גבולות שומרים על בריאותו ושלמותו הגופנית של הילד (לא לרוץ בכביש,לא לגעת במים הרותחים, לא לטפס על העמוד), גבולות חברתיים עוזרים לו להשתלב בחברה, להסתדר עם הזולת ולהיות אהוב על הסביבה (אסור לנשוך, אסור לחטוף את המשחק, אסור להציק לחבר).

 

גבולות המאפשרים את החיים בבית (אמא נחה והיא תשחק איתך אחר כך, אמא ניקתה עכשיו אל תשפוך את האוכל על הרצפה, אמא ואבא ישנים במטה שלהם את\ה במיטה שלך).         

לשם מה צריך גבולות?                                                                                                        ראשית כדי לארגן את עולמו הפנימי של הילד (כשמחליטים על זמנים קבועים למשחק, לשינה, לארוחה, לרחצה וכו' הילד למד מה קורה לו בכל עת ומרגיש ביטחון, שלווה ורוגע).  

הגבולות מגינים על הילד מפני הדחפים התוקפניים שלו עצמו (לקרוע ספר, לשבור משחק,לנשוך חבר להשתולל על הרצפה), ילד שלא ישמרו עליו מפני היצרים של עצמו ולא ירסנו אותו-ירגיש שאין לו הורים כלל. אין מי שינחה אותו מה טוב ומה רע. הוא ירגיש שהוא עומד בפני עצמו ולא חייב דין וחשבון לאף אחד.

במהלך העבודה בגן  אני נתקלת לא פעם בהורים ששואלים: כיצד בגן הילד אוסף המשחקים בעצמו? כיצד מצליח לשבת במפגש על הכסא? כיצד יושב על יד שולחן ואוכל ארוחה וכיצד כשהגננת מבקשת ממנו דבר מה, הוא פשוט עושה זאת, ולעומת זאת בבית, כלום! מלחמה על כל דבר ועניין

והתשובה היא בתהליך שכולל:                                                                                                                                      עקביות, החלטיות, סבלנות ואהבה.

כשילד חוצה את הגבול, אנו מפסיקים את הפעילות בה הוא עוסק, משאירים לו זמן למחשבה על ההתנהגות הלא רצויה ומותירים בידיו את היכולת לחזור ולהשתלב בפעילות מחדש לאחר שחשב על מעשיו. כך חוזר חלילה עד הפנמתו את הנושא.

גם בבית אתם יכולים להשתמש בדיוק באותן השיטות. קודם כל להפנים את הרעיון שלא מענישים ילד. מפסיקים לו פעילות, מאפשרים לו לחשוב על מה שקרה וכשהילד חושב שהבין את הדרישות של ההורה להתנהגות נכונה הוא חוזר. אני מדגישה, כשהילד הבין, לא ההורה. ברור שבשלבים הראשונים זה יהיה קשה. תצטרכו להיות עקביים. הוא אומר "הבנתי אני לא יעשה זאת שוב". הוא חוזר לפעילות ולאחר דקה חוזר לסורו. אתם שוב מפסיקים לו את הפעילות מאפשרים לו לחשוב על מה שקרה. שוב ושוב.(יתכן שבכיו ילווה את כל התהליך, לא להירתע הבכי הוא כלי להשיג את רצונו. תקפידו לחזור על התהליך שוב ושוב, בכל נושא. בכל פעם שקבעתם גבול והילד מפר אותו. כך תבנו אט אט את הסמכות ההורית שלכם בתוך הבית.

בכדי שתהליך הענקת הגבולות יצליח בבית, קיימת חשיבות עליונה להפגנת אחדות הורים לפני הילד. במידה ואין הסכמה על דרך הטיפול, הדיון לא יעשה בפני הילד!

 

אז מאיזה גיל להתחיל ?

מאוד תלוי בהתפתחותו של העולל. מרגע שהוא מבין שיש לו את הכלים לדרוש דרישות שחורגות מהגבולות שקבעתם לתא המשפחתי שלכם. בכי הוא הכלי המרכזי ( בשלב ראשון בכי הוא הכלי היחידי שלו.) בגיל מאוד צעיר כשהילד רעב, צמא, חש חוסר נוחות הוא יבכה, אנחנו ניגש ונטפל בו (זה טבעי ונכון). הוא לומד שבעזרת הבכי הוא מושך את תשומת ליבינו ואנו משפרים את תנאיו. בהמשך יתווספו, נשיכות בעיטות,  אמירות  כגון " לא בא לי". אתם תצטרכו לדעת מתי להתחיל להעניק את הגבול, בדרך כלל בגיל שנה, שם מתחילים להתפתח תכונות האופי, הרצונות וגם מתפתחים היכולות הפיזיים שלו.

התהליך אינו קל ולא פשוט. הנושא מצריך סבלנות אין קץ אך על ציר השנים ההשקעה פשוט משתלמת.

ובל נשכח כי " חנוך לנער ע"פ דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב,6).

 

שלכם באהבה , רגינה הגננת.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו