01.12.19 / 16:07
השבוע התקיימה הוועידה השנתית העולמית ה-34 של אלפי שליחי הרבי מליובאוויטש הפזורים על פני הגלובס והנקראים 'חיל השלום'. חיילים הנלחמים במלחמה שיש בה רק מנצחים ולא מנוצחים. מלחמה נגד השואה האיומה הקיימת היום, כאשר יהודים מאבדים זהותם היהודית, השואה הגורמת להם לשבור את החומות ולהתחתן עם נשים מאומות העולם, והגורמת לילדיהם אובדן פיזי מהעם היהודי.
בפרשתנו השבוע – 'תולדות' - רבקה אימנו הרה ומרגישה מצוקה. כאשר עברה ליד בית-כנסת הרגישה שעוברה נמשך לשם, וכאשר עברה ליד בית עבודת אלילים העובר נמשך גם לשם. היא חוששת שבביטנה ישנו עובר הסובל מפיצול אישיות, כשכבר ברחמה מופיעים התסמינים. היא פונה לה' ומביעה את חששותיה. והנה, באה צפירת ההרגעה: אין פיצול אישיות! ישנם תאומים, שכל אחד נמשך למקום אחר. והמלחמה ביניהם החלה כבר ברחם אימם. יעקב אבינו מסמל את הנשמה האלוקית והיצר הטוב, עשיו מסמל את היצר הרע.
יהודי, הוא הנשמה האלוקית והגוף, שנשלח לעולם הזה למלא אחר רצון הבורא אך מוצמד לו יצר הרע המנסה בכל דרך להכשילו. היצר מאוד פיקח, הוא פורש לפני האדם את הנאות העולם הזה ומנסה לגמד את הנזק הנגרם כאשר עוברים על רצון הבורא. צריך לחפש כל דרך למנוע מהיצר לבצע את זממו.
כאשר אדם מנצח במלחמה זו יש כאן רק מנצחים ולא מנוצחים, כי היצר דומה למאמן שנשלח כדי לעשות כל מאמץ להכשיל את הספורטאי, וממלא בצורה נאמנה אחר רצון שולחיו, מנהלי הקבוצה. אך בסופו של דבר גם המאמן וגם מנהלי הקבוצה מעוניינים שהוא יגבר ויתחשל. כך גם היהודי והיצר - היצר נשלח על-ידי ה' במטרה להכשיל את האדם, והוא עושה מאמץ למלא אחר ההוראות שניתנו לו, אך גם הוא וגם שולחו - ה' - רוצים שהיהודי יצא מחושל ולא ייכשל.
טבעי הדבר שיש אנשים שאינם מצליחים להתגבר על יצרם, ופעמים רבות שלא באשמתם. הם לא קיבלו את הכלים הנכונים מההורים או ממערכת החינוך. גם אנשים המשתדלים להתגבר על יצרם לא תמיד מצליחים, ואולי נכון יותר שכמעט אין יהודי שבחייו לא נכשל.
אך אדם בריא לא חוגג עם הכישלון - הוא מנסה להתגבר עליו או לפחות להצניעו. השבוע שמענו על ה'הצלחה הרבה' בפריצת חומת השבת הציבורית על-ידי הקמת מערכת היסעים שתסיע את המעוניינים - בשבת קודש - ואיך שיהודים מסויימים מתגאים בהצלחתם. אינני מבין איך יהודי מתגאה בכך שהאוייב הצליח לנצחו. אולי הדבר החמור הוא שהוא לא מכיר את האוייב האמיתי שלו - אך אין ספק שבמלחמה פוליטית לבד לא נצליח להסביר לנלחם שהוא יורה לעצמו ברגל, נהפוך הוא - ניתן לו עוד חומר למדורה.
אין ספק שדרכו של הרבי המיושמת על-ידי שליחיו ברחבי העולם, שרצונם היחיד הוא למלא את רצונו. רצונם היחיד הוא לעזור ליהודי בגשמיות וברוחניות. גם במקומות הנידחים ביותר. לעזור ולהילחם ביצר המנסה להעלים אותנו כעבדי ה'. השליחים עושים עבודתם מתוך הלב ודברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב ודוחקים ומדחיקים את האוייב השוכן בתוך הלב היהודי, בתוך הרגש, המושך אותו להתרגש ולהמשיך להנאות זמניות וחולפות, ודוחה אותו משמחת החיים האמיתית.
את הטיפ אל הדרך לשמחת חיים אמיתית אנו מקבלים משרה, אשר אימצה את מידת הענווה. היא הבינה שאף אחד לא חייב לה כלום, ולכן כל מה שקיבלה שמחה עליו ואמרה תודה, ולא הייתה שקועה בהר האכזבות מהדברים שלא השיגה. ולכן כשנולד בנה קראה לו יצחק - "כי צחוק עשה לי אלוקים".
כל אחד מאיתנו צריך שהדרך אל הניצחון העצמי והשמחה תעבור בהבנה שאנו כאן לא בשביל להשיג את יעדי האגו שלנו, ולא בכדי שכל כישלון יגרום לנו להילחם במי שעמד בדרכנו, דרך מלאה אכזבות - אלא בהשגת היעדים שה' העמיד לנו, וכל כלי נוסף שניתן בדרך להשגת היעד - אנו מודים ושמחים עליו.
שליחי חב"ד, חיילי הרבי מליובאוויטש, שמחים כל הדרך להשגת היעד לעזור לאח היהודי בגשמיות ולקרבו ברוחניות. הם אינם מאוכזבים ממה שחסר להם בפינות הנידחות בהן הם נמצאים, כי הם מרגישים כחיילים בשדה הקרב המסתפקים במועט. השליחים מרגישים מנצחים בדרך להשגת המטרה - ביטול הגלות והרוע בעולם - המשימה שתעביר את כולנו אל הדרך לשמחה.
צילום: חיים טוויטו, http://www.shturem.net/
