"בחדר של הבנים תמיד יש בלגן: על הרצפה, על המדפים, על הכיסאות - מיליון צעצועים, בגדים, דיסקים, תיקים, צבעים ודפים. החדר תמיד נראה כאילו היו בבית פורצים. אמנם כל ערב אנחנו אוספים את הצעצועים והספרים ומחזירים אותם למדפים, אבל ברגע שהם קמים בבוקר הבלגן שוב מתחיל".

כך סיפרה לי השבוע אם מהאזור באחת מפגישותיי, ששיתפה אותי ברעיון נפלא של בנה הצעיר. "בעקבות שיחה שהייתה להם בבית הספר, הוא החליט כי הוא רוצה לסדר את החדר, למיין את דבריו ולתרום לנזקקים בגדים, צעצועים, ספרים, דיסקים, וכל מה שהוא כבר לא משתמש בו.

"החלטנו לעשות מזה פרויקט משפחתי, בעיקר כדי לחדד את הצורך של עזרה ונתינה. הבעיה שהבן הגדול מיד שלף ציפורניים והודיע כי הוא לא מוכן לעשות סדר ואינו מעוניין לתת דבר לאף אחד. הוא צריך את כל מה שיש לו בחדר, משתמש בהכל ופשוט לא יכול לתת.

"ראינו שבאופן הזה הדברים פשוט לא יתקדמו, ולכן החלטנו להפוך את הנושא למשחק סדר. כלומר, לחלק את התהליך של המיון לשלבים, שבסיומו מקבלים פרס עליו מחליטים מראש".

הסברתי לה כי אני מאוד אוהבת את הרעיון, בתנאי שמבצעים את השלבים על פי הסדר הנכון. אז כיצד נבצע זאת?

נחליט על ארבע פעילויות שבא לנו לעשות ביחד כפרס בסיום שלב. למשל, מזמינים אוכל הביתה, רואים ביחד סדרה בטלוויזיה או סרט וכו'.

נקנה קופסאות מתאימות לאחסון, שקיות גדולות, מדבקות וטושים.

כל אחד ימיין את הדברים שלו לארבע ערימות - ערימת "לשמור כי משתמש", ערימת "לשמור" כי חשוב לי, ערימת "לתת" וערימת "לזרוק".

בסיום המיון נערוך תחרות בסגנון כמה פריטים כל אחד הכין בערימת "לתת", כשהמנצח יקבל פרס אישי.

נשליך את ערימת ה"לזרוק" בפח הגדול. נכניס את ה"לתת" לשקיות ונניח באוטו (כדי למנוע חרטות).

נתכנן איפה לשים את הדברים שהחלטנו לשמור - בארונות, לתלות, במדפים, על השולחן, בקופסאות ובמגירות.

נשים מדבקות ונכתוב או נצייר עליהן מה נמצא במקומות הסגורים, כמו בקופסאות, במגירות וגם על המדפים בארונות. באופן זה כולם יזכרו לאן להחזיר כל דבר. נסדר את ערימות ה"לשמור" לפי סדר זה.

זכרו, משחק זה דרך מצוינת לעשות פעילויות שלא אוהבים. במקום לכעוס על הילדים שלא מסדרים, בואו נהפוך זאת לתהליך חווייתי ומפעיל. כך נעשה סדר והילדים יקבלו כלים כדי לשמור עליו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו