מתרגשים פי שלוש
23.08.13 / 12:00
כשהילדים שלנו עוברים מהגן לבית הספר זה תמיד מרגש * אצל משפחת יארניצקי מיבנה השמחה משולשת: איתן נעמי ויעל, השלישייה המקסימה שלהם, יחלו ללמוד בשבוע הבא בכיתה א'
צילומים: דוד מטודי
מיטל וגיא יארניצקי הם זוג הורים העובדים שניהם במשרה מלאה. מיטל מהנדסת פיתוח במולטילוק וגיא מנהל פרויקט "עברית" מטעם המדינה וההסתדרות הציונית העולמית. בנוסף הם גם הורים במשרה מלאה ליהונתן (8) שעולה לכיתה ג' ולשלישייה מקסימה: איתן, נעמי ויעל (בני 6.5), שביום שלישי בשבוע הבא יחלו ללמוד בכיתה א' בבית הספר "רמות ויצמן". 
ילדים יקרים, באיזה כיתות שובצתם?
איתן: "אני אהיה בכיתה א'2 עם אחותי יעל".
נעמי: "אני אהיה בכיתה א'1".
היה אפשרות לשבץ אתכם בכיתה אחת יחד או שזו החלטה של בית הספר?
אמא מיטל מזדרזת להשיב: "בבית הספר רמות ויצמן יש רק שתי כיתות א', ולכן לא הייתה אפשרות להפריד ביניהם, למרות שזה מה שרצינו. אז יצא שאיתן ואחותו יעל ילמדו ביחד, ונעמי תהיה בכיתה השנייה, כי יעל ונעמי הן תאומות זהות וכדי לא ליצור בלבול העדפנו לחלק את הבנות בין הכיתות".
מיטל, מבחינה כלכלית איך זה להכין שלושה ילדים לקראת כיתה א'?
"זו הוצאה כלכלית ענקית! ממש 'תיק'. תחשוב שאנחנו צריכים לקנות הכל, אבל הכל, גם חדש וגם כפול שלוש. אנחנו לא יכולים להעביר אחד מהשני כי הם צריכים כל אחד את הספרים שלו ואת כל הציוד וכלי הכתיבה באופן אישי".
"אנחנו כבר רגילים למצב הזה", מוסיף גיל האבא, "מאז שהם נולדו אנחנו קונים הכל כפול שלוש. אנחנו מעמד הביניים קלאסי, שנינו עובדים במשרה מלאה בעבודות שונות, זה לא תמיד קל אבל מסתדרים".
מה רמת ההתרגשות שלכם ההורים?
מיטל: "זו חוויה מאוד גדולה ומרגשת. אנחנו במכה אחת מעבירים את כולם לבית הספר".
בדרך כלל ההורים יושבים עם הילדים על השיעורים, איך זה יתנהל במקרה שלכם?
"הילדים יצטרכו לעזור לנו ולנסות להסתדר יותר בכוחות עצמם. כמובן שנעזור עד כמה שאפשר, וחשוב לזכור שיש לנו גם את יהונתן שגם לו יש שעורי בית. נצטרך לעשות את זה ביחד. כמו שלמדנו לעשות איתם את הכל בפעם הראשונה על הצד הטוב ביותר, כך נעשה גם עכשיו". 
יש ילד אחד שהוא יותר דומיננטי?
"כולם דומיננטים, כל אחד בדרך שלו ובאופי שלו. אין ספק שהבנים הם יותר 'בנים', אבל בסך הכל הם ילדים טובים".
איך החלוקה בבית מבחינת חדרים?
מיטל: "כרגע השלישייה ביחד ויהונתן לבד, אבל עכשיו אנחנו עוברים דירה והבנות יקבלו את החדר שלהן ביחד והבנים את שלהם".
"במיטת קומותיים", מוסיף יהונתן.
"גם כשהייתה לנו האופציה לתת לכל אחד חדר משלו, תמיד בחרנו שהם יהיו ביחד כי זו חוויה אחרת. הם לומדים להיות חברים ולחלוק הכל ביחד", מדגיש גיא.
שוק גדול
במהלך הראיון פתאום נפל לגיא האסימון, שעכשיו כל הילדים שלו נמצאים בבית הספר. "זה קטע", הוא אומר, "שאתה מתחיל להבין שאנחנו עכשיו מהמבוגרים שכל הילדים שלהם במסגרת החינוך. נראה לי צריך להביא אחד נוסף... אוי, עכשיו כל הסבתות יתחילו לשאול מתי", אומר גיא בצחקוק קל ומיד אשתו מיטל נכנסת לשיחה: "גיא תיזהר! בוא נקווה שזה יהיה רק ילד אחד, כי אצלנו אי אפשר לדעת". 
בהריון כשהבנתם שיש לכם שלישייה, איך הייתה התגובה?
מיטל: "תקשיב, זו כתבה בפני עצמה... בהתחלה זה שוק גדול! זה רגע מאוד שמח שמתחלף מהר מאוד בהרבה מחשבות על מה יהיה ואיך. וזה מלווה בהמון פחדים. באותה תקופה יהונתן היה רק בן שנה, שזה מאוד מלחיץ, וגם גרנו בארה"ב באותה תקופה והיינו לבד".
אבל מיד מיטל מסתכלת על הילדים המקסימים שלה רצים ברחבת המשחקים של בית הספר עם החולצות הלבנות החדשות והדפס של רמות ויצמן והילקוטים החדשים, ואומרת בהתרגשות רבה שהם המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש.
למרות שמיטל וגיא עובדים שניהם במשרות מלאות, הם לא מוותרים על זמן איכות עם הילדים, אוספים אותם פעמיים בשבוע כל אחד ונעזרים בסבים והסבתות ביום הנוסף.
איך שרדתם את החופש הגדול?
גיא: "זה היה קשה מאוד! נעזרנו כמובן במצילי החופש הסבים והסבתות, וקייטנות שגזלו המון כסף, אבל אין ברירה. ניצלנו הרבה ימי חופשה שצברנו במהלך השנה. אני חושב שיש בעיה גדולה בארץ וחייבים לעשות שינוי מהבחינה של חוסר תיאום בין החופשות של משרד החינוך לבין החופשות של המשק".
תסכמו לי את החוויה הזו?
מיטל וגיא צוחקים ומיטל מיד אומרת "אין לנו בעצם מה לסכם, אנחנו רק בהתחלה וזה השלב הראשון, להתחיל את כיתה א'. השלב השני יהיה בחטיבת הביניים, ואחר כך תיכון וכמובן לשלוח את כולם לצבא, ושוב זה תמיד יהיה הכל ביחד, ואני מזכירה שהם ארבעה כי יהונתן גדול מהם רק בשנה ושמונה חודשים". 
מיטל וגיא מסכמים שזה אתגר גדול לחשוב על ילד נוסף ולקבל שלושה במחיר של אחד. נהניתי לראות אותם, עד כמה הם נהנים מכל רגע ומזכירים שהדבר הכי גדול שיכול להיות זה שהילדים גדלים ביחד ולומדים לחלוק את המשחקים והצעצועים כדי שלכולם יהיה. אפילו הרשתי לעצמי לשאול האם מספיק להם ארבעה והם סוגרים את הבסטה, והזוג יארניצקי לא נבהל וכבר רמזו לי שזה לא הסוף, ובמקרה שלהם באמת אי אפשר לדעת מה יוליד יום.
