נדם לבו

ביום שישי בשבוע שעבר יבנה התעוררה לבוקר קשה עם היוודע על מותו של תושב העיר, אליעזר אלימלך. אליעזר נפטר מדום לב, הוא הלך לישון ולא התעורר. אליעזר בן למשפחה ענפה בעיר, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים כואבים והמומים. בנו חיים, נפרד: 

אבא שלי, אבא שלנו, אליעזר שלנו.

הלכת לישון כמו תמיד, כמו שכל כך אהבת ופשוט לא קמת עוד.

אם למישהו מתאים ומגיע להיפרד ככה מהעולם, זה לך. רק שחשבנו שזה יהיה עוד כמה עשורים. ככה הם החיים, לא תמיד יש פרק סיום, לפעמים הספר נגמר באמצע משפט.

לא היית אדם של שקט וזה כל סוד הקסם שלך, מעולם לא ראיתי אותך מנסה להרשים להתפאר או להתרברב פשוט היית אתה וידעת שזה מספיק. לאורך כל השנים ראיתי איך אנשים תמיד רצו להיות בחברתך, אפילו העריצו אותך, היית אהוב על כל סובביך. בשקט שלך, בנאמנות שלך, בזרימה שלך. אף אחד לא היה יכול לבקש חבר או בן או אח או אבא טוב יותר. זה תמיד עורר בי גאווה לראות איך אנשים מסתכלים עליך. כשהיית שולח אותי לסידורים, היו אומרים לי "אתה הבן של אליעזר", "יש לך אבא מיוחד". זכיתי לטייל איתך בעולם ושם הבנתי למה כולם תמיד שמחים להיות בחברתך, השקט והמרחב שאתה נותן שווה את הכל. תלונה אחת לא שמעתי ממך גם כשפספסנו כמה טיסות ברצף. בעבר לא תמיד הסכמתי עם דרכך וככל שאני מתבגר אני מבין כמה יש בי ממך, כמה לקחתי וכמה הייתי שמח לקחת עוד.

אם הייתי מסכם את מי שאתה בשתי מילים הן היו "סלע איתן" תמיד הלכת רק בדרכך, עקרונותיך היו ברזל ולעולם לא זזת מהם ימינה או שמאלה. כבוד להורים, למשפחה, לאחים ואחיות שלך. הנאמנות שלך לסובבים אותך הייתה ללא דופי ובכל מחיר. לעולם לא היית מפקיר חבר לא משנה מה היו הנסיבות. תמיד היית יציב, שם בשבילנו, מילה אחת והיית עושה כל מה שאתה יכול, כל מה שצריך. והערך הגדול מכולם שאני מקווה שאקח אותו ביום מן הימים כשאקים משפחה הייתה האהבה ללא תנאים שלך. האהבה שלך אלינו לא משנה עם מה באנו אלייך, לא משנה מה זרקנו עליך בין אם נפגעת או לא תמיד אהבת אותנו.

עם השנים גם הסלעים הכי גדולים וחזקים נסדקים ואתה שהיית בילדותי החזות הכי גברית וקשוחה לפתע זלג ממך כל הרכות והרגשנות שלך. בין אם זו אמא שפשוט לא יכולת בלעדיה. בין אם זה אותי, כמה פתאום אמרנו כמה אנחנו אוהבים אחד את השני וגם כמובן הבנות שלמען האמת תמיד הייתה לך חולשה אליהן, לנסיכות שלך. אפילו פנדי שאימצת אותה כמו בת ואני בסתר לבי חשבתי איזה מדהים זה יהיה לראות אותך הופך לסבא, אתה מוכן, חשבתי אז.

את כל הדברים האלה אתה כבר לא תזכה לראות, השארת לנו חלל ענקי, ריק. לכל אחד מאתנו יש עכשיו חור בלב, כאב שלא באמת יעבור אף פעם. אבל אולי לאט לאט נלמד לחיות איתו, לצדו ואז נוכל להקשיב לשקט שלך, לשקט שהוא אתה, שם אתה תישאר לצדנו תמיד במחשבות, בזיכרונות, בחוויות, בלב!

אבא יקר אני רוצה שתדע שאנחנו גאים בך על מי שהיית עבורנו, אנחנו אוהבים אותך, מחבקים. נהיה חזקים בשבילך כי אנחנו יודעים שכל הכאב והדמעות האלה הם לא נחלתך, היית רוצה רק שנצחק.

תמיד תישאר אבא שלנו.