טלי בנדו לאופר

 

 

המורה: ליטל דנינו (39) מבית הספר האקולוגי ע"ש יצחק שמיר

ליטל מ"מ המנהלת, רכזת חינוך חברתי ומובילת תחום הבריאות בבית הספר. בזכות פעילותה הוכר בית ספר כמקדם בריאות ע"י  משרד החינוך.

כמה שנים בתחום? "15 שנה, כאשר בשנותיי בראשונות הייתי גננת".

איך הגעת להוראה? "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מורה, זה חלום ילדות, אני מאוד אוהבת ילדים. אין תפקיד נשגב מתפקידה של מחנכת, אני רואה את העבודה כשליחות. סיימתי את השירות הצבאי ומייד התחלתי ללמוד חינוך והוראה".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "במסגרת תפקידי כמורה בבי"ס באקולוגי לקחתי חלק בהקמתו, בצוות הניהול במסגרתו אני מנהלת תהליכי הוראה והנחיית הצוות החינוכי. אני חלק ממהלך חינוכי שמשלב חינוך מקצוע וליברלי".

מה החלום/ השאיפה? "לנהל בי"ס בדרך קצת שונה לכן נרשמתי לקורס ניהול. כל ילד הוא יחיד ומיוחד ועלי למצוא את המפתח לליבו של כל ילד".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח: "היה לי תלמיד בנס ציונה שתמיד ידעתי שאם אני אאמין בו וייתן לו את מה שהוא צריך, הוא יפרח. הוא היה משולב בכיתתי במסגרת חינוך מיוחד. אני יכולה לומר בגאווה שנתתי לו המון יחד וחום, הייתי יושבת איתו שעות פרטניות מעבר למה שאני צריכה כדי שיגשים את עצמו, וככה בעצם, הוא יצא מתכנית השילוב. הוא קיבל תעודת הצטיינות והצלחתי להרים אותו גבוה. עד היום, שש שנים אחרי אני עדיין בקשר עם ההורים והוא עדיין משקיע ועושה חיל".

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "הייתי רוצה לשנות הרבה דברים, להקים בי"ס פרטי ובו כיתות קטנות, פחות שעות לימוד, יותר כוח אדם, כיתות מקדמות הישגים וללא פערי למידה. שהילדים יחושו שווים, ליצור משהו חדש מהקיים".

 

המורה : לי חאיק (45) מבית ספר יסודי "פרדס צפוני"

 

לי מורה לאנגלית ורכזת תקשוב אשר עשתה הסבה מקצועית והקפיצה את תחום המחשבים בביה"ס.

 

כמה שנים בתחום? "23 שנים".

איך הגעת להוראה? "אחרי הצבא הלכתי ללמוד אמנות והייתי צריכה לחבר את זה למקצוע, אז הלכתי להוראה. בהתחלה היה קשה, אבל היום זה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב. חשוב לי לומר שלא הייתי מצליחה ללא תמיכתה של המנהלת מירה".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "עשיתי הרבה הסבות, ביניהן לאנגלית והתאהבתי בתחום. המשכתי לתואר שני בתקשוב והיום אני מדריכת מורים. אני מאוד אוהבת ללמוד ולהתפתח ועכשיו גם למדתי חינוך מיוחד כי הרבה תלמידים צריכים את התוספת הזאת, וזה הביא אותי למקום אחר, לגמרי של הקשבה ונתינה עם התייחסות אחרת כדי לראות את הקשיים וההצלחות של כל תלמיד".

מה החלום/ השאיפה? "השאיפה היא לקדם הישגים. לראות איך אני יכולה להמשיך ולתרום לביה"ס. אני אוהבת לפתח פרויקטים ומקווה להמשיך בכך".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח: "יש הרבה, אבל אם אנחנו מדברים על הצלחות, במבחן מיצ"ב באנגלית, הייתה לי תלמידה שיצאה ואמרה לי 'המורה, לא הייתי מופתעת, כל מה שלימדת, היה', וזה עשה לי טוב. שהם מרגישים טוב עם עצמם, בטוחים בחומר הלימוד, שאני מצליחה להגיע אליהם".

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "מערכת החינוך כל הזמן מתפתחת ומשנה את דרך ההוראה, היא מבינה שצריכה להיות שיתופיות כמו עבודה בקבוצות, דבר שאני מתחברת אליו ומורים שחולקים במידע. היום התלמידים יותר עצמאיים, הם יכולים לחפש מידע לבד, רק צריך להדריך אותם ואני חושבת שמערכת החינוך מבינה את זה ומנתבת לשם".

 

 

המורה: נטלי מליקסון (46) מבית ספר לאומנויות ע"ש לאה גולדברג

 

נטלי היא מחנכת כיתה ו', מורה ורכזת מתמטיקה, מלמדת מתמטיקה בשילוב אמנויות, בדגש על יצירתיות ושילוב אמצעי המחשה מגוונים. היא  הופכת את לימודי המתמטיקה למקצוע אהוב על כלל התלמידים. נטלי לא מוותרת על אף תלמיד, ונוטעת בכל אחד תחושת מסוגלות ורצון להצליח.

כמה שנים בתחום? "21 שנים".

איך הגעת להוראה? "מאז ומתמיד אהבתי ילדים וזו הדרך הנכונה להשפיע עליה, אז בזכות אהבתי הרבה לילדים".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "כרכזת מתמטיקה עשיתי המון פרויקטים שמטרתם לחבב את המקצוע על התלמידים. אני מלמדת בבי"ס אמנויות כי אני יכולה לשלב את המקצוע באמנויות כמו למשל במקום מבדק בנושא גופים הם הכינו פסל סביבתי לאחת הכיכרות בעיר יבנה שהיה מורכב מגופים. כך הלמידה הופכת למשמעותית. הם עשו יחד, הם למדו את כל התכונות והחומר ונשלח את זה לראש העיר. כשיש מטרה אז  זה הרבה יותר קל במקום ללמוד למבחן.

מה החלום/ השאיפה? "שכל ילד יאהב מתמטיקה, זה החלום שלי, יאהב ויצליח כי אני חושבת שזה מקצוע מדהים והעניין הוא איך אנחנו מצליחים לחבר את הילדים".

 

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח: "לפני כשנה פגשתי בחור באירוע. הוא ניגש אלי והתברר שזה תלמיד שלימדתי בעבר, הוא אמר שרק בזכותי הוא לומד לתואר מהנדס מחשבים, נורא התרגשתי. הוא אמר שהצליח לאהוב מתמטיקה בזכותי. כל עבודתי הפכה ברגע למשתלמת".

 

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "יש הרבה מה לשפר, אבל אני גאה בכל מורה ומורה שנמצאת במערכת שלא כ"כ מתגמלת ולעיתים אף מתסכלת, אבל בגלל שאני נמצאת במערכת אני יודעת כמה רצון וכמה אהבה יש למורים. אני מקווה שמשרד החינוך וההורים יעריכו את המורים ויתגמלו אותנו כראוי".

 

 

המורה: שחף אבירם (38) מבית ספר בן גוריון למוסיקה

 

שחף היא סגן אלוף לשעבר בצה"ל, מורה ומחנכת בכיתה א'.

 

כמה שנים בתחום? "4 שנים".

איך הגעת להוראה? "בשנת 1996 התגייסתי לצבא. ב-1999 השתחררתי ופניתי ללימודי הוראה. בהמשך חזרתי לצבא ולפני ארבע שנים כל הבה"דים הכינו את עצמם למעבר לנגב והייתי בפרשת דרכים, זה היה או להמשיך בצבא או לנצל את ההזדמנות לחזור למקורות ולהיות מורה, להגשים את חלום הילדות שלי. החלטתי שאני מפסיקה את השירות, אגב, זה לא נקרא פרישה. רציתי לדאוג לדור העתיד, לעסוק בחלום".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "חוץ מהיותי מחנכת כיתות, הייתי רכזת תקשוב, הובלתי בביה"ס הקודם פרויקט מאוד גדול שקשור בהוראה מקוונת וזכינו במס' תחרויות איתו".

 

מה החלום/ השאיפה? "כרגע אני נהנית מהסיפוק היומיומי, אני חושבת שמי שקם בבוקר בלי חיוך, אנרגיה ורצון לתת מעצמו ולהשפיע, לא צריך להיות במשרד החינוך. כל עוד זה פועם בי, אני אמשיך קדימה. משרד החינוך הוא ארגון מגוון בתפקידים ובהחלט הייתי רוצה להתנסות בכמה שיותר תפקידים לתרום ולהשפיע".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח: "אני מחנכת כיתה א' זה מאוד משמעותי והכי כיף שהילדים כבר עכשיו, כאשר עוד לא הגענו למחצית השנה, שואלים אם אמשיך איתם לשנה הבאה. הכמיהה והרצון שלהם מאשרים שאני עושה את העבודה שלי".

 

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "אני חושבת שמערכת החינוך עושה המון מאמצים להשתנות, מכניסה המון תכניות ופרויקטים יפים. אני חושבת שיש פער בין התכניות ביסודי שאפשר לפרוח איתן לבין בסופו של דבר, תעודת הבגרות המצופה מאיתנו בתיכון. הליכה על חבל דק בין השגיות וציונים לבין מה שאנחנו רוצים שהם יהיו במאה ה-21 חוקרים, שואלים שאלות, הכל מתנקז לתעודת הבגרות ופסיכומטרי".

 

המורה ענת קדוש (51) מבית ספר בן גוריון

ענת היא מורה למוסיקה. היא הייתה מנהלת מתנ"ס ועסקה בתפקידי ניהול בכירים וחזרה למשרד החינוך מתוך אידיאולוגיה ורצון לשנות ולקדם.

 

 

כמה שנים בתחום? "28 שנים".

איך הגעת להוראה? "הייתי מדריכת נוער בצבא ושם הקמתי פרויקט ייחודי. ככה הבנתי שאני צריכה להיות בתחום ההוראה ופרויקטים חברתיים".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "הקמת מרכז ווליום. מדובר במרכז מוזיקלי לנוער, זה כמו תנועת נוער בבית שמש, הוא הוקם בשנת 2004 ונותן את אותותיו עד היום ופורח. בני הנוער לומדים ויוצרים מוזיקה כל יום עד הלילה וזה מקום חברתי ופעיל".

 

מה החלום/ השאיפה? "שהפיילוט הנוכחי שלי, שהוא בי"ס ייחודי למוזיקה, ישוכפל בכל הארץ. חוץ מזה שילדים מנגנים בשעות הלימוד, אני בונה תכניות בשיתוף המחנכות לפי צורכי המחנכת, כלומר מתמטיקה באמצעות מוזיקה. מוזיקה זהו תחום עם מדע ורגש. מצאתי פה ביבנה רשות שמאמינה במוסיקה לקידום החינוך והאקלים הבית ספרי ומסייעת הלכה למעשה, מנהלת שלא מפחדת מהכנסת חידושים מוסיקליים מתקדמים, צוות חינוכי אכפתי, לבבי, פתוח לקבל תוכן אחר, מנהל קונסרבטוריון שמחויב לפרויקט ומורים נהדרים לנגינה".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח-  "יש לא מעט, מהעבר הלא רחוק ישנה נערה ממועדון מצוקה שבעקבות שיתוף פעולה מהרווחה הגיעה אלי ללהקה אותה הקמתי בבית שמש והשיא הייתה כשהיא נסעה לארה"ב להופעה. היא אמרה לי שלא היה לה סיכוי לטוס לעולם, גם היום כשהתלמידים בבן גוריון יוצרים מוזיקה או כשאני מלמדת שיר והם מנגנים אותו משמיעה, זה מדהים".

דעתך על מערכת החינוך כיום? "אני חושבת שיש הרבה ניסיונות לחדשנות, אני מאוד אוהבת את זה, יש רצון להיות לרלוונטיים וזה חשוב מאוד בכל דרך, לא משנה באיזה תחום ולא רק באמצעות מחשבים, מוזיקה היא אינה דבר טכנולוגי, זו מיומנות, זה קשה וחובה להתאמן על בסיס יומיומי, זו עשייה".

 

המורה יעל שער (47) מבית ספר אביר יעקב

 

המורה יעל משמשת כמחנכת כיתות ה' – ו' ורכזת שפה מזה 25 שנה. לצד היותה מדריכה ארצית ומחוזית היא מובילה את תכנית "עופרים" בחמ"ד אשר מבוססת על לימוד השפה בדרך שונה, המקדמת פיתוח תהליכי כתיבה באופן חוויתי, בשילוב משחק תפקידים והרחבת אוצר מילים.

 

כמה שנים בתחום? "25 שנים".

איך הגעת לתחום? "זוהי משאלת ילדות שהתגשמה, מאז ומתמיד זה מה שרציתי לעשות. אחרי השירות הלאומי פניתי ללימודי הוראה".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "הובלתי פתיחת חדר רדיו שבעצם הילדים משדרים, זה מקדם שפה רהוטה, שמירה על תרבות הלשון, יש הרבה ערכים מעבר בהתנהלות מול המיקרופון. פתחתי מועדון דיבייט שבעצם מלמד את תרבות ההתדיינות. כל שנה אני מעודדת את הילדים להשתתף בתחרויות כתיבה ארצית ובכל שנה יש לנו זוכה. המטרה שלי היא לשפר את השפה".

מה החלום/ השאיפה? "השאיפה היא שנצליח להוביל את התלמידים למקום שבו הם יהיו בטוחים בידע ובכשרונות שלהן ויעבדו בשביל זה, שיפעלו מכוח אל הפועל כדי להוציא את כל הכישרונות, שיתנו מקום לצד השכלי לצד הפן הרגשי ועולם הדמיון.

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח:  "היה לנו ילד שהשתתף בתחרות כתיבה ארצית, הוא ילד מחינוך מיוחד שהיו לו קשיי שפה שלא האמין על עצמו שהוא יכול להיות סופר צעיר. אני כרכזת מובילה הדרכתי אותו בשיתוף המורות והוא זכה במקום ראשון. זה עשה לי טוב מהבחינה הזאת שבעצם זו דוגמה לכל ילד שכל אחד יעכול להצליח, אסור לפחד לנסות".

 

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "אין דבר מושלם, תמיד יש מקום לשיפור, יש בקרה והיא משתדלת לתת מענה, אני חושבת שהיא קשובה לצורכי ההורים והתלמידים והדברים כן משתנים ומתקדמים וכמו כל דבר י פלוס ומינוס".

 

 

המורה נטלי חסון  (33) מתיכון "האורן גינזבורג"

נטלי היא מורה לתנ"ך בחטיבת ביניים ובחטיבה עליונה.

שנים בתחום: "זוהי שנתי הראשונה".

איך הגעת להוראה? "הגעתי להוראה אחרי כ-13 שנה בצבא קבע. לאורך כל שירותי הצבאי למרות היותי קצינת תקש"וב, ביקשתי לעבור לחיל חינוך ולצערי הדבר לא התאפשר.

בגיל 30 באה ההארה שהשגתי כל מה שרציתי אך הרגשתי ריקנות גדולה ואז החלטתי לעשות צעד ונרשמתי למכללת לוינסקי.

הפידבק היום יומי שמקבלת מהתלמידים הוא המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש כשבחרתי בהוראה והוא שנותן כח להמשיך ומראה לי שאני בדרך הנכונה".

 

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "אני מובילה את יזמים צעירים. הקמנו חברה ואנחנו ממונים ע"י חברת יזמים צעירים הארצית. אנחנו מייצרים מוצר, יש מנכ"ל וכולי תקווה לזכות בתחרות הארצית".

מה החלום/ השאיפה? "להתקדם בסולם הדרגות לרכזת ומנהלת בהמשך".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח:  "יש כמה ילדים שהיו להם קשיים בהבנה, איך לגשת לשאלות. אני מלמדת מתוקשב עם מצגות, השקעתי בתלמידים שזיהיתי כבעלי בעיות במיומנות למידה וראיתי קפיצה של ציונים מ-50 ל-90 וזה הסיפוק הכי גדול שיש שרואים, תוצאות בשטח".

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "היא צריכה לעבור שינוי, המורים עדיין לא הגיעו למה שמגיע להם, הם לא מוערכים ביחס למה שהם נותנים. אני מאמינה שהוראה זו שליחות, מורה לא בא בגלל הכסף אלא הסיפוק והפידבקים, התלמידים הם אלו שיראו לך אם אתה מורה טוב וזה מה שמניע אותי בעולם החינוך, אני כאן כדי להשפיע".

 

 

 

המורה ציפי איצקוביץ  מתיכון נריה

ציפי היא מורה לחינוך גופני, סגנית מנהל ביה"ס

כמה שנים בתחום? "עשרות שנים".

איך הגעת לתחום ההוראה? "הייתי ספורטאית טובה, למדתי את זה ומשם התגלגלתי להוראת ספורט. מייד קיבלתי תפקידים נוספים וכל יום שאני נמצאת שם אני רואה בכך קידוש השם, אני מאוד אוהבת את הילדים ואני עושה כמיטב יכולתי להביא אותם להיות בוגרים משמעותיים ואזרחים טובים ואהבת הבריות".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "עשינו לא מעט פרויקטים שלאו דווקא הובלתי, כמו מעגלי שיח, תמיד הייתי אחראית על מעורבות חברתית אז אני יודעת מה כל תלמיד עושה בתחום הזה".

מה החלום/ השאיפה? "השאיפה שלי היא שתהיה הזדמנות שווה לכל התלמידים להגיע ליכולת מקסימלית שווה. שלכסף לא יהיה קשר לכך, שיצליחו בזכות עצמם".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח:  "יש הרבה סיפורים של באמת ילדים שהיו צריכים להתמודד עם מצבים לא פשוטים. יש תלמידים בוגרים שבאים וחשוב להם לפגוש אותי, כלומר הייתי משמעותית עבורם, זה הדברים שמחזקים, שמחבקים. זה השכר לעבודתנו".

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "וואו, יש הרבה מה לעשות. יש במערכת החינוך מורים שנותנים את נשמתם לתלמידים אבל עם קריטריונים כמו שעות שמוקצבות למס' תלמידים ישנה בעיה, כי החומר צריך לעבור בכל מקרה. צריך שהכיתות יהיו קטנות יותר ויינתנו שעות על פי צורך אמיתי של ביה"ס".

 

המורה אורלי חורי (36) מבית ספר "יחידני"

מחנכת כיתה ו', רכזת חברתית ורכזת גישור בביה"ס.

כמה שנים בתחום? "16 שנים".

איך הגעת לתחום? "עשיתי שירות לאומי בביה"ס וגם הגעתי ממשפחה של מורים, אמא שלי מורה וגם דודה שלי סגנית מנהלת, אחי מורה ואני גם מאוד אוהבת את המקצוע ואוהבת ילדים. מגיל קטן רציתי להיות מורה".

פרויקט ייחודי שלקחת בו חלק: "אני מובילה את פרויקט הגישור בביה"ס, תלמידים מכיתות בוגרות מגשרים על מחלוקות בין תלמידים צעירים יותר והם פועלים בהפסקות, זה דבר שמצמצם אלימות פיזית ומילולית ויוצר הידברות. תפקידי הוא להעביר חלק מהחומר הנלמד ואני מלווה אותם לאורך השנה".

מה החלום / השאיפה? "הייתי רוצה להתקדם לעוד תפקידים בתחום. החלום שלי זה שכל תלמיד ייהנה לבוא לביה"ס, שיבוא עם חיוך וייצא עם חיוך וכמובן לצד הישגים מרשימים שזה דבר חשוב שיש לקדם אבל העדיפות הראשונה היא החיוך, שיהיה לו טוב וירגיש נוגן ובטוח".

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח:  "יש לי הרבה. תמיד אני מקבלת את הכיתות הבעייתיות כי אני מאוד מאמינה בילדים, אני תמיד מנסה להצמיח ולדבר עם כל ילד בגובה העיניים. היה לי תלמיד שהייתה לו ועדה כדי להכניסו לכיתה קטנה, וכולם ישבו בה ואמרו דברים רעים. הוריו ישבו בה גם ואני הייתי צריכה לדבר אחרונה. כשראיתי את המבט של ההורים שלו, לאחר שהם שמעו רק דברים שליליים, חשבתי על הילדים שלי וחשבתי על החיובי בו וככה התחלתי. צריך לעורר תקווה, כמובן שהמשכתי עם מה שיש לשפר וכך אני נוהגת. בסיום הוועדה אפילו מנהלת ביה"ס התקשרה לומר שהיא גאה בי על ההתנהלות".

 

מה דעתך על מערכת החינוך כיום? "מערכת החינוך השתפרה בשנים האחרונות במיוחד עם התקשוב שמשפיע ומסייע לתלמידים אבל יש עדיין מה לשפר. כשבוחרים מורה צריך לראות שהוא מהלב והנשמה והוא אוהב ילדים באמת. מורה או גננת שאין לה סבלנות לילדים שתעזוב את העבודה, כי צריך לחשוב על כל ילד כילד שלנו. אני כרגע בחופשת לידה וכבר סופרת את הימים לחזרתי, אני מאוד אוהבת את עבודתי".

 

 

 

 

המורה ליאת ליכטמן מבית ספר "אורט אורמת"

ליאת מחנכת כיתת י' חשמל, רכזת חינוך חברתי

 

כמה שנים בתחום? "8 שנים.

 

איך הגעת להוראה? "מגיל 16 ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך. בתחילה חשבתי על הוראה לגיל הרך, אך דעתי השתנתה בזמן לימודיי באוניברסיטה, אז החלטתי לפנות לכיוון של בני נוער. כשסיימתי את התואר שלי התחלתי לעבוד בכיתת אומץ בבית ספר תיכון, והחלטתי שזה יהיה התחום בו אעבוד".

 

פרויקט ייחודי: "במסגרת תפקידי כרכזת חינוך חברתי ורכזת פרויקט 'אורטוב' (פרויקט התנדבות ברשת אורט) החלטתי השנה שתלמידי בית הספר יעשו למען האחר ואנו מתנדבים פעם בשבוע בכיתה קטנה בבית הספר ביאליק".

 

מה החלום / השאיפה שלך? "השאיפה שלי היא להצליח להגיע לכל תלמידי כיתתי ולגרום להם להאמין בעצמם וביכולתם".

 

סיפור או ילד שאינך יכולה לשכוח: "תלמיד שלא האמין בעצמו, רצה לפרוש מהלימודים בכיתה י', תמיד חשב על עצמו כלוזר והצליח בסופו של דבר לסיים תעודת 12 ש"ל עם מקצוע"/

 

מה דעתך על מערכת החינוך? "המורים עושים כמיטב יכולתם לסייע לתלמידים ולקדמם אך מערכת החינוך כיום היא מערכת ששואפת להשיג תעודות בגרות ואחוזי זכאות, דבר המתבקש לנוכח התחרות העולמית שישראל נמצאת בה. עם זאת, יש צריכה לראות את התלמיד כפרט ולהתמודד עם קשיים שנוצרו אצל התלמיד ולדעת לפתור אותם בדרך שתגרום לתלמיד להאמין בעצמו."

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו