"וביום שמחתם ובמועדיכם" אלו שבתות (ספרי בהעלותך).

וכך מובא על האר"י הקדוש שכל המדרגות והמעלות שהגיע האר"י הקדוש, הוא משום שעבד את ה' יתברך בשמחה.

וכך מובא על רבי שמעון בר יוחאי, שבשעה שהקב"ה הספיד את רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו, הקב"ה אמר על רבי שמעון בר יוחאי שהקפיד לשמור את השבת, וכי רק בזה יש לשבח ולהלל את רבי שמעון בר יוחאי, הרי כל המעלות והדברים הגדולים זכה להם רבי שמעון בר יוחאי, אז מה העניין שהקב"ה מספיד את רבי שמעון בר יוחאי בזה ששמר את השבתות?

אלא אפשר לומר יסוד גדול, עניין השמחה בשבת. ידוע כשאדם מקיים מצוה, אין שכר בעולם הזה על מצוה שיהודי מקיים. היום לעשות ומחר לקבל שכר, השכר הוא בעולם הבא. אם כך, על מה מקבלים שכר בעולם הזה? אלא השכר בעולם הזה הוא לא על עשיית המצוה, אלא על השמחה שאדם שמח בשעה שהוא קיים את המצוה. כאשר יהודי שמח על זה שקיים מצוה על השמחה הזאת ששמח, על קיום המצוה על זה מקבל שכר בעולם הזה.

ומה העניין של שבת קודש? שבת קודש זה יום שהוא היסוד של כל השבוע כולו, וכאשר יהודי שמח בשבת, אז הוא מקבל את השכר גם בכל ימות השבוע על עצם קיום שמירת שבת, אין שכר בעולם הזה, הקרן קיימת לו לעולם הבא.

השכר בעולם הזה הוא על מה ששמח בשמחת השבת, על השמחה השכר הוא בעולם הזה.

וידע האדם, שכאשר הוא לא שמח לבד בשבת, אלא משמח גם אחרים איתו שעושים איתו יחד שבת ויחד סעודת שבת, וגורם להם שמחה גם על השמחה שהוא גרם לאחרים, זה מחזק אצלו את השכר בעולם הזה.

וכמו שכתוב ברמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח) וזה לשונו על הלכות השמחה: "כיצד, הקטנים נותנים להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להם בגדים ותכשיט כפי ממונו, ואנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה, ‏חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים והאומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו, ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו, ועל אלו נאמר (הושע ט) 'זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם", ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (במלאכי ב) "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".