סוף השבוע שעבר החל בבית המשפחות סמד'גה ואלפסי, כעוד סוף-שבוע שגרתי בימי הקיץ והחופש הגדול. ביתו של ויקטור, עינת וחתנו קובי אלפסי, התכוננו לחופשת הקיץ שלהם באילת, יחד עם בנם בן ה-10, וברגע האחרון הציעו גם להוריה של עינת, דינה וויקטור להצטרף.

"תכננו את החופשה הזאת הרבה זמן ומאוד חיכינו לה. ברגע האחרון הצעתי לחמי וחמותי להצטרף אלינו ולשמחתינו הגדולה הם הסכימו. ראינו בזה הזדמנות נהדרת לבלות עוד קצת זמן ביחד" מספר קובי.

החופשה החלה כמתוכנן והתנהלה על מי מנוחות ביומיים הראשונים. "הכל היה באמת בסדר גמור, אפילו מצוין. בילינו ונהנינו, בערב שבת הלכנו לבית הכנסת במלון וויקטור הוביל שם את התפילה כרגיל, בדיוק כמו שהוא עושה כל שבת בבית הכנסת ביבנה. בחדר האוכל עשינו קידוש והכל היה רגיל".

המשפחות סיימו את היום והלכו כל אחת לחדרה. "בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר העיר ויקטור את אישתו וסיפר לה שהוא מתקשה לנשום. היא ניסתה להשיג את הקבלה, אך לא הצליחה. לאחר מכן היא ירדה למטה ללובי, מצאה את הקב"ט שרץ לחדר עם מכשיר החייאה והזמין אמבולנס, כשתוך כדי השיחה גם נתנו לו הנחיות מה לעשות. במקביל חמותי התקשרה אלינו והעירה את אישתי" משחזר קובי.

עינת מיהרה לחדר של הוריה, לשם כבר הגיע צוות טיפול נמרץ שהעניק טיפול ראשוני לויקטור. בשלב זה הוא היה עדיין בהכרה, חובר לחמצן והתקשה לתקשר. "עינת דיברה איתו, הוא הבין הכל, רק שהיה לו קשה לענות בגלל החמצן" הוא מספר. כשהגיעו לבית החולים התברר שריאותיו של ויקטור התמלאו במים, ככל הנראה כתוצאה מאירוע לב שעבר, וצוות בית החולים החל להתארגן בבהילות לקראת ניתוח לניקוז מים מריאותיו. "הם לא הספיקו, תוך מספר דקות המערכות שלו קרסו והוא נפטר. בשעה חמש אישתי התקשרה ובישרה את הבשורה, חיכיתי שהילד יתעורר וסיפרתי לו. אני חושב שהוא עדיין בהלם, הוא קיבל את זה מאוד קשה. האמת, גם אנחנו עדיין לא מעכלים, כרגע עטופים במשפחה ומבקרים רבים, רק אחר כך תתחיל ההתמודדות האמיתית".

 

ויקטור סמדג'ה היה בן 65 במותו, פנסיונר של המשטרה. חתנו מספר כי מאז שסיים את עבודתו במשטרה הוא התמסר כל כולו לנתינה למען האחר. "הוא ניהל סך הכל אורח חיים תקין, למרות שעבר בעבר מספר צנתורים והיה מחובר לקוצב לב. ויקטור היה איש של חסד ונתינה, לא יכל לראות אנשים שקשה להם או שאין להם. תמיד גייס כספים ותרומות, איש רגיש מאוד וצנוע, כמעט כל דבר גרם לו לבכות. הוא הקים גמ"ח של איש אחד, כולם כבר הכירו אותו וידעו למי לפנות. הוא מעולם לא סיפר על מה שעשה, זה הרגיש לו שחצני מידי. דווקא לא מזמן ניהלנו שיחה שבמהלכה הוא אמר 'כשאני אמות אתם  תבינו כמה עשיתי'. לא ידענו שהרגע הזה יגיע בזמן קצר כל כך, אבל הוא צדק. הבית מלא באנשים שמגיעים ומספרים על הנתינה והטוב שלו ואנחנו פשוט בהלם".

 

במקביל פעל ויקטור רבות למען הקמת בית הכנסת בשכונה הירוקה ביבנה. "הם עברו ליבנה הירוקה לפני ארבע שנים וזה הדבר הראשון שהיה לו חשוב לקדם. הוא לא נח, נפגש עם ראש העיר ועם הרב של יבנה ועשה את הכל כדי שזה יקרה. לפני כשלוש שנים הציבו מבנה יביל שמשמש היום כבית הכנסת של השכונה, ויקטור קיבל את המפתח ודאג למקום. לאחרונה הוא קיבל את הבשורה שיש אישור להקמת מבנה קבע, שיכלול בתוכו גם מקווה ואפילו הוקצה שטח לכך, הוא היה גאה בזה מאוד ואמר 'עכשיו אני יכול למות בשקט, אני את שלי עשיתי'" מספר  קובי.

איך תזכור אותו?

"היה בינינו קשר מאוד מיוחד. אני כבר 25 שנים חלק מהמשפחה והרגשתי אליו קרבה מיוחדת. תמיד ניהלנו שיחות על החיים, היו גם הרבה התנצחיות ומחלוקות בעניין הדת.יש לנו יום הולדת בהפרש של יום וכל השנים איחדו את השמחות וחגגנו ביחד. אני לא יכול אפילו לדמיין את יום ההולדת שלי בלעדיו. שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, כל שגרת החיים שלנו תשתנה, אבל אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני. אנחנו נאלץ להמשיך את החיים בלעדיו, אבל הוא תמיד יהיה איתנו ונמשיך את מפעל החסד שהוא הקים, בגאווה ואהבה גדולה".

 

ויקטור סמדג'ה הותיר אחריו אישה דינה, ארבעה ילדים ועשרה נכדים.

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו