פרשת השבוע פרשת פנחס

פרשיות השבוע אינם יכולות להתעלם מפרשות השבוע, הנושאים הבוערים היום אינם יכולים להתעלם  מהנושאים הבוערים שהיו בהיסטוריה בתקופות הללו.

בימים אלו לפני אלפי שנים  התרחשו  דברים ששינו את מציאות החיים עד ימינו. בית המקדש חרב  .ועם ישראל הלך לגלות. עד היום בעקבות החורבן והגלות אנו יכולים לקיים רק כמחצית מהמצוות שניתנו למשה בהר סיני. המצוות  הם החוטים השזורים בחבל העבה המחבר אותנו עם אבינו הבורא. בזמן החורבן הקשר שלנו עם הבורא הוא חלקי  .עם ישראל עדיין מפוזר  ומפורד בין העמים (למרות שבעשרות השנים האחרונות עלו מיליוני יהודים לארצנו). על כך אנו צמים ומתאבלים.

האם אנחנו יכולים לעשות מעשים  לבטל את החורבן? אם ניגש ונבין את יסודות החורבן ונתקן אותם, ודאי נוכל לקרב את הבניין. יסוד החורבן נבע משנאת חינם שהייתה בעם ישראל. לאורך כל ההיסטוריה היהודית  שנאת חינם מקומית  יצרה חורבן מקומי.  אהבת חינם  יחד עם אהבת  ה' תקרב אותנו אל הגאולה, לפני שנים רבות לאחר חורבן הבית  הראשון  בעיר תל אביב הונחה אבן הפינה ליסודות  שיקום החורבן,  לא בעיר תל אביב של היום, בה לא רואים את זרעי אהבת  חינם,  בה לפעמים רואים אנשים שמתאחדים  לצורך פגיעה באישים  שלא חושבים כמותם . הם יוצרים שנאת חינם כי הם מדברים על דברים שרוב הצבור מסכים ,כמו יצירת שיווין בנטל,  אך מתכוונים לדברים אחרים. רצון להגיע לשיווין חייב להיעשות  בהדברות.

תל אביב של פעם, של לפני אלפי שנים הייתה בבבל שבעירק ובה עמד מנהיג שדאג לעם. יחזקאל הנביא . הוא ראה בנבואה את בית המקדש העתידי והתבקש  ללמד את עם ישראל על תבניתו ומידותיו. יחזקאל תמה :כיצד נדבר על בניה שאנו בגלות? ענה לו ה' "בגלל שבני בגלות יהיה בניני בטל אמור להם ללמוד ולהכיר את צורת הבית בשכר זה יחשב להם כאילו עסקו בבנינו" . מנבואת יחזקאל אנו למדים שכאשר אנו עסוקים בלימוד המקדש וכליו  אנו ממלאים  הנאמר בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" . בפן הרוחני .גם בגשמיות כולנו יודעים שחלק לא קטן מבניית בית נמצא בהכנת והגשת התוכניות.

בשבוע שעבר בקרתי עם בני משפחתי במוזיאון צה"ל כמובן בעיר תל אביב. שם למדנו להכיר את הכלים שצה"ל השתמש ומשתמש להגנת העם והארץ, בה למדנו להכיר את ההתמודדות הקשה מול העולם הגדול ושכנינו האיוביים. בה ראינו כיצד האחיינים מתחברים לנושאים השונים שבהם משרתים   כלוחמים. ובה שמענו  מחמי ,כשעמד סמוך לאוטובוס המשוריין, על חלקו   בליווי השיירות להר הצופים. כחיל בחיל המודיעין. אך מה שהיה חסר "כעיקר החסר מהספר"  שלהצלחת  צבא העם צריכים עם מאוחד, להצלחת הצבא צריכים עם מאמין. מאמין בצדקת הדרך, מאמין שהארץ שעליה הוא נלחם שייכת לו בזכות. כדי שיאמין בצדקת הדרך צריך להאמין בבורא העולם בתורה שבה נמצאת ההבטחה.

הצבא אינו מטרה הצבא הוא אמצעי האמור לשמור על שלום התושבים. הצבא החזק ביותר לא יוכל ליצור שלום בין קרעי העם. די אם נביט צפונה ונראה כיצד מנסים ליצור "שקט" בסוריה שם קיים שקט הולך וגדל. בבתי הקברות. יש לזכור אנחנו צריכים שלום ואחווה.

מספרים על נפוליאון שעבר פעם בעיירה, וראה שכל יהודי העיירה התאספו בבית-הכנסת והם יושבים על הארץ ובוכים. שאל נפוליאון, מה קרה  שהם באבל ובצער? אמרו לו: היום תשעה באב, זהו יום אבל אצל היהודים על חורבן בית-המקדש. שאל נפוליאון: לפני כמה שנים ארע הדבר? ענו לו: לפני שנים רבות. התפעל נפוליאון ואמר: עם שזוכר כל-כך הרבה שנים את עברו ומצטער על חורבנו, מובטח לו שייגאל וישוב לארצו. בשלושת השבועות הללו המזכירים לנו את החורבן אנו מחויבים  לבניין. בואו ונפסיק לזרוק סיסמאות בואו וננסה לשבת יחד ,ולמצוא את הדרך לשוויון בנטל . לשם כן אנו צריכים מנהיגים כמנהיג המופיע בפרשה:  פנחס  ראה כיצד קיימת מגפה בעם ישראל מהתנהגות לא ראויה. הוא לא חשב על הקריירה  ואף לא על האפשרות שייפגע פיזית. הוא נקט בצעד  שעצר את המגיפה ועושה שלום בעם . בסופו של דבר מקבל את מדליית השלום מהבורא. ככתוב :"הנני נותן לו את בריתי שלום".