צילום: חגי חסדאי כהן

במהלך החיפושים בברזיל, הגיעה שרון רוזמברג לביתו של ולדמר, ראש ארגון פשיעה שהיה מעורב בכנופיות של חוטפי ילדים לפני כ-30 שנה. היא הגיעה לביתו יחד עם צופית גרנט כשעליהן ציוד הקלטה וצילום סמוי והייתה צריכה לעבור דרך כמה וכמה שומרי ראש שהכניסו אותה לבית דרך מסדרונות צדדיים ומעט מלחיצים. באותו היום, כך סיפרה אחר כך, רצחו ילד ברחוב רק כדי לקחת לו את האופניים.

ולדמר לא היה בבית אפילו שקבע איתה. כך עבדו מנגנוני ההגנה שלו, כדי לבדוק שהיא לא עיתונאית או חוקרת, הוא השאיר את האנשים שלו לתחקר את שרון וצופית, שנשלחו לדרכן מבלי לפגוש אותו. רק בפעם השנייה, אחרי שהתעקשו, הצליחו לפגוש גם אותו.

הסצנות האלה, ששודרו בחלקן בתכנית "אבודים" ששודרה ביום רביעי האחרון, היו חלק מסרט בן שני פרקים במהלכו ניסו צופית גרנט והצוות, להתחקות אחרי עקבותיהם של הורי ארבעה ילדים מאומצים מברזיל, שככל הנראה נחטפו כשהיו תינוקות במהלך שנות ה-80.

שרון, תושבת יבנה בת 34, עובדת כחוקרת פרטית במשרדי "להב טנא חקירות", בראשו עומדת נתי להב. משרד זה מלווה את התכנית "אבודים" כבר מספר שנים ושרון, הדוברת פורטוגזית באופן שוטף, עמדה בראש הצוות שחקר את פרשת המאומצים מברזיל וליוותה את הפקת הסרט גם בשלב הצילומים בברזיל עצמה.

עבור שרון הייתה זו חוויה אחרת, מרתקת, מסעירה. עד לפני שנתיים בכלל הייתה עוזרת מנכ"ל בחברה גדולה, משרה נוחה, שעות קבועות, אחלה תנאים לגדל את שני ילדיה, אבל יום אחד היא החליטה לעזוב את הכל ולהיות חוקרת פרטית. היה זה אחרי שעזרה לחבר ותיק למצוא את האחיות הביולוגיות שלו בברזיל. "זה פשוט מילא אותי סיפוק", מספרת שרון, "עזבתי עבודה מסודרת ונוחה עבור עבודה שנותנת לי המון סיפוק ועם אתגר גדול".

מאז שידור החלק הראשון של הסרט בשבוע שעבר, שרון הפכה לסוג של סלב. פתאום מזהים אותה ברחוב, היא זוכה לתגובות מאמהות בגן של הילדים ומהשכנים בבניין, אבל השינוי הגדול הוא במספר הפניות לעזרה שהיא מקבלת.

שרון עוזרת בניהול קבוצה שנקראת "מאומצים מברזיל לישראל", המונה כ-3000 חברים ורבים פונים אליה ומתייעצים איך ניתן לקדם את המקרה האישי שלהם. שרון משתדלת לענות בנימוס לכולם ולתת להם כיוון ראשוני, אך לאחרונה היא מרגישה שזה מתחיל להיות קצת מוגזם. "אם זה תרגום של שתיים – שלוש שורות אין לי בעיה, אבל מאז השידור אני מרגישה שזה קצת מתחיל לחצות את הקו וזה לא יכול לבוא על חשבון הזמן שלי עם המשפחה או בעבודה".

הפורטוגזית של שרון היא לא שפת אם. נכון, היא נולדה בברזיל, אך אומצה ע"י זוג ישראלים כשהייתה בת יומה ורק הגורל סגר לה את המעגל בשרשרת של צירופי מקרים מדהימים.

הוריה של שרון ניסו להיכנס להריון במשך זמן רב. לאחר כ-4 שנים של טיפולי פוריות החליטו השניים לפנות לשירות למען הילד לצורך אימוץ. התור היה ארוך וההמתנה רבה, רבה מאד. שש שנים שלמות עברו בטרם התייאשו בני הזוג ושינו כיוון. באותם ימים שמעו על אפשרות אימוץ של ילד מברזיל, ויצרו קשר עם אדם בשם ג'קיטו, שהיה איש הקשר לברזיל, כשיש להדגיש כי הקפידו על כך שהכל ייעשה באופן חוקי ומסודר.

בשנת 1983 נסעו בני הזוג לעיר קויצ'יבה בברזיל, שם התמקמו בבית מלון וחיכו לג'קיטו שיצור איתם קשר. לאחר מספר ימים הם שמעו נקישות בדלת וכשפתחו עמדה מולם בחורה דוברת עברית שהציגה את עצמה כשליחה של ארלט הילו, מי שהייתה באותם ימים זו שעמדה בראש רשת ההברחות של ילדים מברזיל לישראל ולמדינות אחרות. הבחורה החביבה הזמינה אותם לארוחת ערב עם ארלט, להתרשמות בלבד.

בני הזוג המופתעים, שלא הבינו כיצד נודע לארלט על המצאם בברזיל נעתרו להצעה ופגשו את ארלט, שהציעה להם לאמץ דרכה. הם סרבו בנימוס וכל אחד הלך לדרכו.

למחרת בבוקר שוב דפיקה בדלת, אך הפעם הייתה זו ארלט בעצמה. היא עמדה בפתח הדלת כשבידיה תינוקת בת כמה ימים ומסרה להם אותה "קחו אותה ללילה, תנסו", אמרה להורים ההמומים והלכה. "אמא שלי נורא נלחצה מזה והעדיפה להחזיר", מספרת שרון, "למחרת כבר התקשר ג'קיטו ובישר להם שנולדתי בשעה טובה ואפשר להגיע לבית החולים, שם למעשה פגשו את האמא הביולוגית שלי שמסרה להם אותי". 

בברזיל, מספר שעות אחרי הלידה כבר משחררים את האם מבית החולים וכך נסעו כולם יחד אל בית המשפט המקומי כדי לחתום על מסמכי האימוץ הרשמיים. ההורים המאושרים רצו לשלם לאם הביולוגית אך ג'קיטו התנגד בתוקף מפני שהדבר היה מתפרש כסחר בילדים, אז הם שכרו עבורה חדר בבית מלון על מנת שתוכל להתאושש מחוויית הלידה ומסירת הילדה לאימוץ.

בדיעבד נודע לשרון כי אמה הביולוגית שהייתה אז בת 25, נכנסה להריון מגבר שניהל איתה רומן מחוץ לנישואים ולכן לא יכלה לשמור את הילדה שנולדה.

בני המשפחה הגיעו לישראל, לביתם שבבת-ים ולרגע לא הסתירו את עובדת היותה של שרון מאומצת, גם לא ממנה. "תמיד ידעתי שאני מאומצת, זה אף פעם לא היה סוד", היא נזכרת. "אפילו כשהייתי בכיתה א', אמא שלי הגיעה לבית הספר כדי לספר לילדים על אימוץ והמשמעות שלו, כך שבתור ילדה מעולם לא סבלתי מהקנטות מכל סוג שהוא".

אז מתי בכל זאת התחיל לדגדג לך לחפש את השורשים שלך?

"בגיל 19 הלכתי לשגרירות ברזיל וגיליתי שזה מאד מורכב אז ויתרתי. אמרתי לעצמי שאם אלוהים ירצה הוא יביא אותה אליי, והוא הביא אותה אליי".

הביא אותה אליך?

"כן! אחרי הצבא עבדתי במצפה התת-ימי באילת כמדריכה, הכרתי שם תיירת מברזיל וישר התחברתי אליה. יצא שההורים שלי בדיוק היו בביקור אצלי באילת אז הזמנתי אותה אליי לארוחת ערב ואז התברר שהיא בעצם עורכת של העיתון היומי הגדול ביותר בקויצ'יבה, העיר בה נולדתי, ואמרה שאם אתן לה את השם ומספר הזהות, היא תוכל לאתר את אמי הביולוגית".

וכך היה. זמן קצר אחרי שאותה תיירת חזרה לברזיל, שרון זכתה לקבל שיחת טלפון ובה התבשרה כי אמה הביולוגית אותרה. "בפעם הראשונה דיברתי עם אמי הביולוגית בטלפון ובפעם השנייה כבר דיברתי עם אחותי. היה מאד מוזר ומרגש בו זמנית, אבל לקח לי שנתיים למצוא את האומץ לטוס לשם".

שרון טסה לקויצ'יבה שם פגשה את אמה ואחיה התאומים ושמעה סיפורים רבים על מה שעבר על בני המשפחה ב-24 השנים מאז נולדה. לאחר מספר שבועות חזרה שרון ארצה והחליטה לשמור על קשר עם בני משפחתה הביולוגית, קשר שנמשך למעשה עד היום.

זמן קצר לאחר שובה ארצה, נסגר המעגל באופן מלא. שרון הכירה את ז'וליאנו, צעיר ברזילאי בן למשפחה יהודייה, שעלה לישראל לבד בגיל 28 בעקבות אהבתו למדינת ישראל. שרון, שמאוד אהבה טלנובלות ברזילאיות הצליחה לגמגם כמה מילים בפורטוגזית, אבל במקום ללמד את ז'וליאנו עברית יצא שהוא לימד אותה את שפת מולדתה, מה שאפשר לה בסופו של דבר להוביל את החקירה בעקבות ההורים האבודים של הילדים המאומצים.

לאחרונה אף ליוותה שרון צוות טלוויזיה מברזיל שבא לישראל לעשות תכנית על הילדים המאומצים, שתשודר בשלוש תחנות בכל רחבי דרום אמריקה. "בשנה וחצי האלה נתקלתי בסיפורים מזעזעים", מסכמת שרון, "לצערי לא הצלחנו להתחקות אחר ההורים של כולם בעיקר בשל הזמן הרב שעבר והעובדה כי חלק מהמעורבים כבר נפטרו או לא נמצאים בקו הבריאות, אבל עברתי חוויה מטלטלת ומרגשת שרק גרמה לי להבין עד כמה נכון עשיתי לפני שנתיים כשעזבתי הכל ודפקתי על דלת משרדה של נתי להב".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו