פרשת השבוע- חוקותי

השבוע,  בפרשת בחוקותי, אנו נחשפים לפרשת התוכחה. פסוקים רבים עוסקים בעונש וייסורים  שיבואו על עם ישראל באם לא התנהגו בהתאם למצוות הבורא. ישנם אנשים שיעמיקו  בייסורי העונשים וישנם אנשים שהתעמקו בדברים שנכתבו בתחילת הפרשה, הברכות, ההצלחה והשפע שיהודי יקבל באם ילך בדרך התורה. "אם בחקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו-ונתתי גשמיכם וכו'" יש אדם שהתענג מהשכר והעושר שיהיה לו אם יתנהג כראוי ויש אדם שהצטער ויתייסר מהעונש שיקבל באם יתנהג לא כראוי.

כשנתקלים בבעיה כדאי תמיד לחפש הסיבה ולא להתלונן על הבעיה ובדרך זו  נתמקד כאשר הבעיה מופיעה אצלנו. מה קורה כשמגלים בעיות הנוצרות על ידי אנשים אחרים, כיצד  נתייחס לביקורת שנמתחת עלינו, על מעשים שאנו מבצעים ושלדעת הזולת נראים לא חיוביים?

כלי הביקורת הוא כלי חיובי, כדברי אחד מאדמו"רי חב"ד, הרבי הרש"ב, "אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמתי". שהאדם מוכן להאזין להערות חברו, הוא לומד להכיר את חסרונותיו ולתקנם. חסרונות שאינו שם לב אליהם לבד, כדברי חכמינו זיכרונם לברכה "אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע",  הביקורת  יכולה להיות כלי הרסני,  אחת הדוגמאות המוכרות לנו היא התקשורת שיכולה  להצביע על בעיות ולגרום לתיקונם, אך לצערנו לא פעם התקשורת מציפה  בעיות על מנת להטביע בתוכם את האדם או הגוף שאצלו נתגלו הכשלים.

גם בבתינו הקטן עלינו  להיזהר לא למתוח בקורת שתטביע גם אותנו. כאשר ילד בא בתלונות על התנהגות לא ראויה של מחנך הכיתה או מנהלת בית הספר, גם אם אנו מאמינים לכל מילה שהילד מוציא מפיו, צריך להתייחס לדבריו ולומר לו שנבדוק את הנושא ונדאג שלא ישנה ובשום אופן אסור לנו להזדהות בצורה מוחלטת עם התלונות, כי הילד יאבד את האימון במורה ולא יהיה שותף פעיל במשך השנה בשיעורים. חמורה יותר הביקורת הקטלנית על מנהיגי המדינה הנאמרת בראש חוצות ועוקרת גם את הענפים שהמבקרים יושבים עליהם. כאשר מוציאים דיבת הארץ  רעה בעולם,  אותם מבקרים, אזרחי המדינה, גם נפגעים ומהתגובות והניסיונות של אומות העולם להחרים אותנו "הגויים אוהבי ישראל" אינם מבדילים בין יהודי ליהודי כמו שבשואה לא הבדילו.

בשבוע שעבר קראנו בתורה על המצווה  הגדולה "ואהבת לרעך כמוך" ודנו בסיבה שתלמידי רבי עקיבא מתו במגיפה בימים הללו, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. השבוע אנו זוכים ליום מיוחד שיש בו אור מיוחד, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא ששרד את המגפה. ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, כי שינו את התנהגותם וסיבת העונש בטלה.

הפרשה מלמדת אותנו כיצד להציף את העולם עם טוב, עם שכר, ע"י לימוד תורה שייהפך לחלק מאתנו, לימוד, שיש לו קיום רק עם הוא מלווה באהבת ישראל אמתית, רבי עקיבא מלמד אותנו כיצד להגיע אל המטרה, ע"י התמדה, דבר שרבי עקיבא בתחילה לימד את עצמו. מספרים שבטרם חזרתו בתשובה שכבר היה בגיל ארבעים וחשב שבגילו כבר אין כח ליצור שינוי הוא רק אבן שנוצרה בה כלי קיבול, הוא חיפש המכשיר שעמו קדחו באבן הקשה וגילה שהיה טפטוף קבועה של מים על אותה אבן, והבין שבהתמדה אפשר להגיע כמעט לכל מקום, גם למים שיחוררו אבן וגם לראש אטום שייפתח למעיינות החכמה.

לימוד התורה צריך להיות חקוק בקירות הלב,  אהבת ישראל צריכה להיות חקוקה שבכל מקום ובכל זמן שיהודי צריך עזרה נמצא את הזמן לעזור לו, חקיקה שתגרום לנו לבקר את השני רק כדי לעזור לו להיות במקום טוב יותר, חקיקה שתגרום לנו לקבל את ביקורת מהזולת,  כי נרגיש את אהבת ישראל הנטועה במבקרינו.

יהי רצון שזכותו של רבי ששמעון תגן עלינו  ונזכה לגאולה בקרוב ממש.