מנגינה לנשמה

ארבע שנים למדה נופר היפשר (28) עיצוב תעשייתי ב'שנקר', שכולן התנקזו לבסוף לפרויקט גמראחד, שעשוי להשפיע על חייהם של קשישים רבים הלוקים במחלת האלצהיימר-דמנציה. לאחר עבודה מאומצת, שכללה מחקר שנערך במשך מספר חודשים, יצרה היפשר מערכת שמע עבור החולים, שמטרתה לשפר את יכולות התקשורת שלהם ולעורר את זיכרונם, על ידי השמעת מוזיקה. מחלת האלצהיימר-דמנציה היא מחלה ניוונית, המאופיינת באבדן הדרגתי של יכולות קוגניטיביות רבות, אחרי גיל 80 אחד מכל שלושה קשישים יסבול ממנה. מרגע שמאובחנת המחלה אין הרבה מה לעשות והטיפול שניתן הוא תמיכתי בעיקרו ונועד לעכב את התנוונות המוח וההתדרדרות הקוגניטיבית. חולי אלצהיימר מנותקים מהסביבה, לא מבינים את השפה ולא מסוגלים לדבר, הסביבה המוכרת הופכת לזרה ומנוכרת והאנשים הקרובים ביותר נראים כזרים מוחלטים. המחלה פוגעת בעיקר בזיכרון קצר הטווח, כאשר הזיכרון לטווח הארוך נשאר תקין בחלקו. המוזיקה נכנסת בדיוק בנקודה הזו, שירים ישנים או סגנונות מוכרים, מגרים באופן רגשי את מוחו של החולה. שירים המקושרים לזיכרון מסוים מהעבר יכולים לעורר את המתמודדים עם המחלה, לגרום להם להיזכר, ובשמיעה לאורך זמן אף עשויים לשפר יכולות תקשורת ושפה.

"סבתא שלי חולת אלצהיימר וחיפשתי דרך לעזור לה", מספרת נופר. "מהרגע בו עלה הרעיון הקדשתי את כל החודשים הראשונים למחקר שערכתי בנושא, שכלל שיחות עם חולים, מטפלים ואנשי מקצוע וקריאת מחקרים בתחום והכל כדי לפתח את המוצר שיהיה מותאם בדיוק לצרכים של החולים".

מה גילית בשלב המחקר?

"גיליתי ששירים משפיעים בצורה מדהימה על חולי האלצהיימר, בעיקר שירים מהעבר שמתקשרים אצלם לזיכרון כלשהו. הם שומעים את הצלילים המוכרים ולפתע ממש מתעוררים לחיים ומתחילים לתקשר בצורה כזאת או אחרת, כל אחד בהתאם לשלב של המחלה".

מה הכי השפיע על אופן פיתוח המוצר?

"השלב הראשון היה, כמובן, המצב של סבתא שלי שממנה הכל התחיל, היא חולה במחלה כבר שבע שנים ובקרוב תחגוג יום הולדת 90, ראיתי איך המחלה הזאת פגעה בה לאט-לאט ובשלבים. זאת מחלה שמשתנה מאדם לאדם, בהתחלה לא ידענו לזהות מה זה. זה התחיל בסוג של בלבול ובשלבים הראשונים אין כמעט סממנים חיצוניים. בשנתיים האחרונות חלה התדרדרות, היא לא מזהה אותנו לרוב ויש קושי בזיהוי חפצים, התמצאות במרחב  ופגיעה בפעילות המוטורית. הרבה פעמים היא תזכור עבר רחוק, אבל דווקא עבר קרוב היא לא זוכרת וזה הרעיון של המכשיר, ברגע שהם שומעים שיר מהעבר הוא מחזיר אותם לשם ופתאום מתחילה תקשורת עם בני המשפחה או עם המטפל. אי אפשר לנתק את המחלה של הקשיש מבני המשפחה והסובבים אותו, זה נגע גם בנו בצורה אישית מאוד. מתוך הבנה שכל חולה והצרכים שלו בדקתי גם חולים נוספים ושוחחתי עם עובדים סוציאליים שמתעסקים בתחום. בנוסף מה שהשפיע עליי מאוד היה הסרט 'חי מבפנים', זה סרט תיעודי על עובד סוציאלי בארצות הברית שגילה את השפעת המוזיקה על החולים האלה והוא מביא שם מסמך תיעודי מרגש, שממנו למדתי המון. רואים שם חולים שלא זוכרים שום דבר, אבל ברגע ששמים את האוזניות על אוזניהם קורה דבר מדהים ומרגש שאי אפשר להתעלם ממנו".

אילו אתגרים עמדו בפנייך בשלב המעשי של העבודה?

"היו לא מעט. האתגר הכי הגדול היה ליצור מערכת כזאת שתתאים לכלל החולים, למרות שלמחלה הזאת יש כמה דרגות ועל כל אחד היא משפיעה בצורה שונה לגמרי. הדבר השני שהיה חשוב לי הוא ליצור מכשיר קל ונוח לתפעול. החולים האלה מאוד מתקשים בפעולות שלנו מהצד נראות פשוטות לביצוע, ולכן כל הכפתורים וההנגשה שלו היו צריכים להיות נוחים וידידותיים. בדקתי הכל על החולים ויצרתי מערכת נקייה ופשוטה, שמסודרת על פי סדר פעולות קבוע וזה עוזר להם לתפעל אותה. היה לי גם חשוב ליצור מערכת מזמינה, כזאת שלא תרתיע את המשתמש ותעורר את הסקרנות שלו לגעת בה ולמשש. הרמקול עשוי עץ, חומר חם המעודד מגע ומוכר למשתמש מהעבר. הרשת עשויה סיליקון גמיש ובכך משלבת אלמנטים הקשורים למגע ולמישוש. חומרים אלה נבחרו, כי אצל המתמודדים עם המחלה חוש המישוש נותר כצורת תקשורת זמן רב אחרי שהיכולת המילולית הולכת לאיבוד. חיצונית זה נראה דומה מאוד לגרמופון של פעם, במטרה לעודד אצלם את זיהוי המכשיר ותפקידו".

איך פועלת המערכת?

"רוב המכשירים המצויים כיום בשוק מסורבלים ואינם נוחים למשתמש, מכשירים נוספים שקיימים עושים שימוש בחיבור אוזניות, אשר מנתק את החולה עוד יותר מהסביבה. המערכת שאני פיתחתי בנויה כמערכת נייחת וניידת, שהחולה יכול לבחור את המצב שלה בהתאם לשלב המחלה ולהשתמש בה באופן עצמאי ומכבד. הרמקול ניתן להוצאה בקלות והופך נייד, בכך מחבר את המשתמש למוצר, מלווה אותו ומעודד אינטראקציה ומגע עם המכשיר".

השירים אמורים להתאים לכל חולה באופן אישי?

"כן, בוודאי. שיר שישפיע בצורה כזאת או אחרת על סבתא שלי, רוב הסיכויים שלא יעשה כלום לקשיש חולה אחר. השירים צריכים להיות מותאמים אישית לכל חולה, להתבסס על העבר שלו, על שפת האם, המקום בו הוא גדל וחוויות אותן חווה. הרעיון הוא שהחולה ישתמש במכשיר כבר בשלבים הראשונים של המחלה וכך יוכל להתאים את התכנים לעצמו. במידה ומדובר בשלב מתקדם כבר אז פה נדרשת עבודה של בני המשפחה והצוות המטפל, משמעים שירים שיכולים להיות רלוונטיים על סמך ההיכרות עם הקשיש ובודקים את התגובה שלו".

אז מה באמת התגובה של סבתא שלך כשהיא שומעת את השירים?

"התגובה משתנה מאדם לאדם ותלויה, כמובן, גם בשיר וגם בסיטואציה שבה הוא מושמע. אבל תמיד מדהים לראות את זה, החולה פתאום מתעורר. אצל סבתא שלי פתאום העיניים נדלקות והופכות מלאות חיים, ברגע שהמוזיקה מושמעת. יש טווח רחב של תגובות, מניתוק מוחלט היא יכולה פתאום להתחיל לשוחח, לחזור לסיטואציה מסוימת בעבר שהזכיר לה השיר. היא כמעט ולא מדברת אבל פתאום מזמזמת את השירים, ואפילו הייתה פעם אחת שהיא התחילה לשיר את המילים וזכרה את כולן. מדהים לראות את זה, איך חולה מנותק וכבוי שב לפתע לחיים תוך דקות ומתחיל לדבר, לתקשר ולשיר. זאת הייתה עבודה מאתגרת, שהתוצאות שלה מדהימות ואני מאוד מקווה שהמכשיר הזה יתפתח וייצא באמת לייצור, כי הוא חשוב ונחוץ ומשפר את חייהם של החולים בצורה מדהימה ומרגשת".