ישב לקרוא סיפור ולתרגל גם שיעורים, לצאת לסרט, לקניון, לנמל ולים, ולבלות כל רגע כאילו אין מחר.

כל כך הרבה יהודה וכולו שלי ושלכם, הוא של כולנו. אבל יש יהודה אחד שהוא רק שלי, שלעולם לא אוכל לחלוק אותו עם מישהו אחר, שהרי נחצבנו מאותו כור היתוך, מאותה נשמה, מאותו לב. יהודה ואני יותר מאחים, יותר משותפים, אנחנו שותפים לחיים, עובדים יחד, מגדלים את יהונתן יחד וחולקים את אותה משפחה מיוחדת שלנו. ואוהבים, אוהבים עד בלי די. על חסרונותינו הרבים ועל יתרונותינו הקטנים ואין אני יודעת איך אקום מחר בבוקר לחלל העצום הזה שנפער בחיי, איך אמשיך לחייך ולשמוח וליצור ולאהוב כשאתה לא כאן לצידי?

כי היום אני לא קוברת אח, לא קוברת דוד, לא קוברת שותף, אהוב יקר, אני קוברת מחצית מנפשי, מחצית מנשמתי ועד שנפגש יום אחד כשאהיה בת 120 לעולם לא אהיה שלמה.

נוח על משכבך בשלום, פשוט התעייפת, תאגור כוחות מחודשים עד שנפגש שוב בעולם שכולו טוב ותשמור עלינו מלמעלה".

 

 

 


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה