"אין לי כוח לבלות כל לילה ליד המיטה שלו בניסיון להרדימו. לפעמים בתוך המיטה שלו, לפעמים ליד, לפעמים על השטיח כשאני חצי רדומה. קר לי, כואב לי הראש ואני לא מצליחה להרדים אותו. בכל פעם שאני בטוחה שהוא נרדם ומתחילה לצאת מהחדר, הוא מרים את הראש ומתחיל שוב לבכות. אני כבר מבולבלת לגמרי, יש כל כך הרבה עצות - להשאיר אותו בחדר שלנו, להוציא אותו מהחדר שלנו, לתת לו לבכות, לא לתת לו לבכות".

כך סיפרה לי השבוע אם לילד בן שלוש, שהעצות הניתנות לה מכל עבר באשר לגידול בנה מבלבלות אותה.

צילום: shutterstock

"זה התחיל עוד כשהיה תינוק", היא הוסיפה. "בקבוצות הווטסאפ המליצו להשאיר אותו בחדר ההורים עד גיל שנה לפחות, בטענה כי זה עוזר לביטחון העצמי, לעצמאות שלו ולשקט הנפשי שלנו ההורים. בנוסף, בגלל שמדברים כל הזמן על הסכנות של מוות בעריסה, לא היינו מסוגלים לעזוב אותו לבד בחדר. היינו סהרורים ימים שלמים. ואנשים, כמו תמיד, שופעים בעצות.

"כך גם היה כשהוא גדל והתחלנו עם האוכל המוצק. אמרו לנו שזה: 'מוקדם מדי, עדיין לא מתאים, הקיבה שלו עוד לא מסוגלת לעכל את זה, תערבבי, מי נותן אבוקדו לתינוק' ועוד. למשל, הוא נורא אהב לאכול פסטה בידיים, ותמיד היו הנשמות הטובות שהעירו לנו כי אכילה בידיים מלמדת אותו לאכול יותר ממה שהוא צריך, ובכלל שפסטה לא נותנים היום לילדים. בקיצור, יש את אמא שלי ואמא של בעלי, השכנה, קבוצות הווטסאפ, האחות בטיפת חלב, רופא הילדים וד"ר גוגל. המצב פשוט מעייף, מתיש ומבלבל".

אחרי שהרגעתי אותה הסברתי לה כי אנו ההורים מתמודדים כל העת עם דעות, המלצות ואופנות שמשתנות כל פעם, ובסופו של דבר עלינו להחליט. במצב הנוכחי לא קשה לערער אותנו ולגרום לנו לחשוב כי אנחנו לא בסדר. הבעיה היא שכשאנחנו מבולבלים, גם הילדים שלנו מתבלבלים והמסר המתקבל מאיתנו אינו תמיד ברור להם.

אז מה עושים?
אספו מידע מכל מקור אפשרי כי ידע הוא כוח! ככל שיש לכם יותר ממנו, כך יהיה לכם קל יותר להחליט מה הדרך הנכונה עבורכם ועבור ילדיכם. יחד עם זאת, אל תשכחו לרגע שאתם מכירים הכי טוב מכולם את ההרגלים בבית שלכם ואת האמונות והערכים שלכם, ואתם יודעים הכי טוב במה אתם יכולים לעמוד ובמה לא. עם הידע שתאספו עשו התאמה ובנו את הדרך שתתאים לילד שלכם. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו