הנס של עילאי

בשבועות האחרונים מאושפז עילאי דורון בן ה-10 במחלקת השיקום בתל השומר. אפילו הרופאים לא האמינו שהילד הקטן הזה יתאושש ויחזור ללכת ולדבר בזמן קצר כל כך. "הוא בסדר גמור עכשיו" אומרת אימו אריאלה "כרגע לא ידוע כמה זמן יימשך השיקום, אבל הוא מתקדם יפה. הצד השמאלי של הגוף הוא זה שנפגע ועובדים איתו על זה. גם הזיכרון לטווח הקצר נפגע, אבל לאט לאט הוא חוזר אליו. הרופאים אומרים שזה משהו שכיח אחרי ניתוחים כאלה וזה אמור להסתדר, בעזרת השם".

הכל קרה לפני כחודש, אז קיבלה אריאלה שיחת טלפון מבית הספר 'סיני' ביבנה, בו לומד עילאי, ונאמר לה שהוא מתלונן על כאב ראש. "עילאי לא ילד שמתלונן בדרך כלל ולכן אם הגענו למצב שמתקשרים אליי מבית הספר כנראה שבאמת כאב לו" מספרת אריאלה. האם מיהרה לבית הספר ואספה את עילאי הביתה. בשלב זה שום נורה אדומה עדיין לא נדלקה אצל ההורים. "לא חשבתי שקורה משהו קריטי, לא דמיינתי אפילו. זה היה ביום רביעי והכאבים המשיכו גם ביום שלמחרת. העניין הוא שזה לא היה כאב מתמשך ובלתי פוסק, אלא משהו שבא והולך. היו רגעים שהוא פתאום תפס את מרכז הראש למספר שניות ובכה מכאב, אבל אז זה עבר כלעומת שבא".

מתי הרגשת שזה יותר מסתם כאב ראש?

"ביום שישי כבר לא הייתי רגועה. התקשרתי לקבל הפנייה למיון ואמרו לי שיש מוקד בעיר ושניגש קודם כל לשם. הרופא בדק אותו ואמר שאין סימנים לשום דבר חריג ושלח אותנו הביתה. התחושות שלי היו מעורבות, מצד אחד זה די הרגיע אותי. מצד שני, ראיתי שהמצב של הילד מחמיר והבטן שלי לא הייתה רגועה".

ביום שבת החל עילאי להראות סימנים לא רגילים, הוא ישן הרבה, התלונן על כאבים ועייפות ואפילו הפסיק תפילה באמצע וחזר הביתה. "כשהוא חזר באמצע התפילה זה הדליק לי את כל הנורות האדומות. עילאי ילד מאוד מיוחד, למרות שהוא רק בן 10 הוא כבר מעביר שיעורי תורה. אין שום סיכוי בעולם שהוא יפספס תפילה וידעתי שאם הוא הגיע למצב כזה אז משהו מאוד לא בסדר" משחזרת אריאלה. "בשלב הזה היה לנו ברור שאנחנו לוקחים אותו למיון, אבל עדיין לא חשבתי שקורה לו משהו קריטי. ואז עילאי התחיל להקיא, התגלגלו לו העיניים והיה נדמה שהוא הולך לאבד את ההכרה. הזמנו אמבולנס והם אמרו שתוך 7 דקות הם אצלנו, לא רציתי לאבד זמן אז נכנסו לאוטו וטסנו למיון. אני חושבת שתוך 4 דקות כבר היינו בקפלן".

מה היה המצב של עילאי בזמן הזה?

"היה נראה שהוא יחסית בסדר. דיברנו איתו ושאלנו איך הוא מרגיש והוא אמר שהוא בסדר. גם בבית החולים הוא שידר שהכל תקין, אז הם התייחסו לזה כאל עוד מקרה של כאב ראש עם הקאות ולא מעבר. חשבו שאולי התייבש".

גם בשלב זה לא הרגישו ההורים שמשהו דרמטי הולך לקרות. "הוא עבר בדיקות שיצאו תקינות, אני ביקשתי שיביאו רופא מומחה ושיכניסו אותו לסי-טי ראש, בשלב הזה הם סירבו. ואז עילאי התחיל לפרכס, איבד את ההכרה והיו לא עיוותים בידיים. זה קרה מספר פעמים ברצף, בדיעבד אנחנו מבינים שהוא עבר אירועים מוחיים קטנים. רק אז הרדימו אותו, הנשימו והעבירו לסי.טי. בבדיקה ראו ציסטה קרובה למוח והעבירו אותנו בדחיפות לשניידר". בבית החולים שניידר עילאי כבר נכנס למצב של קומה. בית החולים הקפיץ את ד"ר אמיר קרשנוביץ, אותו מכנה אריאלה 'המלאך שלנו'.

מה אמר לכם הרופא בשלב הזה?

"הוא אמר 'איבדנו אותו, הוא לא ייצא מזה'. התמוטטתי, חשבתי שאני מביאה ילד לבית החולים על כאב ראש ופתאום אומרים לי שהוא כבר לא איתנו. כשהוא נכנס לחדר ניתוח זה היה בדקה ה-99, סכנת מוות מידית".

עוד לפני שעילאי הוכנס לחדר הניתוח הספיקה אריאלה לדבר איתו ולעדכן אותו במצבו. "אמרתי לו שהמצב שלו קשה. ניסיתי בכל הכוח להסתיר את הדמעות והוא ראה דמעה קטנה מבצבצת ושאל למה אני בוכה. אמרתי לו שאני מאוד דואגת לו, והוא אמר שהוא הולך לישון עכשיו, אבל מבטיח לי שהוא יחזור אליי וכשעילאי מבטיח הוא מקיים. הוא גם אמר שאם יראה אותי בוכה אז זה יחליש אותו והוא לא יוכל לחזור".

למה היה חשוב לך לשתף אותו במצבו?

"אני משתפת את הילדים שלי בהכל, בגבולות האפשר כמובן. עילאי ילד מאוד מיוחד, בוגר לגילו ומבין דברים אחרת. היה לי חשוב לעדכן אותו כדי שיידע לקראת מה הוא הולך ולא היה לי ספק שזה יחזק אותו וייתן לו כוח".

הבקשה האחרונה של עילאי לפני שנכנס לניתוח מוח מורכב, היא זאת שחיזקה את אריאלה בזמן ההמתנה. "אם הוא אמר שהוא יחזור אז הוא יחזור. נפלתי על הרצפה והמשפט הזה כל הזמן הדהד לי בראש. אלה היו שעות מאוד קשות עבורי, אבל הייתי חזקה כי הבטחתי לו שאני לא בוכה". בתום שלוש וחצי שעות בישר להם הרופא שהניתוח של עילאי הסתיים, שהיה לו לחץ תוך גולגלתי גבוה ושכעת נותר רק לחכות ולראות אם הוא יתעורר. "לא היה להם מושג איך הוא יגיב, אם יתעורר בכלל ואיך יתעורר. קרה לו משהו מאוד נדיר והם לא ידעו להגיד אם הוא יחזור אלינו וגם אם כן מה יהיה מצבו".

אתם יודעים למה זה קרה?

"לא, אין לזה הסבר. הייתה לו ציסטה שהתפרצה. יכול להיות אפילו שהיא הייתה לו שם כל הזמן ופשוט משהו גרם לזה לקרות".

כעבור מספר ימים עילאי קיים את ההבטחה שלו וחזר. ההתאוששות שלו הייתה מדהימה ומרגשת והוא הועבר לשיקום בבית החולים תל השומר. לבני המשפחה אין ספק שמה שעזר לו לחזור ונתן לו את הכוח להילחם, זו ההירתמות של הסביבה והתפילות שכולם נשאו למען רפואתו. "90 אחוז מהרפואה שלו זה בית ספר 'סיני'. ברגע שהם שמעו שקרה מה שקרה לעילאי הם הפסיקו את הלימודים והתפללו. כולם התגייסו אך ורק למען המטרה הזאת. התלמידים והמורים באים לבקר. המורה שלו מגיע אלינו כל יום והמנהל לא עוזב אותנו אפילו לרגע והגיע אפילו לחדר הניתוח. עילאי יודע שמחכים לו, שיש משניות לרפואתו וזה נותן לו כוח כי הוא יודע שזה מה ששומר עליו. התקשרו אליי המון אנשים, אפילו כאלה שאני לא מכירה, אבל הם מכירים את עילאי. כולם חיזקו והבטיחו לקחת על עצמם דברים רק כדי שעילאי יבריא, מישהי אמרה שהיא לקחה על עצמה כיסוי ראש, אחרת נטילת ידיים. זה מאוד ריגש אותנו ונתן לנו כוח".

יש אנשים שחשוב לכם להודות להם?

"לדוקטור אמיר קרשנוביץ שהציל אותו ולכל צוות טיפול נמרץ בשניידר, לצוותים פה בתל השומר, שעושים איתו עבודה מדהימה. לבית ספר 'סיני' המדהימים שלא עוזבים אותנו אפילו לרגע. לכל האנשים שהתפללו, התקשרו, תמכו ועשו הכל כדי שעילאי יצא מזה. וכמובן לבורא עולם, שהשגיח ושמר על עילאי".

בוקסה!!!!

מנהל בית הספר 'סיני' עוזיאל בשארי:

"עילאי ילד מקסים, חינני ואהוב מאוד על כולם, ילד מיוחד. כשהגעתי לבית החולים, מיד אחרי הניתוח, נכנסתי יחד עם האמא לחדר שלו בטיפול נמרץ וקראתי בשמו. אמרו להורים שייקח לו כמה ימים להתעורר, אם בכלל. פתאום הוא פקח עיניים, הסתכל עליי ואמר 'המנהל'. אמא שלו עוד הספיקה לשאול אותו אם הוא זוכר איך קוראים לי והוא אמר 'עוזיאל בשארי' ונרדם חזרה. עבורי היה זה רגע מאוד מרגש, האמא בכתה ואני בכיתי יחד איתה. אני לא יודע אם יודעים, אבל רגע שהוא נכנס לחדר ניתוח הייתה לו בקשה מיוחדת, עילאי ביקש מהרופאים שישאירו לו את הכיפה על הראש במהלך כל הניתוח. דיברתי איתו השבוע והוא אמר שהוא רוצה לחזור כדי להצליח במבחן הישגים ושהתעודה שלו לא תיפגע. ברוך השם, יש לו נשמה גדולה והקדוש ברוך הוא עושה נסים. אנחנו מחכים לו שיחזור, מחזקים את המשפחה ומתפללים לשלומו".