המחקר פמיניסטי של הלשון מצביע על קונבנציות אשר משקפות ומנציחות את מרכזיותו של הגבר בשפה לעומת שוליותה של האישה. כך למשל, חשבו על כללי השפה העברית, לפיהם יש לפנות בלשון זכר גם לציבור המורכב מנשים רבות מאוד – ובלבד שנוכח בו גבר אחד ויחיד. כללים אלה, שדוברי עברית ודוברותיה מורגלות ומורגלים בה כלכך שאיננו נותנים עליהם את הדעת, מבטאים היררכיה ערכית ברורה: במקום שמצטופפפות בו יחדיו אלף נשים וגבר אחד – הגבר הוא שקובע את לשון הפנייה אל הציבור כולו. גבר אחד חשוב לעברית ומשפיע עליה יותר מכל מספר של נשים (אורית קמיר)

בזמן האחרון היה נדמה כי האקדמיה העברית החליטה שבמקרים שבהם הרוב או נשי, יש לנקוט בלשון נקבה. אולם, זו רק שמועה. הדבר אינו נכון. לפי האקדמיה, הפנייה אל קהל כזה היא בלשון זכר, טענתה: "נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו. "

מובן כי כללי השפה מבטאים בחירה, שהיא תמיד רק אפשרית ולעולם לא הכרחית (כלומר: ניתן היה, וניתן עדיין, לבחור אחרת.

דוגמאות רבות להיררכיה המגדרית בשפה מצויות לרוב. למשל, המילה "אדם" שהוא שמה של דמות גברית נתפסת בשפה כמייצגת גם את האישה. העובדה שהדמות הגברית נתפסת בשפה כמי שמכילה בחובה גם את הדמות הנשית, ולא לההפך, מכילה סולם ערכים מובהק. זהו אותו סולם ערכים לפיו כולנו "בני אדם, ולא בני חוה" או לכל הפחות "בני אדם וחוה". "חוה" נתפס כשם פרטי, המתייחס לנשים בלבד, בעוד ש"אדם" הוא שם גברי, אך מתייחס גם לנשים, כמי שנכללות ונטמעות במסגרת הגברית כך הופכת הלשון העברית את האישה למשנית "נספחת" וגם לספציפית ולחריגה (ביחס לגבר, שהוא ה"כללי", המכנה המשותף הרחב לכול"). (קמיר)

אז ברור כי השפה העברית אינה מתייחסת אלינו כשוות, השאלה האם אנחנו יכולות לשנות את ההיררכיה על ידי שפה, התשובה היא כן.  שפה משנה מציאות. כי למילים שלנו יש כוח.

אז אומנם האקדמיה ללשון עברית אינה מוכנה לשנות את המציאות, אבל הנה כמה מילים שיכולות להתחיל לשנות את המציאות שלנו: כאשר את מכנה את האיש שלך "בעלי" זה כאילו את אומרת לו: אני העבד שלך. אני הרכוש שלך. המילה השיוויונית המקבילה בעברית לאשתי היא אישי, שהיא גם המילה הרווחת והשכיחה בתנ"ך עבור האיש הנשוי לאישה.

דוגמא להטיה נוספת בשפה היא השימוש במילה "בנות" עבור נשים אשר יוצרת הקטנה והפחתה שלהן. נוצר רושם שמדובר בילדות אשר אינן כשירות לקבל החלטות בעצמן, צריכות מישהו שידאג להן ואין לסמוך עליהן. אם אישה בעלת רישיון נהיגה, עובדת ומפרנסת את עצמה ואולי נשואה ואפילו אמא היא אישה, תשאירו את ההתייחסות לבת לילדות בנות 18 ופחות.  

אם כך, מתוך הבנה כי השפה יוצרת מעמדות והופכת את האישה למשנית וכי שינוי הדרך שבה אנו מדברות יכולה לסייע בתהליך הארוך לשיוויון בין המינים, לדבר בלשון נקבה נשמע קצת פחות מוזר, נכון?

לשיוויון מגדרי גם בשפה העברית,

בשמת ומיכל – מגשימא

"מגשימא – מגשימות השכלה, אמהות וקריירה" הוקמה במטרה לקדם נשים בישראל. ד"ר מיכל סלע ובשמת שלום טוצ'ין מייסדות מגשימא עובדות עם ולמען נשים כבר למעלה מעשור וממשיכות לעשות זאת בעבודה עם ארגונים ועם נשים באופן אישי.

נייד: 052-7202156 / 052-4076644  דוא"ל: [email protected]  אתר: magshima.com דף הפייסבוק ובלוג בסלונה: מגשימא- מגשימות השכלה, אמהות וקריירה

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו