פרשת השבוע- הקנאה, התאווה והחמדה, רצון שלילי או חיובי?

בפרשת השבוע ,פרשת יתרו, עם ישראל זוכה לעמוד מול הר סיני ולקבל את התורה, הוא מקבל את לוחות הברית בהם מופיעים עשרת הדברות . התבוננות בכתוב בדיבור גורם לנו להבין שהתורה דורשת שלמות בכל , לא רק במעשה ובדיבור של האדם אלא  גם במחשבתו וברגשי ליבו. חלק מעשרת הדברות מדברות אל הרגש. הדיברה הראשונה והשנייה מצוות  על אהבת ה' ויראתו והאחרונה לא תחמוד. 

והרמב"ם מדגיש בספר המצוות שהתאווה והחמדה הם שני איסורים שונים שהחמדה איסורה שלא להעביר לרשותו את הקיים אצל חברו והתאווה  שלא לרצות בליבו את הקיים ברשות רעהו.הוא לומד זאת מדברי  משה  בפרשת ואתחנן (דברים ה.יח) החוזר על עשרת הדברות וכותב "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ וכו' "

וכאן מיד צצה ועולה שאלה לכל בר דעת,ייתכן שאפשר לדרוש מהאדם לשלוט על מעשיו ודיבורו, כל בר דעת יכול לנעול את פיו ולהימנע מלדבר דברים מיותרים או אסורים. להימנע ממעשים שלילים.להימנעלהשיג את הדבר שאתה נמשך אליו ונמצא ברשות הזולת גם לא  ע"י שכנוע או בהבטחת תשלום הגון. אך כיצד אפשר למנוע את האדם מלחשוב ?כיצד אפשר לדרוש מהאדם  לא להתאוות או לחמוד דברים שהוא רואה והמושכים את ליבו?האם יש לו שליטה על הרצון?

השאלה מתחלקת לשנים. מדוע התורה דורשת את השליטה על המחשבה והרגש? במי זה פוגע ?  וכיצד האדם יכול לשלוט על המחשבה והרגש?

בתורה כתוב "לֹא תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ"  ספר החינוך מסביר  שאם לא תדכא את הרגשות לא תוכל להשאירם על אש קטנה כרגש בלבד אלא הם יתפרצו למעשים , כאשר אדם כועס  על מעשה שלילי שביצע  חברו, חוסר תגובה והשארת רגש הכעס יגרור שנאה ולכן אומרת התורה "הוכח תוכיח" מצא זמן מתאים לשוחח עמו ולהעיר לו על מעשיו ובכך לעורר אותו להשתנות. אז  הכעס יעלם ולא תפתח שנאה.

הרמב"ם מסביר את חומרת התאווה לדברים שלילים בהלכות גזילה (פ"א י"א) התאווה מביאה לחימוד, החימוד לגזל,  שאם לא ירצו הבעלים למכור יגזול זאת מהם ואם ינסו למנוע הגזילה יכול להגיע לשפיכות דמים על מנת שישיגו את תאוותם. הרמב"ם מביא את מעשה אחאב ונבות ה יזרעאלי,שאחאב הרגו כי לא רצה למכור לו את כרמו.

לפני שנמצא את הדרך להתמודד עם החמדה,  צריך לדעת שחמדה איננה דבר שלילי. עם רצון  למעשים שלילים יש להתמודד, אך חמדה לדברים חיוביים יש לעודד.

אומנם חז"ל אומרים "שהקנאה התאווה והכבוד מוצאים את האדם מהעולם" אך רבינו בחיי מסביר מדוע ב"גניבה וגזלה" התורה מקצרת באיסור ו"בלא תחמוד" מפרטת :"לא תחמוד אשת רעך, בית רעך וכו' " כדי  להדגיש שיש חמדה מותרת והיא חמדת התורה והמצוות כפי שכתוב בגמרא "קנאת סופרים תרבה חכמה".

כיצד אנו מתמודדים עם החמדה השלילית?

הרבי הזקן , רבי שניאור זלמן  כותב בספר התניא, שאכן, אין לאדם אפשרות לשלוט על המחשבה הראשונה שעולה  לו אך יש לו את היכולת ,אם רק ירצה, שלא להמשיך ולפתח את המחשבה.  אדם הולך ברחוב ורואה מראה מסויים המשפיע על רגשותיו ורצונותיו. יש לו האפשרות שלא להמשיך ולהרהר באותה מחשבה על ידי הסחת הדעת למחשבה אחרת.

יש לציין שבכל כלל יש  יוצא מהכלל ובהחלט ישנם אנשים שמוחם אינו מתפקד כראוי ואינו מסוגל להעביר את הפקודות הנכונות לגוף ללא סיוע חיצוני של פסיכולוג או טיפול תרופתי , אך  רוב בני האדם יכולים לשלוט בייצרם אם רק ירצו וישתמשו בכלים הנכונים שהתורה הקנתה להם.

יהי רצון שכל יהודי ירגיש טוב עם הנמצא ברשותו ,יפרגן לחברו על נכסיו הגשמיים  ויחמוד את הצלחותיו הרוחניות של חברו.