אם רק נרצה אנחנו לא לבד
08.04.20 / 14:43
הרב יצחק יוסף לרר - על הכֹּח העצום הטמון בנו
הערב כאשר נשב סביב לשולחן הסדר ונקרא את ההגדה, נקרא על יציאתו של עם ישראל לחירות ונחשוב לעצמנו היכן אנו נמצאים היום, האם אנו מסוגלים להתחבר לחירות כאשר אוסרים עלינו לצאת מביתנו, כאשר וירוס הקורונה עצר את העולם.
בכל קצוות תבל יושבים אנשים הערב ספונים בביתם ומחכים לחירותם. אולי דווקא הערב, דווקא בליל הסדר הזה כאשר אנחנו עסוקים פחות באורחים הרבים והאוכל המיוחד, ננסה להתעסק ולהתחבר לתכני ההגדה.
נבין שמי שיוצר לנו את החירות האמיתית שלנו זה אנחנו.
חג המצות, כבר שבועות שאנו עסוקים להכין את הבית עבורו, מנקים כל פינה מפירורי החמץ ובלילה הזה המצה שוכנת אחר כבוד במרכז קערת הסדר. בשנים הרגילות אולי התעסקנו יותר בטעם ועובי המצה, אך כיום כשבחוץ מחפשים כל דרך להשיג מכונות כדי לסייע לחולים באוויר לנשימה, אנו בתוך ביתנו צריכים לייצר אויר לנשמה. החמץ הוא הלחם אותו אנו אוכלים במשך השנה המחזק את שכלנו להבין את דרכי ההתנהלות הגשמית בעולם, כדברי הזוהר: "אין התינוק יודע לומר אבא עד שיטעם טעם דגן".
כך, כדי שנגיע להבנה והשכלה רוחנית אנו צריכים לטעום את המצה בליל הסדר. החמץ כפי שהוא מלא אוויר ונפוח מייצג את הישות והגאווה שמשמשת פעמים רבות כמחסום מול הכרת האמת. המצה הדקה והנמוכה מסמלת את הענווה והביטול שמאפשרת להגיע לחקר האמת גם אם היה נוח לנו לחיות עם השקר.
המצה נקראת בזוהר "לחם אמונה" ו"לחם רפואה", אכילתה גורמת לענווה והביטול שמכשירה אותנו להבין שאנו מנוהלים ולא מנהלים שאנחנו קיבלנו את כוחות הניהול לבצע את רצון המנהל - ה'.
כיום מסבירים לנו יותר ויותר כמה המערכת החיסונית שלנו מושפעת מהרגשתינו הנפשית, האמונה מחזקת את יכולת ההישרדות הנפשית מכל האתגרים שלנו, האמונה שמביאה אותנו להכרה שאנו נמצאים בתהליך מבוקר קצת קשה ומעיק אך תהליך שיביא אותנו אל הטוב.
המציאות העכשווית גורמת לכל בר-דעת להבין שצירוף המקרים הגדול מתוכנן מלמעלה גם אם שליחיו נמצאים כאן. סינים, מדענים, חברות תרופות ומסכות וראשי מדינות הדואגים לעתידם הפוליטי.
לפני יומיים בשעה טובה ומוצלחת הוכנס נכדי בבריתו של אברהם אבינו. האירוע התקיים ברוב פאר והדר בביתי בהשתתפות ההורים, המוהל ואנוכי שהסכמתי להצטרף ולעמוד בפתח הבית. ההורים יכלו להרגיש נורא, תשעה חודשים ציפו ללידה ותכננו את הברית של בנם הראשון, אך בהחלט הרגישו שהאירוע העיקרי אכן התקיים.
אליהו הנביא, מלאך הברית, ביקר בביתם. יש יהודים ברחבי העולם שאינם מצליחים להשיג מוהל וממתינים בקוצר רוח ליום שאחרי, ליום שבנם ייכנס בבריתו של אברהם אבינו.
את מי שמרגיש בודד בליל הסדר אני יכול לשתף בליל הסדר המיוחד ביותר שזכיתי לו בימי חיי. היה זה לפני שנתיים בחדר מבודד וסטרילי במחלקת השתלת מח עצם ב'הדסה עין-כרם', ביחד עם רעייתי.
אינני זוכר עצמי עד אז עורך סדר בביתי, תמיד ערכתי סדרים עם עשרות אנשים ולפעמים מאות בבית חב"ד. אך הסדר ההוא היה מיוחד. באותו ערב התחלנו להרגיש את היציאה לחירות כשאשתי התעקשה לקיים את מצוות אכילת מצה נגד דעת התזונאית, ובאותו ערב חל שינוי מאוד משמעותי בדרך להחלמתה.
שלושה שבועות שהיתי בסמוך למיטת אשתי ללא תורנויות, היו אלה שלושה שבועות שלא יצאתי פיזית משטח בית הרפואה, אך נפשית ביקרתי רבות מחוץ לכתלים ואף הצלחתי להביא את הדרור לתוך הכתלים.
אנחנו חייבים להוציא את עצמנו לחירות כדי ש-ה' יוציא אותנו לחירות. המיצר והמשעבד אותנו הוא היצר הרע המנסה בכל דרך להסיט אותנו מדרך הישר. מדי יום אנחנו צריכים לעבור תהליך של יציאה מהנטיות האנוכיות שלנו, מהעבדות אל הגשם, אל העצמאות של הרוח.
גם כעם "כוחנו - באחדותנו" - זו הסיסמא אמיתית שפועלת לא רק מול הכוחות הגשמיים אלא גם מול הבורא.
כאשר נתאחד באמת נזכה לברכה האמיתית וליציאת מצרים הסופית בגאולה הקרובה על-ידי משיח צדקנו.
וביתיים, הלילה נאכל את מאכלינו לבד - אך נתחבר לכל העם המבצע מצווה זו, נתאחד לכל הדורות שקיימו מצווה זו ונתאחד עם הבורא.
