אין בושה
05.01.20 / 19:14
'מילה כסלע' - דוח העוני: תעודת העניות של ההנהגה. כל הנהגה.
אין בושה לכל הטיפשים – בהנהגה ולמרבה ההפתעה גם בתקשורת - משתפי הפעולה עם הפייק ניוז.
על מה אני מדבר? אין בושה, שנה אחר שנה, במשך כמעט 40 שנים משנות קיומה של מדינת היהודים – להנפיק לציבור דוח עוני שכולו עניות ועוני מרוד – עוני של הנהגה ועוני של הגות ועוני של ערכים ועוני של הובלה. עוני של אנושיות.
ואז, להרבות חטא על פשע, ולהתגאות כל-כך בירידה הקלה, הזערורית בשיעור העוני. הגיחוך.
ומזה שנים רבות מתקיימת מחלוקת בין מי שטוענים כי דוח העוני הוא למעשה כלי פוליטי בידי גורמים וגופים שונים המבקשים לנכס אליהם את השליטה בהצגת תמונת החברה והכלכלה הישראלית, לבין אנשי אקדמיה - חלקם האמונים על הדוח עצמו - הסבורים כי מתפקידם לדווח אמת ולא שקר, ולהציב בפני העם היושב בציון מראה המשקפת את האמת.
דיכוטומיה זו מתקיימת גם בקרב התקשורת, הנחלקת אף היא בין העיתונאים והעורכים החברתיים, אשר רואים כמשימתם בקודש להתריע בשער (תרתי משמע) על העוולות החברתיות ועל כשלי הרווחה הישראלית - לבין עיתונאי החצר של משרד האוצר, דוברי מפלגות מסויימות ומלחכי פינכתם ועכוזם של פוליטיקאים למיניהם, המבקשים לזרות חול בעיני הציבור באמצעות הבמות שהעיתונאים דמיקולו הללו מעמידם לרשותם.
והאמת, לא נמצאת בכלל באמצע, כמו שנהוג לומר במקרים כמעין אלה, כאשר באים לתאר מחלוקת וחוסר אחדות דעים באשר לנתונים כלשהם.
האמת היא לחלוטין בצד של העניים. טוב, לפחות זה, אם לא אוכל לאכול או מיטה להניח עליה את הראש והגוף הדואבים. משום שכאשר אתה עני, ואין לך די על-מנת להניח אוכל על שולחן משפחתך, או על-מנת לקנות לילדך בגד חדש או צעצוע נחשק, או על-מנת לרכוש את התרופות להן אתה זקוק, או על-מנת לקיים שבת כהלכתה, חמה, משפחתית, מנחמת – ממש לא מעניינת אותך התנודה הסטטיסטית המזערית לכאן או לכאן בשיעור העוני השקרי ממילא, בו מוכנים הפוליטיקאים והמנהיגים להודות ולהכיר. ותמיד בחליפות ובעניבות, תמיד מתוך מסגרת חייהם הוורודה, חיים המתנהלים במישעיות מופתית.
מדי שנה מתפרסם הדוח הארור הזה, כאשר הפרקים המודגשים בו הם תמיד אלה המסקרים את מצבם של הילדים העניים, ואת מצבם של הקשישים העניים. שהרי בן-דודו של דוח העוני הוא הדוח בדבר ביטחון תזונתי – שהוא המונח המכובס עד זרא לדוח הרעב.
ואף ממשלה, באף קדנציה, באף כנסת ארורה כזו או אחרת – לא מצליחים משום-מה להשתלט על המפלצת הזו, עשרות בשנים, לא מצליחים לכאורה להכניע את הרעה החולה הזו, המקפחת את חייהם של אנשים וילדים טובים, אשר איתרע מזלם ולא נולדו למגזר החברתי הנכון או לא בחרו בעיסוק שהמיליה הפלצני של החברה מעריך דיו ומוכן לאפשר לעוסקים בו להשתכר היטב ולחיות ברווחה.
אבי פעם אמר לי, כשהתלוננתי שאני לא מצליח להשלים משימה כלשהי – שהוא יודע בדיוק מהי הסיבה לכך שאינני מצליח. "אתה לא מנסה", אמר האיש שהתווה את חיי. ואני הבנתי שנתפסתי בקלקלתי. וסתמתי.
יידע כל ראש-ממשלה באשר הוא, וכל נשיא מפואר, בולבוסי, מלוּוֵה בשיירות סוסים אוויליות, רברבן ונהנתן באשר הוא, ובכלל אלה גם נשיאים לשעבר (אלה מ"נשיאים ורוח – וגשם אין") וגם כאלה שאינם עוד אתנו - וכל חבר כנסת מעונב ושחצן באשר הוא:
כל עוד מתהלך ילד רעב אחד בחוצות, העולה על יצועו (בהנחה שיש לו כזה, שהוריו הצליחו לספק לו את המותרות הללו) מבלי שיאכל ארוחת ערב ראוייה – והדגש הוא על ראוייה, כבוד הנשיא), ומבלי שיתכסה בפוך נעים ורך (והדגש הוא על נעים ורך, כבוד ראש הממשלה), ומבלי שישרה בביטחון תזונתי ובביטחון בכלל ( והדגש הוא על ביטחון, כבוד הטוענים לכתר) - ישיבתכם בתפקיד הינה בחסד גדול, ולא בזכות.
ולא משנה אם אתם ריבלין, ביבי, או גנץ, בטח לא אם אתם לפיד, וגם לא אם אתם זנדברג, הורוביץ, פרץ, יחימוביץ', לוי- אבוקסיס, שפיר, או כל שבע ומדושן עונג אחר.
ועל דוח משכורות הבנקאים, שהוא תמונת הנגטיב המוחלטת לדוח העוני, המסבירה אותו יותר מכל דבר אחר -בפעם אחרת.
שבת שלום, בכל-זאת.
תודה עבור תשומת הלב,
רובי
