על לכידות, חדשנות וכנפיים בימי קורונה – ובעיקר אחריה

בינואר 2020 החליט וירוס אחד - covid-19, או כפי שאנו מכירים אותו בשמו המלכותי: 'קורונה', להכניס את העולם לבידוד.

הכל נבלם מהר משציפינו – ערים שוקקות חיים הפכו לרחובות ריקים מאדם, עסקים מקומיים הפסיקו את עבודתם, השמיים הפתוחים נסגרו ואט-אט התעוררנו לעולם אחר. במרץ 2020 ישראל מצאה את עצמה בתוך המציאות החדשה והצטרפה להתמודדות העולמית - הסתגרות, בידוד וניסיון להתרגל למציאות שלא ראינו כמותה - פנים עוטות מסכות, מספרים הולכים וגדלים של נדבקים, מונשמים ומתים, דיונים אינסופיים על כמות בדיקות, חיסונים ומחקרים, אבטלה גואה וחוסר וודאות.

ובתוך המצב המדאיג הזה, נדמה כי הטבע הוא זה שהחליט לקחת לעצמו הפסקה שהיה זקוק לה כמו אוויר לנשימה – הלוויינים ב-NASA ובסוכנויות החלל גילו לנו שרמת זיהום האוויר בעולם צונחת, ראינו להפתעתנו חיות בר מטיילות להנאתן ברחובות הערים ועל שפת הים, המים המשתקפים נראים צלולים יותר והשמיים הופכים כחולים יותר. הטבע החל לנגן ניגון עדין ואופטימי.

ומה איתנו? המצב המורכב משאיר את רובנו בבית אך למרות הבידוד הפיזי, זכינו לראות את כוחו של עם ישראל – ערב חג פסח 2020 בהסגר ייזכר לדורות. כל אדם מצא את עצמו מתבונן פנימה לנפשו, אך עד מהרה ליבם של האנשים יצא אל הקולקטיב. לעולם תיזכר לנו אותה תמונה מרגשת של גבר מתפלל לבדו ברחוב ומהמרפסות עונים ומתפללים ביחד איתו בני קהילה שלמה המחוברת כעם שמבין את חשיבות הערבות ההדדית והלכידות בימים אלה (בימים כתיקונם היו מזעיקים את המשטרה על הקמת רעש).

תמונה נוספת שריגשה אותנו ונחרטה בזיכרוננו היא של שני אנשי מגן דוד אדום, יהודי ומוסלמי, שתועדו ברגע אחד של תפילה, האחד עומד עטוף בטלית, השני כורע מול שטיח - כשברקע אמבולנס באמצע משמרת.

וזו המציאות של ימים אלה, ימי מגיפה, וכך צריך שיהיה גם גם בימי השגרה, מציאות שתחבר את כולנו כקולקטיב. ובכל העת הזו שומרים עלינו הגיבורים שלנו - הרופאים, השוטרים, החיילים שמגנים עלינו מפני האויב המסוכן והבלתי נראה, ומטפלים בנו מתוך תחושת שליחות אמיתית. החיילים הצעירים שנפרסו ברחובות בני-ברק המחישו לכולנו שאנו משפחה אחת. ואולי מפה תצמח הזדמנות לאחווה, לכידות והורדת מחסומים ביומיום.

ואנו כבר מבינים – הקורונה אמנם מגבילה אותנו מלהתרחק 100 מטרים מהבית אך היא אינה חוסמת את החירות שלנו לחשיבה, לחיבור בין אדם לחברו ובעיקר את המוטיבציה שלנו להסתכל קדימה ולחשוב על היום שאחרי – זהו האתגר האמיתי שלנו, ללמוד לאזן, לאפשר לטכנולוגיה להתפתח אך להימנע ככל האפשר מפגיעה בטבע שמבקש מאיתנו קצת צניעות ושאנו כל-כך זקוקים לו - כי אין לו תחליף, למצוא זמן להיות עם משפחתנו היקרה ולהאט את המרדף הסיזיפי אחר החומרנות שאין לה ערך. לעבוד ביחד עם אנשים ולא מול אנשים, לעשות חשבון נפש אישי, ובמקביל לפעול לחיזוק הסולידריות החברתית והלכידות שצריכה להתקיים לא רק בימי מגיפה אלא גם בשגרה.

ובעיקר, להביט קדימה – לבחון ולזהות פתרונות חדשים למציאות החדשה. "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות" כתב ריצ'ארד באך, ואכן, כל אחד מאתנו צריך להשתמש בכנפיים שלו, להמריא ולשאול את עצמו כיצד הוא יכול ללמוד מהמצב החדש, לתרום, להשפיע ולשנות.

זו מנהיגות – להציב חזון ויעדים, להוביל, להשפיע וליצור שינוי תמידי. משברים הם פתח למבט חדש, לרעב, לצימאון להביא לעוד שינוי ולעוד מהפיכה. הם מאפשרים לנו לחשוב מחדש על מה שהיה מובן מאליו עד כה, ולהוציא לפועל תכניות מותאמות שנותנות מענה למצב החדש ופתרונות שלא חשבנו עליהם בעבר.

כראש אגף התכנון במשטרת ישראל בין השנים 2011- 2016 הצבתי לעצמי יעד לפעול בכיוון של חדשנות (innovation). כלומר, ליצור ערך מוסף באמצעות יצירת פתרונות לצרכים ולאתגרים השונים, שהרי השוטר שאנו מגייסים היום איננו השוטר של מחר, היות ותמונת הפשיעה של היום תהיה שונה מאשר בעתיד מאחר וגם הפשיעה הופכת להיות יותר מתוחכמת, כמו גם דרישות וצורכי הציבור שישתנו על-פי המציאות המשתנה בתדירות גבוהה (כפי שנעשה גם היום במשטרה).

בעידן של אי-ודאות מחובתנו ליצור ודאות - עלינו ללמוד לזהות בכל שלב את ההזדמנויות והאיומים שייענו באופן מיטבי לצורכי היום והעתיד.

קשה להעריך את תוצאות המשבר שאנחנו נמצאים עדיין בעיצומו, אולם המגיפה העולמית שאנו חווים כבר שינתה את העולם והשפעותיה צפויות להמשיך לעצב את אורחות חיינו במגוון תחומים. ותפקידנו הוא להביט באופן אחר, חדש, ללמוד מהתובנות, להיערך לאתגרים החדשים ולמנף את ההזדמנויות הנפתחות בפנינו.

גם במרחב העירוני יש לבחון כיצד ניתן להמשיך ולממש את פוטנציאל הערים למנף את המשבר ולזהות הזדמנויות במרחבים השונים בעיר – מהמשך פיתוח שירותי בריאות ורווחה נגישים, דרך פיתוח החינוך, המסחר, התעסוקה ושכונות מגורים חכמות ומתקדמות המחזקות את רווחת התושבים ואת תחושת הקהילה והסולידריות החברתית - ועד לחשיבה חדשנית ופתרונות יצירתיים לשעות הפנאי; מרחב אישי להולכי רגל והרחבה של ריאות ירוקות וטבע עירוני שיפחיתו את זיהום האוויר וישלבו טבע ועיר.

העיר יבנה עבורי היא מודל לחיקוי לעיר שהתפתחה וממשיכה להתפתח על ציר איכות חיי התושבים. העולם שלנו נאלץ להתמודד עם אתגר חדש וכדי להתגבר עליו אנחנו מאחדים כוחות ומביטים קדימה.

ולסיום, סיפור קצר עם מוסר השכל: שני אברכים ניגשים לרב שלהם, הידוע בשנינותו, בחוכמתו ובתכונותיו הטובות, כשבכפות ידיו של כל אברך פרפר. שאלו את הרב: "האם הפרפר חי או מת?". הרב מבלי להניד עפעף ענה להם: "בידכם הדבר, תרפו – הוא יעוף לחופש, תלחצו את כף ידכם - הסוף ידוע".

אכן, בידנו הדבר - להחליט, להשתנות, להיות, להמציא את עצמנו מחדש, לעשות, לקום, להתמודד, לחלום, לנצח, לגלות, לחשוב, להאמין, לגדול, להשתייך ולהתעורר.

אני מאמין כי "היכן שטמנת זרעי אהבתך, שם צמח האור שם נולד עולם".

חג שמח לכל תושבי יבנה היקרים!