יש לו כנפיים

ביום חמישי האחרון הסתיים באופן רשמי קורס הטייס של צה"ל. על רחבת המסדרים עמד נרגש גם סגן ג' מיבנה, כשמהצד הביטו בו, נרגשים לא פחות, בני המשפחה והחברים הרבים שבאו לקחת חלק ברגע המיוחד הזה. "שלוש שנים חיכיתי לזה ואין ספק שזה מלווה בהמון התרגשות" הוא אומר.

סגן ג' (21) בן הזקונים במשפחה בת שלושה ילדים, ויש לו שתי אחיות גדולות. "הן מאוד מוצלחות" הוא מספר עליהן "הגדולה עושה עכשיו סטאז' בעריכת דין והקטנה יותר לומדת רפואה". אימו עוסקת בשנים האחרונות בעיקר בהתנדבות "היא מתנדבת ביד שרה ובער"ן וזה מאוד חשוב לה. אני חושב שזה אחד הדברים שגדלנו עליהם, שזה לא מספיק לעשות רק לביתך וצריך לתרום ולתת מעצמך עד כמה שאפשר לסביבה". אביו נפטר לפני 12 שנה. "גדלנו בבית שלא לחץ להישגיות ודווקא החופש הזה שניתן לנו הוא זה שהוביל אותנו למקומות טובים" אומר ג'.

 בכיתה ה' אחז סגן ג' בפעם הראשונה בטרומבון ומאז האהבה בין השניים פרחה. "היה אז פרויקט ביבנה בשיתוף הקונסרבטוריון וביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי, כי רציתי לנגן על חצוצרה. עשו לי מבדק קצר ואמרו שאני לא מתאים להיות חצוצרן ושמו לי ביד טרומבון. לא הכרתי את הכלי הזה בכלל, אבל לאט לאט התרגלנו אחד לשני" הוא צוחק. הוא המשיך לפתח את האהבה שלו למוזיקה ואחרי שסיים את חטיבת הביניים חיפש בית ספר תיכון שבו יוכל להתקדם ולהתפתח גם בתחום הזה. "לצערי ביבנה זה היה בלתי אפשרי, כי לא היה תיכון שבו יכולתי לשלב הכשרה מוזיקאלית, אז נאלצתי ללמוד מחוץ לעיר" הוא אומר. "חשוב לי להגיד לבני הנוער, שמרגישים שהם לא מאותגרים מספיק או שאולי היכולות שלהם לא באות לידי ביטוי, שיידעו שהכל פתוח בפניהם ותמיד יש אופציות אחרות". מעבר למוזיקה הוא הרחיב בתיכון גם את מגמת ביולוגיה ועסק בספורט. למרות שעבר לבית ספר מחוץ לעיר, לא זנח סגן ג' את שבט 'רעות' בצופי יבנה. "זאת הייתה תקופה שהשפיעה עליי רבות והחברים מהצופים הולכים איתי עד היום. אני חושב שזו הייתה אחת מהתחנות החשובות בחיים שלי, שעיצבה אותי במובן מסוים. אני מאוד ממליץ לכולם לעבור את החוויה הזאת".

בתום הלימודים עשה מכינה קדם צבאית בחצבה, מכינה מעורבת של בנים ובנות. "השנה הזאת גם היא הייתה מאוד משמעותית עבורי ואני שמחה שקיבלתי את ההחלטה לעשות אותה. זאת הייתה הזדמנות ללמוד על החברה הישראלית ולתרום ובדרך למדתי המון על עצמי ועל מה אני רוצה בחיים. זה שלב שחשוב לעבור אותו לפני שאתה נכנס למסגרת שלפעמים קצת בולעת אותך".

 כבר כשהגיעו המיונים לצה"ל ידע ג' שהוא הולך לעשות שירות משמעותי, יחד עם זאת מעולם לא חלם להגיע לקורס טייס. "ידעתי שאעשה את המקסימום ואתן מעצמי את הכל, אבל קורס טיס לא היה השאיפה הכי גדולה. כשקיבלתי אותו במיונים החלטתי לנסות, לא ציפיתי ליותר מידי, אבל עברתי שלב ועוד שלב עד שהתקבלתי.

חשבת שתתקבל?

"המחשבה העיקרית שלי הייתה שגם אם אפול זה יפתח לי דלתות ואוכל להגיע למקומות טובים אחרים בצה"ל. לאורך כל הדרך הייתי סקפטי, זאת תכונה שחשוב לסגל לעצמך במהלך גם במהלך הקורס כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה. אני התמקדתי בשלבים ונתתי את המקסימום שלי בכל שלב בדרך, בלי להסתכל יותר מידי קדימה ולא להתרגש ממה שהולך לקרות".

מתי הבנת שככל הנראה תצא משם טייס?

"בערך אחרי שנה וחצי. בכל התקופה הראשונה עוברים מסננות גדולות, והרבה עוזבים. אחרי התקופה הזאת המקום שלך פחות או יותר כבר בטוח. כמובן שעדיין לא  מורידים את הרגל מהגז ונותנים את המקסימום עד לרגע האחרון. אבל בשלב הזה אתה יודע שכנראה עוד שנה וחצי תעמוד על המגרש".

במהלך הקורס עושים החניכים גם תואר ראשון, ג' בחר במסלול של כלכלה וניהול. "יש ארבעה מסלולים שמתוכם אנחנו בוחרים אחד, כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו. ידעתי שאני אוהב מספרים, אבל מצד שני כבר בתיכון הבנתי שהסיפור ביני לבין מתמטיקה ככל הנראה נגמר, אז בחרתי להתמקד בעולם שמאוחרי המספרים ולכן בחרתי כלכלה. אני מאוד מרוצה מהבחירה הזאת".

איך משלבים בתוך כל העומס הזה גם לימודים לתואר ראשון?

"70 אחוז מהתואר אנחנו עושים במהלך שנה אחת, שהיא כולה מוקדשת אך ורק ללימודים ואחר כך משלימים את השאר. זה עמוס, אבל מסתדרים. אנחנו לומדים בכיתות קטנות של 10 סטודנטים, גרים יחד ונעזרים המון אחד בשני. בכלל לכל אורך הדרך התמיכה הזאת של החברים מסביב מאוד עוזרת".

עד כמה הפרמטר החברתי משחק תפקיד במהלך הקורס?

"אנחנו כל הזמן ביחד ולכן חשובה עבודת צוות, תמיכה, חברות ועזרה אחד לשני. מי שיפעל לאורך כל הדרך בצורה שלא מתאימה לקבוצה, אכן יכול להיקלע למצב בעייתי. אבל לא נותנים לזה לקרות ולכן כל כמה חודשים אנחנו ממלאים משוב סוציומטרי על החברים, זה נעשה בצורה אנונימית ובמטרה לשפר כישורים חברתיים. יחד עם זאת בשביל להצליח לא חייב להתבלט יתר על המידה או להיות מנהיג מלידה".

 אחרי שנה בקורס ובתום עשרות אימונים ושעות טיסה מחולקים החניכים לפי מגמות. "יש כל מיני סוגים של טייסים, טייס קרב, מסוקים, תובלה ויש מגוון של נווטים" מסביר ג' "בסופו של דבר התפקיד הכי נחשק הוא, כמובן, טייס קרב. החלוקה נקבעת על פי החלטות המדריכים, בהתאם לביצועים והכישורים שמפגינים החניכים. אתה נותן את המקסימום ובסופו של דבר המערכת בוחרת בשבילך למה אתה הכי מתאים. אני קיבלתי טייס תובלה, ואני מאוד מרוצה למקום שאליו הגעתי". בשבוע הבא יתייצבו חניכי קורס הטייס בבסיסים אליהם הם שובצו בכל רחבי הארץ. עכשיו, אחרי שעשו ביחד דרך ארוכה, מאתגרת ומורכבת, יוצא כל אחד מהם לדרכו. ג' הוצב בשדה דב, שם ימשיך הכשרה מבצעית שתימשך חצי שנה.

קשה לכם הפרידה?

"זה לא פשוט. היינו מאוד קרובים במשך שלוש שנים וזה מוזר שלא יהיה לנו אחד את השני פתאום. זאת לא פרידה טוטאלית כי כל אחד הולך לבסיס שלו יחד עם עוד מספר חניכים. דיברנו הרבה על היום שאחרי הקורס, כולנו קצת חוששים אבל אין לי ספק שנשמור על קשר ונמשיך להיות חברים טובים".

זנחת את הטרומבון?

"לצערי כן. זה מצב מסובך ובשלוש השנים האחרונות, בגלל המגבלות של הצבא והעומס, כמעט ולא יצא לי לנגן. רוב החברים שלמדו איתי בבית הספר עברו  משם לתזמורת צה"ל ואז לאקדמיות למוזיקה למיניהן, ממשיכים לעסוק בזה ולפתח קריירה. אני בחרתי מסלול אחר וזאת הייתה עבורי החלטה לא קלה, אבל אני מאוד שלם איתה. אי אפשר לעשות הפסקה כל כך ארוכה ואז לחזור לזה בצורה מקצועית, ולכן קריירה במוזיקה אני כבר לא אעשה. אבל זה תמיד יישאר איתי כתחביב".

יש מסר שתרצה להעביר לבני הנוער לפני הגיוס?

"קודם כל לנצל את הזמן בצורה הכי טובה שאפשר. אני שלוש שנים בצבא ויש עוד שנים ארוכות לפני, בדיעבד הייתי צריך להינות יותר מחיי התיכון. בנוסף אני ממליץ להם להשקיע לאורך כל הדרך, לא להתפשר ולתת את המקסימום".