מה נשים רוצות?

מאת: טלי בנדו לאופר

הן נוסעות להן על 160 קמ"ש, עסוקות בשלהן,לעיתים מגוחכות עד אינפנטיליות, תלת ממדיות ורואות את העתיד.

כן, אני מדברת על מחשבות במוחה של אישה. לא, אינני חלילה שונאת נשים, אני פשוט חלק מהן אז אני יודעת כיצד אנו מסוגלות לפרק מעשה אחד, מחווה קטנטן, עווית בפני החבר או החברה שמולנו שגורם לנו לצאת לפרסומות. כלומר, למחשבה מאוד ארוכה בנוגע לפשר הדבר, שסופו לרוב, רדיקלי.

הגדילה לעשות נטע יחזקאל באום כשהוציאה בשבוע שעבר ספר העוסק במחשבות האישה. רובן עוסקות בעולם שבינו לבין, אך כמה מהן גם מחשבות שבינה לבינה בלבד. הצצה לנבכי המוח הנשי, מה שנקרא.

"הייתי מוכנה לקחת תרופה כדי לא לחשוב", צוחקת יחזקאל באום, מחברת הספר "מה נשים חושבות", "אלו מחשבות שקשורות יותר לרווקות או לכאלו שבתחילת קשר".

בספר מוצגות 15 מחשבות, ביניהן: כשבחורה שווה נמצאת בסביבה, כשיש לי דייט, העולם ייראה אחרת כשזכר יעמוד לצידנו, כשמקבלת, בקניון ועוד.

חייבת להגיד לך שהמחשבה הראשונה, "כשבחורה שווה נמצאת בסביבה" עצבנה אותי, אוקי אז יש מישהי יפה בסביבה והיא די מתחילה עם הבחור שלך, מכאן ועד לראות אותם מתחתנים? כמה חוסר בטחון?

"למה? גם כשאנחנו בתוך מערכת יחסים, אנחנו מקנאות או חוששות, זה טבעי לגמרי, זה פשוט כתוב ללא פילטרים".

כנות כבר לא באופנה? למה לא להגיד לו משהו?

"כנות מאוד באופנה ועם זאת, יש משחק שתמיד תצטרכי לשחק, אם את בחורה. איך אומר זאת, אם את רוצה שהבחור שלך יהיה מאושר את לא תחזיקי אותו בביצים, ותשאירי את המחשבות האלו אצלך. כי הבעיה היא מה שהראש שלך מחליט לעשות עם העובדה הקטנה הזאת. בסך הכל מדובר בבחורה שמתחילה עם הבחור שלך, זו מחמאה אבל המוח שלך לוקח את זה למקום אחר. אני רוצה להאמין שכשאנחנו בטוחות במערכת יחסים אוהבת, המחשבות מתמעטות".

הרגשתי שאת נותנת משקל גדול מידי לגברים, איפה האישה העצמאית והבטוחה בעצמה כראוי לשנת 2015?

"להיפך! החוזק הוא מהמקום שהן נפתחות, אני בטוחה בעצמי מספיק כדי להגיד: אני בטוחה בעצמי וזה מה שמסתובב לי בראש. שמתי על השולחן את הדבר הכי מביך שיש, ממש כמו בסקס והעיר הגדולה ואדיר מילר שאמר אני לא מתבייש ואמר בעצם הכל על גברים".

אל דאגה, אינני מצליחה לעצבן את באום-יחזקאל, שכן, עומדת בינינו היכרות מקדימה ואפילו ידידותית, כזו שמחזקת ומכבדת נשים כותבות. בסוף 2013 ראיינתי אותה לרגל יציאת ספרה הראשון "אישה אחת גברים רבים", שעסק במגוון דייטים מביכים יותר והיו גם כאלו שפחות.

כמה הספר מייצג את מחשבותייך שלך?

"הספר מתאר מחשבות שהיו לי בעבר ובהווה ואני בטוחה שאחווה אותן גם בעתיד".

סיפרת לי שהספר הראשון כלל דייטים של חברות שלך, גם הפעם קיימתן סיעור מוחות?

"הייתה שיחה. אני חושבת שהמקומות שבהם הדגשתי את הנוירוטיות שם הבנתי שזו בעיה כלל עולמית. כ"כ קשה לפתוח את זה, אבל אין אחת שלא תוכל לומר שחלק או כולן ביקרו בראשה. כתבתי את מחשבותיי בגאווה".

בנוסף למאורע הגדול בחייה, הוצאת ספר שני, תחווה נטע בסוף החודש מאורע נוסף שמשמעותי בחיי כל אישה: יום הולדת 30. "לא מדברים על זה, אני שוקלת לשנות את הגיל בפייסבוק. כולם מכינים אותי למשבר של גיל 30, אבל אני לא יודעת אם אחווה אותו, אני יותר מאוכזבת כי לא הגעתי לאן שרציתי בגיל הזה".

זה בדיוק המשבר. מה דמיינת?

"שאהיה בתוך עולם התקשורת, ומבחינה אישית, זה לא קשור למה שדמיינתי, אלא למה שהחברה נוטה לצייר לנו, שצריך להיות לנו בן זוג, יש גם כאלו שהתחתנו כבר או עם ילדים".

זה נראה לך מוקדם?

"זה נראה לי מאוד רחוק ממני. מבחינת חתונה, לא זוגיות. אני מאוד רוצה זוגיות אבל באופן כללי לא הייתי מהבחורות שבגיל 15 מדמיינות את עצמן עם שמלה לבנה ופרחים. אבל לפגוש את הבחור, זה לגמרי צריך לקרות בגיל 30, אני אתחיל לעבוד על זה", היא אומרת בהחלטיות.

האירי את עיני,

"מפנים לזה מקום בראש ומפסיקים להיות סרבניים מקצועיים. כשבחור חמוד מתחיל איתך או בא לרקוד איתך אז לזרום, לתת טלפון, לראות לאן זה יוביל. צריך להיפתח יותר ולהיות פחות מסננת".

בחורים עדיין מתחילים?

"וואו, מתחילים והטרדה מינית זה על אותה משוואה כמעט, יש מקרים מעטים שלא. צריך לצאת מהבית ולא לשבת כל היום עם חברות ולראות מלא סרטים, יש גיל שאנחנו כ"כ נבנות על החברות שאנחנו שוכחות מהבחורים".

אני לא מבינה את זה, יש גיל שבחורות מוצאות את הבחור ונפגשות ביניהן מעט פחות, זה טבעי

"נכון, החבורה מצטמצמת אבל תמיד יש חברות טובה, ואנחנו עושות מה שכיף לנו. זה הרבה יותר נחמד ורגוע בקליקה הזאת".

את בעצם מתארת את חיפוש הבחור כעבודה

"היום למצוא בחור זה לגמרי עבודה וגם זוגיות זו עבודה, כלומר אני מסכימה שצריך להיות יותר פתוחה, לחייך יותר. פעם אמרו שקשה לפנות אלי כי אני נראית קשוחה, היום אני נראית יותר מזמינה".

מזמינה אבל עדיין רווקה ביבנה

"נכון", היא צוחקת, "אני חושבת שזה יכול לקרות בכל מקום, מכירים בכל פינה היום. נראה לי מסובך לצאת עם מישהו מיבנה כי זו עיר קטנה וכולם מכירים פה את כולם, אני אדם די פרטי. דבר אחד בטוח, הגבר שלי נמצא צפונית אלי או דרומית ממני".

עוד תהייה, כל המחשבות כמעט קשורות לגברים, אם לא ישירות אז בעקיפין. מודה שיש לי מספיק כאלו שלא קשורות לבעלי

"ברור שיש לנו הרבה מחשבות שלא קשורות לגברים! אני מתעסקת בעולם שבינו לבינה, אבל כמובן שיש מחשבות על עתיד, קריירה, הישגים, הנאות בחיים שלא כוללות גברים, כסף, מה ללבוש וחברות. אני ספציפית מתעמקת בנושא הזה, של בינו לבנה, אם הייתי כותבת על כל המחשבות זה היה מגיע לאינציקלופדיה. מה שמסקרן אותי זה גברים".

מסקרן, אבל נמנעת מהם לזמן מסוים, לפי מה שאת מספרת

"תראי, עברתי תקופה שהשקעתי בעצמי ונהניתי מדברים שלא קשורים לגברים, היום אני במקום אחר. תמיד מעניינים אותי גברים אבל לא תמיד נכון לך להיות במערכת יחסים, היום אני במקום אחר אולי בגלל הגיל, אולי בגלל חוויות שעברתי. הספר הוא מעין חוויה טיפולית עבורי כי אחרי שאת כותבת את כל זה, זה מונח מול הפנים ואת מבינה כמה שזה נוירוטי ולא הגיוני לבזבז כ"כ הרבה זמן על מחשבות. אני יוצאת לדרך עם משקל הרבה פחות כבד על הכתפיים".

אוקי השתכנעתי. מה השתנה בין הספר הראשון או השני?

"ההבדלים הוא שהרבה יותר נפתחתי ודיברתי על דברים שהכי מביך לדבר עליהם. אם בספר הראשון חשבתי הנה בחורים יחששו לדבר איתי, אז בשני אמרתי הנה, אני מגלה להם הכל ממש בלי בושה. אני מרגישה שנפתחתי ממש כמו בישיבה אצל פסיכולוגית, דברים שלא רצית שאחרים יידעו, שגברים יידעו. כולנו לא רוצות להיות הבחורה הזו, אבל כולנו הבחורה הזו. זה מה שעושה אותנו נשים, המחשבות האלו, נשים פשוט חושבות, זה תפקידנו".

אז מה את אומרת בעצם, שהם לא חושבים?

"פחות ועל דברים שכלתניים שבאמת צריך לחשוב עליהם. אנחנו על דברים שהמוח הגברי לא היה מעלה בדעתו שיש לחשוב עליהם. אלו דברים שגברים אמרו לי אחרי שקראו את הספר, שהם לא היו חושבים בחיים שזה שמה שהולך לנו בראש. זו הייתה הביקורת הגורפת של הגברים, מנשים קיבלתי סמיילי מסמיק בפייסבוק שהפרק ההוא ממש עליה ופרק אחר על מישהי אחרת. נחשפתי בטירוף בספר, יותר אפילו מסצנות ארוטיות, עם מחשבות מביכות. עוד הבדל בספר הוא הנושא, לחלוטין שונה. הספר טיפה יותר שנון וטיפה יותר בוגר. בשני הספרים המטרה הייתה שאף בחורה לא תרגיש שהיא היחידה שכל זה קורה לה, שהיא לגמרי שפויה".

שאלתי אותך גם כשקיבלתי את הספר, הוא נורא דק, למה?

"יש גבול כמה אפשר לכתוב על נושא בלי לטחון אותו. היה לי חשוב שכל מילה תהיה הנאה לקורא. סיבה שנייה שזה יתאים לקודם, זה ספר קליל לצעירות ולמבוגרות, לנשים עסוקות. אני לוקחת את זה כמחמאה שאומרים לי שהוא קצר, כי מבחינתי השארתי טעם לעוד. קצר וקולע".

ריווחי להוציא ספר כיום?

"על השאלה הזו אענה בחיוך ואומר איזה כיף שהוצאתי ספר שני".

זה אומר שהראשון הצליח?

"בואי נאמר שאני מרוצה".

טוב, אז מה צופן לך העתיד?

"אני משתדלת ליהנות מכל יום, אבל עכשיו מתחילות לצוץ בגיל 30 מחשבות על העתיד, מה אני רוצה שיהיה לי. מבחינת ספרים, אני אף פעם לא סוגרת את הדלת, חלום חיי היה לעשות הסברה לישראל, טור אישי זה החלום המתוק שלי שבו אוכל לחשוף ואנשים יגיבו. אני חושבת שאני עדיין לא שם מבחינת בשלות".

למה פנית דווקא לכתיבה?

"אני חושבת שכשנחשפתי לראשונה לסקס והעיר הגדולה הרגשתי שהגעתי לפסגה, הרגשתי שגיליתי את אמריקה ומאז חלמתי לכתוב טור אישי. התחלתי עם ספרים אבל טור אישי בנושא זוגיות זה אחד החלומות הכי מתוקים שיש לי. יש לי דודה אמריקאית שזה הבייבל שלה והיא שחשפה אותי אליה. אני חייבת לומר לה תודה! מאוד נהניתי מהחוסר בושה של הדמויות, זו גאונות".

לא הבנתי בסוף, את בזוגיות?

היא צוחקת. "בואי נאמר שאני דיסקרטית".