אלימות נפשית - מהקשות לזיהוי ולטיפול
26.11.19 / 10:49
תופעת האלימות במשפחה הינה מהתופעות הרחבות ביותר בחברה ומקיפות מאות אלפי בתים בישראל [] האלימות במשפחה ונגד נשים הינה מההרסניות ביותר לפרט ולסביבה
כשאנו מדברים על אלימות, חשוב להבהיר כי קיימים מספר רבדים/ערוצים/מרחבים של אלימות: אלימות פיזית, אלימות כלכלית, אלימות מינית, אלימות נפשית.
באלימות פיזית רואים סימנים ברורים ומאד קל לומר ולאבחן מי התוקף ומי הקורבן, וכך כמובן גם באלימות מינית.
אלימות כלכלית, הגם שהיא לעיתים יכולה להתעטף בהסברים כמו חסכון וזהירות כלכלית לכאורה - גם היא מאובחנת יותר בקלות ביחס לאלימות נפשית.
אלימות נפשית היא המתעתעת ביותר, מכיוון שבזוגיות היא נעטפת במילות אהבה גדולה, דאגה ייחודית ובהזדקקות, כשלעיתים קרובות, בשלבים הראשונים, הנשים "נופלות" בפח האהבה העזה, והקנאה נתפסת לעיתים (לפחות בתחילתה) כמחמאה: "אני אדאג לך", "את תוכלי לשבת בבית ולא לעבוד ואני אפרנס אותך...", "אני אפנק אותך במה שתזדקקי, אדאג לכל מחסורך וצרכייך...", "אני רוצה להיות אתך בכל מקום שאת נמצאת בו...", והאישה תאמר לעצמה: “הוא רוצה אותי רק שלו”, "הוא מפנק אותי ומסיע אותי לכל מקום, לא נותן לי לנסוע לבד לשום מקום".
גישה כזו מכסה על דפוס של בעלות, צורך בשליטה, ברכושנות - "את שלי", ואובססיה. הרכושנות באה לידי ביטוי כשהוא מחליט מה תלבשי -“זה חשוף מדי”, עונה בשמך, מדבר עבורך, קובע ומחליט עבורך, מחליט מתי ומה תעשי, אם תתאפרי או לא - "את מטופחת יתר על המידה", מבקש/דורש ממך לקבל את אישורו/הסכמתו לעשייה שלך בטענה של שיתוף ושותפות ואפילו לכאורה "עזרה בקבלת החלטות", "את לא מכירה את העולם בחוץ...אני אעזור לך להחליט", והכל בחיבה ודאגה לכאורה - אך בעצם עונה על צורך שלו בשליטה באמצעות כפייה.
אם את לרוב מוותרת על צרכיך ואינך נוהגת על-פי רצונותייך, חוששת, פוחדת שמא יכעס וייפגע אם לא תעני להצעות שלו, את נכנעת, לרוב, לרצונותיו, ומבטלת את אלה שלך בהסבר פנימי שהוא עושה זאת לטובתך ומתוך דאגה ואהבה. בשלב הזה, ככל הנראה, את כבר נמצאת במצב של דיכוי ומנוהלת מפחד.
ברפרטואר ההתנהגויות האלימות מתקיימים גם המהלכים לבודד אותך ממכרייך, חברייך וממשפחתך. מתבצעת דה-לגיטמציה לכל הסביבה האוהבת והתומכת בך - המשפחה, חברים, חברות, ידידים/ות - הוא מציג אותם באור שלילי וטוען שהם נגדו: "מנסים להסית אותך נגדי, לא אוהבים את הקשר בנינו, רוצים לפגוע ביחסים שלנו", "תמיד כשאת חוזרת מההורים שלך/מאמא שלך/מאחיות שלך/מהחברה הזאת שלך - את לא חוזרת אותו הדבר, הם לא אוהבים אותי, מעולם לא קיבלו אותי, הם משפיעים עלייך לרעה, רוצים שתעזבי אותי...אני לא אוהב שאת הולכת אליהם...".
איננו אוהב שאת הולכת בלעדיו לבלות בבית-קפה, לימי הולדת, אירוע בעבודה, עם חברות, חברים ומשפחה. מפגשים כאלה מוצגים על-ידו כחוסר נאמנות, כאילו שאת מזניחה אותו, לא חושבת עליו ולא אוהבת ו/או חושבת על אחרים לפניו - משקיעה את זמנך באחרים ולא משקיעה בו וביחסים - "אם את אוהבת אותי תרצי להיות איתי כל הזמן, וכשאת הולכת לאחרים זה אומר שאני לא חשוב לך ואת לא אוהבת אותי".
סימנים נוספים שיש להתייחס אליהם הינם: חשדנות שהולכת ומתעצמת - לעיתים קרובות הוא חושד שאת בוגדת בו; מתקשר בתדירות גבוהה במרוצת היום, לכאורה מתוך התעניינות, געגועים ודאגה; כל שינוי בסדר יום המוכר/ידוע לו: איחור בחזרה מהעבודה, מביקור אצל המשפחה, מהלימודים - והוא מייד מנסה להשיג אותך בטלפון ומתחקר בנימה של תוכחה ובדרישה שתשובי הביתה כי הוא זקוק לך מתגעגע ולבד.
כך גם כשאת מגיעה לביתך וסופגת התפרצות זעם וסצינת קנאה. כשאת מבקשת סליחה ומבטיחה, לבקשתו, שזה לא יחזור - מייד משתנה מצב רוחו. מצבי הרוח המשתנים בקיצוניות כוללים תגובות של "פתיל קצר", אשר הינן חלק ממאפייני דפוסי האלימות.
על-מנת לחזק את השליטה והדיכוי מתקיים דפוס נוסף של התנהגות והוא הדה-לגיטימציה, חוסר הערכה וזלזול ביכולות שלך, בכישורים שלך, בבחירות שלך, בהבנה שלך את האנשים ובכלל את הדברים והעולם כולו.
הוא ישפיל, יעליב, יזלזל וילעג, גם בסביבת אנשים ולעיתים דווקא ליד חבריו, כחלק מהצגת הבעלות והשליטה. יבטל ויקטע את דבריך באמצע, ישתיק אותך גם ליד הילדים, תוך שהוא מייצר דימוי שאת לא שווה בלעדיו, חסרת ערך ותועלת ואשמה בכל מה שלא מסתדר לו ובכל מה שאינו מצליח.
התנהגות אובססיבית באה לידי ביטוי גם ב"התעניינות" היכן היית ומה עשית כל יום בפירוט, ברמת דיווח פעילות יומית מפורטת - הוא עורך מעקב יומי אחריך, דורש סדר וניקיון - ואם יש שינוי בסדר, התגובה הינה חריפה ואיננה פרופורציונאלית לאירוע. הוא עצמו מסדר את החפצים בדרך אחת מאד שיטתית, ואם הוא מבחין בתזוזה קלה, זה מביא אותו לאי-שקט עד סערה.
יחד עם זאת קיים מאפיין נוסף לאלימות נפשית והוא הדפוס של ביטול והפחתה ברגישות לפגיעה שלך מהאירועים - הוא איננו לוקח אחריות על התנהגותו, מכחיש או מאשים אותך שאת גרמת לו להתנהג כך. ולצד זאת מאיים שיעזוב אותך, שיספר לכולם איזו אימא גרועה את, שייקח ממך את הילדים - ואם את מדברת איתו על עזיבה הוא מאיים על פגיעה בילדים ו/או בעצמו.
את מתנהלת בפחד מתגובותיו וייתכן ואומרת לעצמך שהוא רגיש ואת יכולה להכיל את זה, ואז מוותרת, מבליגה, והוא ממול מגיב: "מבטיח שרק תשתני ואז הכל יהיה בסדר" כי הוא יותר לא "יצטרך" לכעוס עליך ואת יותר לא תפגעי בו, אז הכל יהיה ביניכם בטוב.
אם משהו מתוך הדפוסים שפירטתי או האירועים שנתתי עבורם דוגמאות מוכרים לך, נשמעים דומים לחייך, ואת מוצאת את עצמך מתגוננת ומתנצלת ולעיתים מרגישה אשמה שאת הבאת על עצמך את הכעס, תסכול, עלבון והצגת הכאב/בדידות שלו - זה הזמן לבחון עם צד שלישי את היחסים.
כשאת שומעת את המחשבות/"קולות" בתוכך, שלעיתים אומרים לך: "יכולת לוותר ללכת עם החברות לקפה/סרט, יכולת לא להצטרף לאחותך ליום ההולדת בגן של האחיין שלך, יכולת לוותר על האירוע בעבודה, יכולת לא ללכת עם אמא שלך לקניות, יכולת לא ללבוש "דווקא" את השמלה הזאת (למרות שאת אוהבת אותה והיא מחמיאה לך), את הרי יודעת שהוא רגיש לזה, יכולת לוותר ואז היה שקט והוא היה לא מרגיש מוזנח ושעוזבים אותו לבד, או לא מתייחסים לבקשות שלו" - כאשר זה מה שאת שומעת מתוכך פנימה - זה הזמן להתבונן על הקשר והיחסים עם חברה, בן/בת משפחה, ללכת לייעוץ ולבחון מה קורה לך.
זוגיות פירושה שני אנשים שונים עם צרכים שונים, יכולות שונות, ייתכן וגם היסטוריה תרבותית שונה. המשימה היא להכיר שקיימות שתי ישויות ולא אחת ויחידה שדרכה חיים השניים.
התרבות מעודדת אותנו לשאוף לזוגיות, מילדות מטפטפים לנו ב"סיפורי סינדרלה" למיניהם, שזוגיות הינה עולם רומנטי עטוף אהבה, מעצים ותומך. וסיפורים רומנטיים לעיתים מעוורים אותנו ומטשטשים לנו את בוחן המציאות, שהינה מורכבת מאד.
המפגש בין שני אנשים הינו מפגש בין שני עולמות שונים, כשהמשיכה וההתאהבות הראשונית בדרך-כלל אינן חושפות ומציפות את כל רובדי השוני, ומשעולות וצפות שאלות או התלבטויות, בדרך-כלל המשיכה והתסריטים הרומנטיים שהוטמעו בנו מטשטשים את נורות האזהרה והן אינן נדלקות בזמן.
בדיעבד, נשים רבות החיות במעגל האלימות מתארות כי סימני האזהרה אמנם היו ברורים בתקופת ההיכרות אלא שהן חשבו לתומן שהן יכולות לטפל בזה, להתמודד עם זה וכי יעזרו לגבר להשתנות - ו/או שהן אשמות ואם הן ישתנו, הכול יהיה בסדר.
לסיום, אם את/ה רואה כי ביחסים שלך עם בן/בת זוגך מופיעות מספר התנהגויות שתוארו לעיל, כדאי לערוך חשבון נפש ולבדוק מחדש האם היחסים האלה מתאימים עבורך, ולשקול יציאה מהקשר הזוגי או לחילופין להגיע לטיפול זוגי על-מנת ליצור שינוי ביחסים.
ככל שניתֵן בידי הנוער ובני הזוג הנוכחיים את הכוח, היכולת והידע להתבונן בנורות האזהרה ולהכיר בהן, כך ניתן יהיה לטפל ולמנוע את הסבל של חיים במעגל אלימות הקיים במשפחה, סבל שהיציאה ממנו קשה ומורכבת מאד לאחר שבני הזוג נישאים ולאחר לידת ילדים - אז בדרך-כלל הדפוסים האלימים מחמירים ומוקצנים יותר.
חשוב להדגיש כי כמובן שאין להסיק מסקנות על-פי התנהגות אחת בלבד, אלא רק באם ההתנהגות חוזרת על עצמה במגוון מישורים.
ויתרה מזאת חשוב - !!! - לא להסתיר, לא להתבייש וללא האשמה עצמית - לדבר, לשתף אנשים קרובות/ים, גם בהתלבטויות. אין לאיש זכות לכפות את רצונו/ה על האחר/ת, גם אם הוא בן/בת הזוג.
בכל שאלה וייעוץ מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר: רונית ארנפרוינד,050-4303271.
