שנת הלימודים נפתחה ועמה לצערנו הגיעו גם תאונות הדרכים הקשות שפותחות את מהדורות החדשות. היכן האחריות שלנו? ובכן, קודם כל בידיעה שיש מה לעשות. אין מדובר על גזירה משמיים שלא ניתן להתערב בתוצאותיה. נוכל בהחלט לצמצם עד מאוד את תאונות הדרכים עם נפגעים אם נתחיל את החינוך בנושא בגיל צעיר מאוד. לתפיסתי, לצד הקניית הערכים והענקת הגבולות אפשר בהחלט להתחיל את החינוך לזהירות בדרכים עוד בטרם העולל התחיל לדבר או ללכת. כמובן שנלקחים בחשבון מגוון רחב של יכולות ומגבלות שישפיעו על התהליך.

נזכור שבשל גילם הצעיר וחוסר בשלות קוגניטיבית הנושא יועבר כמשחק. יכולת הריכוז שלהם מוגבלת לזמן קצר ולכן נקדיש בכל פעם פרק אחד קצר עליו נחזור שוב ושוב.

חגורות בטיחות מצילות חיים. במקרה של תאונת דרכים, חגירת חגורות בטיחות יוצרת את ההבדל בין פציעה קשה לפציעה קלה ואף בין חיים למוות.​​​​​​

​מושבי בטיחות תקניים לילדים מונעים חלק ניכר ממקרי המוות בקרב ילדים בגילאים 4-1 כמו גם מושבים מגביהים (בוסטרים). לנו נשאר רק להקפיד להיכנס לרכב להושיב את הילד במושב הבטיחות ולחגור אותו. חישבו על כך, יום יום אנו עושים בדיוק את אותה הפעילות, הילד לא יכיר אפשרויות אחרות מבחינתו זו תהיה המציאות הבלעדית.

יש גם את נושא הרכיבה על אופניים, מגיל שנה אנו עורכים הכירות בין הילד לכלי המדהים הזה. כמה מדהים, ככה מסוכן. הרכיבה על אופניים נתפסת כפעילות מהנה ובריאה שיש לעודדה. אלא מה? פעילות זו גובה כמות גדולה מאוד של ילדים פגועים, בעיקר פגיעות גפיים וראש. שוב הפיתרון פשוט. הקפדה מגיל צעיר מאוד על הכללים. מגני בירכיים, קסדה. גלגלי עזר ובגילאים הצעירים, תמיד בהשגחת מבוגר.

ומה עם פעילות חינוכית במעברי החצייה. הורים יקרים "נאה דורש נאה מקיים" חוצים כביש רק במעבר חציה. עם הילד בלי הילד. ואם כבר הילד מצטרף עשו זאת בסבלנות הראויה. חיזרו על התהליך שוב ושוב ופתאום כמו משום מקום הוא יעשה את הפעולות מעצמו.

אנו לומדים בגן מהם המקומות הבטוחים לשחק בהם. עשו את אותו הדבר עם הילד כשהוא משחק בחוץ. למדו אותו איפה מותר והיכן אסור. דברו על הסכנות במשחק בסמוך לכביש. תנו לו להביע דעה, שיהיה חלק מהתהליך.

אחד הדברים החביבים ביותר על ילדים הוא יכולת זיהוי תמרורים. אז הם לא יזהו תמרורים ברמה של מבחן תיאוריה (ספק אם אנחנו נזהה ברמה כזו) אבל בהחלט ניתן לעבוד איתם על מס' מצומצם של תמרורים ולו בשל העובדה שיוכלו לקבל מושג מה תפקידם של "הציורים המשונים על העמודים".

זכרו. הדרך הבטוחה ללמד ילדים  את נושא "זהירות בדרכים" הוא רק דרך המשחק. בטח שלא דרך ניסוי וטעייה. זה חייב להיות כיף מעניין מאתגר. נסו להפוך זאת להרפתקה. לכו עם הילד יד ביד בדרך לגן. זהו את מעבר החצייה. זהו את התמרור. עשו מהעניין חידון נושא פרסים. כל דרך מהנה שתחשבו עליה תסייע בעדכם להשגת המטרה.

האחריות על ביטחונם של הילדים תמיד יישאר אצלנו. אסור לנו להרפות מהנושא אפילו לא במעט. הכלים שנעניק להם היום עם המון סבלנות, הבנה וחשיבה יוצרת ,יהיו לנו בעתיד אבני הבניין לשקט נפשי, "הילד בחוץ משחק, אין דאגה". צריך וראוי שנושא זה ידיר שינה מעינינו. לא יתכן שבמדינה מערבית מודרנית ,כמות האנשים הנהרגים בכבישים תהיה גדולה כל כך. אפשר להאשים את כל העולם ויתכן אפילו שנהיה צודקים. אולם, בואו נהיה חכמים .נסתכל על עצמנו ונגיד שכמחנכים עשינו הכל בכדי להעניק לילד את הכלים לשרוד את כבישי ארצנו הקטנטונת.

יהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתִּסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם.... (תפילת הדרך)

שלכם באהבה רגינה הגננת

 

 

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו