מה העניינים חבר'ה. .תודה לכל מי ששם לב שכמה זמן לא הייתי פה. התגעגעתי. גילוי נאות – זה חסר לי מידי. לכתוב זה כיף, אפשר לעשות שכונה על הבמה ויהיה לזה קהל אך לאחרונה נבצר ממני  לשבת ולעוף על מקלדות מפני שהייתי קצת עסוק בדברים חדשים ומורכבים אצלי בחיים שגזלו ממני הרבה פנאי, כגון מעבר לדירה חדשה ופתיחה של עסק, וכמו כל ישראלי שגרוע בלהפעיל דברים חדשים ומורכבים, עשיתי לא מעט טעויות, הכל נמרח וארך כפול זמן מהצפוי.  אך אם ניקח בחשבון שכל עכבה לטובה וציפיות יש רק בכריות בסוף עוד נגלה שהסבלנות משתלמת.

 
וזהו. תם הטכס. עכשיו נעבור לחלק האומנותי. לפני חודש פלוס קצת נכנסתי הביתה בזמן ערב. פתחתי דלת שאחריה התיישבתי בעקבות תיק שהשלכתי על הספה ומיד לאחר מכן הפעלתי טלוויזיה. הדירה חדשה וריקה יחסית אז לא היה לי מקום ראוי להניח את הרגליים במקצוענות של קבב כורסאות. זיפזופ מהיר בין הערוצים שוב החוויר לי את מידת השעמום שנוחת עליך דווקא בסוף יום עמוס שאתה מרגיש בו צורך להתפוצץ על העולם.

היי דרומה לאילת?

עייפות כבדה סגרה את עיני אך עוד לא עברתי את גיל 90 ואני לא גר ברעננה, אז מאנתי להרדם. נאחזתי בכל הכח עם הרבה קפה שחור בשידור חוזר של באיירן מליגת האלופות אבל זה היה רחוק מלספק אותי. פרסומת לשוקו במפעל שמייצרים קרוב לאילת הצליחה לגעת בדיוק איפה שצריך. אז החלטתי לנסוע לאילת. נכנסתי לרכב ארבע שעות לפני חצות לדרך רצופת שמחה ושירים של טופאק כשבכניסה לעיר ציפתה לי הפתעה שעליה כבר שמעתם.

אני לא אכנס לזה שוב ואני לא חושב שצריך לתת במה למי שלא צריך לתת לו במה. הופתעתי לקבל מספר פניות מאנשים שלא הכרתי בשום אופן מימיי ושאלו אותי לשלומי וכיצד הסתיים הסיפור. הכי חשוב ברוך השם הסתיים ויצאתי זכאי עד כמה שאפשר. לפחות זכאי יותר מאריה דרעי. ויש פה  הרבה עניין של איך מסתכלים על הדברים. וכדי להסתכל עליהם בצורה הנכונה ביותר צריך לעשות את מה שאיציק מעספור אמר על עולם ורוד. אז קניתי כרטיס טיסה לאמסטרדם.

טרמינל ז'ה טם

את בוקר הטיסה פתחתי אצל זוגתי במעלה אדומים. אחרי קפה ושלום ראוי, חשתי לרכב ומשם בטיסה לכביש תוך כדי התעלמות בוטה מההוראות של זאת מהוויז. הרי ברור שאני מבין יותר ממנה ומכיר את כל הדרכים כולל כמה זמן ייקח לי דרך איזה כוון. ומה היא אומרת לי בכלל מודיעין כשאני בדרך לבן זכאי. שמתי עליה פס ונסעתי כמו השורד האחרון דרך כביש אחד. מבחינתי, אחת ההחלטות היותר בוגרות שלקחתי בחיי. שעתיים בפקק, ארבע שעות לפני טיסה, וכל זה בלי לבכות או להילחץ כי עוד חמש שעות באמסטרדם הכל יהיה הרבה יותר רגוע. מפאת מחסור קיצוני בזמן ארזתי תיק עם 2 ג'ינסים כמה טישרטס, כפכפים של ערס וכובע . חבר טוב לקח אותי לשדה התעופה והחליף איתי חיבוק כשירדתי מהרכב. הסתובבתי להתראות וכוונתי צעדיי  אל כוון הכניסה לטרמינל בהליכה של גנגטסטר עם ידיים פזורות בצדדים. מפאת משקלו הקל היה תלוי התיק על הגב ולא גררתי אף מזוודה בכפותיי שנותרו פנויות לדאווינים.

תור ארוך לפני ביקורת הדרכונים לא הזיז לי את סף הלחץ. חשבתי כמות אנשים שלפני ביחס לחיוך שהיה לאיש הבטחון על השפתיים. יכלתי לנחש בקלות שהאישה שלחה אותו אתמול לישון על הספה כי התור שבחרתי לעמוד בו התקדם הרבה יותר לאט מכל האחרים אבל מועד העלייה למטוס היה רחוק מספיק כדי לאפשר לי קצת זמן למריחות של תור מייאש ועוד איזו חצי שעה בדיוטי פרי. אבל מה כבר יש לעשות במרכז שופינג כזה גדול אם אין בו שווארמה. שרפתי קצת ניירת על שוקולדים, ג'וני כחול ובושם לאישה. בהיעדר חוקי מכס מציקים הייתי קונה עוד איזה שיבס. מרוב צער שקלתי לשתות לאישה את הבושם אבל נזק ממרוקאית יותר קשה מכווית של רעל בקיבה.

מלווה בתחושת החמצה קלה סמסתי לכל החברים שהזמינו בקבוקים שזה לא יעבוד ונצטרך לחשוב על קומבינה אחרת. הם אמרו ''לא משנה העיקר שתהנה'', והוסיפו מספר מילים שלא לציטוט על אמא של המכס. וזהו. עליתי לארבע שעות טיסה ליד זוג צעיר שדיבר יותר מידי על מערכת השקייה שהם התקינו בבית. ראבאק. שלוש שעות אנשים לידי חופרים על צינורות ממטרות שתילים ועצים. מהרגעים האלה שבא לך לצבוע את העולם כחול ולזרוק אותו לים. מצאתי פתרון אדיר אך ישיבה על הכנף היתה רעיון פחות יציב מבחינת הדיילת של ארקיע לכן כל שנותר לי לעשות היה להשאר קשור בשעמום לכסא ולהפוך למקצוען גינון בעל כורחי עד שגילחו קצוות גלגלי המטוס את מסלול הנחיתה. סבר פנים הולנדיות מחייכות שלא שלחו אותן לישון על הספה אתמול בלילה תקתקו קשקוש מהיר על הדרכון. ברוכים הבאים לאמסטרדם.

I AM STERDAM

בהחלט שלא הפעם הראשונה שלי בעיר, שלא לדבר על האחרונה. נהג מונית חביב פתח דלת והציע הסעה. עם התיק לא היה לו קשה וגם עם הנוסע פרום תל אביב. העניין הוא שלך תסביר לאירופאים שבאת מיבנה. ''איטס קלוז טו ראשון'' לא ממש עזר אף פעם. תל אביב תל אביב תל אביב. זה כל מה שהתקשורת מספרת. חצי שעה של נסיעה והגעתי למחוז חפצי הראשון, כיכר ליידספליין, מקום מעוני בחופשה. מלון 3 כוכבים בהחלט מספיק לעיר שגורמת לך לא לרצות להשאר בחדר אף פעם. מי שמכיר אפילו קצת ייטיב לדעת שאמסטרדם בנויה על טהרת כיכרות ונהרות. ממש מזכירה לי את ונציה רק שסמטאות רחובותיה הורחבו מעט ובלי כל המסכות ומה שמשעמם. אפילו פיצות ופסטות לא חסרות בהולנד או כל דבר אחר שמתקשר עם גבינה. הרבה מאוד סטייקיות. גלידריות מעטרות פה כל פינה מוארת, הקופישופס המוכרים יותר ואלה שפחות, טירוף של מוזיאונים ואנשים בכל הצבעים. שעות המסחר מתחילות בבוקר המאוחר כי מה לעשות שהאירופאים זקנים ומתחילים לעבוד בעשר.

את נחמת ההמתנה עד שפתחו שם את החנות של אדידס הטבעתי בביקור בבית קפה ה'בולדוג' המפורסם. בשתי מילים? שוקו עם קצפת. אם ייצא לכם לעבור שם אז תגידו שקדאפי שלח אתכם. ותשאירו טיפ. אפילו יורו. למה האירופאים בונקרים רצח ולכן המלצר יעריך אתכם אפיים.
שעות הצהריים המוקדמות עד הערב יתאימו מאוד לחרישה רגלית של רחובות העיר. מעבר מכיכר לכיכר, חצייה של נהרות ברגלי או טיול בסירת פדלים. הכל קרוב. לדאם, הכיכר המרכזית, הגעתי בהליכה רגלית של חצי שעה בדיוק ממקום מעוני ואני מדבר אתכם על קצב שבת. כזה שמשתדל לא לפספס חתיכה אחת של פסיפס רחוב מדהים. וסתם אם רוצים ללכת על בטוח אז אפשר להחליט שעושים טיול מוזיאונים. מצאתי עצמי שוקע במוזאון המדע ובאופן קצת מפתיע האמת. העניין הוא שלנוכח כמות החידושים שספגתי שם התקשיתי להשאר אדיש ולשם חזרתי פעם נוספת לקראת סוף הטיול. אפשר למצוא שם מידע רב על כל מה שאי פעם חלמתם עליו וכל מה שלא. איך מייצרים מאיפה בא מה זה עושה וכאלה. אפשר אפילו להתלבש כמו פרופסור ולקחת חלק פעיל במעבדה בתור לבורנט ולעשות ניסויים אמיתיים עם מדענים שנמצאים במקום. עובד במוזיאון הציע לי להשתתף בניסוי מעבדה עם עוד כמה סינים. נלחצתי. גמגמתי לו ''נו פרובלם'' ואחרי שהוא פנה לבא אחרי נתתי גז מהמקום ועברתי לקומת תצוגה אחרת.

קשקושים של ואן גוך

ביום אחר ביקרתי במוזיאון השעווה המפורסם שבכיכר דאם. מאדאם טוסו. מקום מגניב. רואים מלא סלבס בגודל טבעי מצטלמים איתם והולכים הביתה. סה''כ נחמד אבל מרגישים את הריק. רבע שעה של סיור במוזיאון והאקשן כבר מאחוריכם. נקודת אור מיוחד במינה היא פסלה של אנה פרנק. אז תוסיפו עוד דקה של סלפי לחשבון. אם יוצאים משם ושוברים חזק 100 מטר ימינה אז מגיעים למוזיאון של 'ריפל'יס' – אמיתי או לא. זוכרים את הסדרה הזאת על כל מיני אנשים עם כל מיני בעיות\איכויות מוזרות אשר סופרו עליהם כל מיני סיפורים מעניינים בקושי? אז עשו להם מוזיאון. תוסיפו לחשבון עוד עשרים דקות ו-30 יורו. המוזיאון של ואן גוך לא משך אותי בעליל מחד והביקור בו היה מרענן מאידך. לעולם בחיי לא חשבתי עד כמה שאוסף קשקושים יכול לגנוב לי את המבט. גם אתם תמצאו את עצמכם שואלים 'מה יפה בזה' אבל מבטיח שלא תחדלו להתבונן. יפה יפה. מוזיאון הסקס שעשע במקומות הנכונים ועורר אצלי געגוע עז למרוקאית ממעלה אדומים. תהיו בטוחים שהם לא יחדשו גם לכם דבר בנושא אבל משו בתוכי אומר שאם כבר הגעתם לאמסטרדם אתם תתקשו להשאר אדישים למוזיאון הזה.

ומוזיאון הגראס? מה איתו? כידוע באמסטרדם, רווחת תרבות עישון ענפה של מריחואנה על שלל פירותיה, גם חשיש לצורך העניין. חלק גדול מאזרחי הולנד מתייחסים לעישון של סמים קלים כחלק בלתי נפרד מדרך חיים. גם אצלנו בארץ זה בדיוק אותו דבר. אה כן, רק שאצלם זה חוקי ועישון של מריחואנה אינו מהווה עבירה שדינה פלילי, ובהתאם לכך הם נתנו לפרח את הכבוד ובאנו לו מוזיאון שמסביר למה השד לא כזה גרוע ומאיפה הוא בא. מאיזה שדה באיזו מדינה. גם אם אתם סאחים בלטות אני מבטיח לכם שיהיה לכם כיף במקום. גם בלי טעימות מהמפעל החיוך על הפנים יישאר לכם.

בלי דעות קדומות

אפרופו טעימות, 'הייניקן אקספיריאנס' יספק שפע של הנאה ופתרון מעולה לסאחים ממקודם. צאו למסע במפעל הבירות האמסטרדמי בעקבות משקה האלים למקרה שתחפצו בחיזוק לביקור בקופישופ . תשמעו את הסיפור על איך מייצרים אותה מרמת החיטה עד שמגיעה לברז שעל הבר. גם משם מבטיח לכם שתצאו שמחים או מכל מקום אחר שתבקרו בו. העיר הזו באה בטוב לכולם. ועוד לא אמרתי מילה על שופינג. רק מותגים אפשר למצוא שם, לא זולים במיוחד אבל המחירים גם הרבה יותר נמוכים מאשר אצל האשכנזים בלונדון. לאן שלא תלכו תמיד תרגישו פה בבית. מקבלים כאן את כולם, לא שופטים לא קעקועים ולא נעליים. אל תהיה רע וזה מספיק בשביל שיקבלו אותך באמסטרדם ויאחלו לך בוקר אור ברחוב גם אם לא מכירים אותך. ואין פה אפילו שוטרים מהמחסום באילת. יש פה מפיות על הברכיים בארוחות ערב, סקס סמים ורוקנרול בארוחות הלילה. פיסות שמיים רחבות נקיות מעננים ויריעות אדמה מלוכלכות בכל צבעי הקשת. באמת שמושלם פה בשבילי. הסתכלתי שוב על הכרטיס ותהיתי האם זה ייתכן שמצאתי לי ארץ אחרת. האם זה גן עדן עלי האדמות? ואז הגיע יום שלישי ולא מצאתי פה קוסקוס, אז הבנתי שלא. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו