הלכות ומנהגי ראש השנה

מרבים בסליחות ובצדק.

בערב ראש השנה מרבים באמירת סליחות, ומשכימים לשם כך לבית הכנסת. כמו כן מרבים במתן צדקה ביום זה.

התרת נדרים.

מנהג האשכנזים לערוך בערב ראש השנה "התרת נדרים" כדי להתיר את הנדרים שאינם זכורים לנו מהשנה שעברה, ומבטלים מראש את הנדרים שייעשו בשנה הבאה. "התרת הנדרים" נעשית בפני עשרה או שלושה מישראל, שבפניהם מביעים חרטה על הנדרים שנדרנו, בכוונה או שלא בכוונה. מנהג הספרדים לערוך מספר פעמים בשנה. 

משתטחים על קברות צדיקים.

בערב ראש השנה נוהגים להשתטח על קברות צדיקים, לעורר ולבקש את נשמותיהם הקדושות שיעוררו עלינו רחמים לפני כסא מרום לסליחה ומחילה, ושימליצו טוב בעדנו שנכתב לחיים ולשלום, לפרנסה טובה, וכל הבקשות הטובות שהאדם ובני ביתו זקוקים להם.

נהוג לכתוב "פדיון נפש" גם אם אין אפשרות לעלות לקבר הצדיק, ולשלוח ביד מישהו אחר, או לשלוח בדואר, בפקס וכיוצא בזה.

עירוב תבשילין.

היום השני של ראש השנה חל ביום שישי, שהוא ערב שבת, ולכן יש לבצע "עירוב תבשילין" כדי לאפשר להדליק בחג נרות לכבוד השבת, וכן להכין בחג את צורכי השבת (המותרים). הדלקת האש תיעשה בדרך של העברה מאש לאש ולא הצתת אש חדשה. העירוב מאפשר לנו להמשיך ולהכין אוכל בחג בשני תנאים: א. רק מהיום השני של החג לשבת ולא מהיום הראשון של החג ליום השני. ב. יש לסיים בערב שבת את הבישולים מוקדם כדי שאם יגיעו אורחים יוכל לכבדם.

סדר הכנת עירוב תבשילין: בערב החג הראשון (לפני הדלקת הנרות) נוטלים ככר לחם או חלה, ומאכל מבושל חשוב (כגון דג או ביצה מבושלת או צלויה), ונותנים ביד אחר, כדי לזכות על ידו לכל הקהל, ואומר: "אני מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה". מי שהעירוב עתה בידיו מגביהו טפח. אחר כך חוזר בעל העירוב ונוטל אותו לידיו ומברך: "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על מצוות עירוב".

ומוסיף ואומר בתרגום ללשון הקודש: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל בני העיר הזאת". יש הנוהגים שרב העיר מתכוון להוציא את תושבי העיר ששכחו ורצו לעשות.

תזכורת: יש להשאיר כיריים דולקות או נר נשמה שנוכל ממנו להדליק את הגז או את נרות היום השני וערב שבת. חל איסור להדליק אש חדשה בחג, מותר להשתמש עם אש קיימת. 

הדלקת נרות. 

בערב ראש השנה מדליקים נרות חג בשעה 18:39

ביום חמישי, ליל ב' של ראש השנה לאחר צאת הכוכבים (לאחר 19:24) ומברכים:"ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הזיכרון".

ביום השני ובערב שבת על ידי העברה מאש שהודלקה מערב החג, ולא בהצתת גפרור וכדומה, כי אסור ליצור אש חדשה בחג. בשני ימי ראש השנה, לאחר ברכת הדלקת הנר, מברכים ברכת "שהחיינו": "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

לפני ההדלקה מניחים על השולחן פרי חדש, ובשעת ברכת "שהחיינו" מכוונים גם על הפרי.

ביום שישי ערב שבת מדליקים בזמן הדלקת נרות ככל ערב שבת, ומברכים ברכה רגילה של שבת. הדלקת נרות לפני 18:36.

שנה טובה.

בליל ראש השנה מברכים איש את רעהו: "לשנה טובה תיכתב ותיחתם". אישה מברכת את רעותה: "לשנה טובה תיכתבי ותיחתמי". 

מאכלי ברכה.

בתחילת סעודת החג, אחרי הברכה על החלה, אוכלים תפוח בדבש ואומרים: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". את פרוסת החלה של "המוציא" טובלים בדבש. אוכלים גם רימון ("שירבו זכויותינו כרימון") וראש כבש או דג ("שנהיה לראש ולא לזנב"), ומאכלים שונים נוספים כנהוג בקהילות השונות.

לא מאכלים חמוצים, מרים וחריפים.

יש הנמנעים מאכילת מאכלים שיש בהם חומץ וכן מאכלים חמוצים (כמו מלפפונים מוחמצים), מרים או חריפים. את פרוסת החלה של "המוציא" טובלים בדבש ולא במלח כבכל ימות השנה.

תקיעת שופר.

זו המצווה הגדולה והמרכזית של החג. תוקעים בשני ימי ראש השנה. התקיעות מתקיימות בבתי הכנסת בשעות הבוקר, וחשוב מאוד לשמוע אותן היטב. גם נשים נוהגות לשמוע תקיעת שופר. לפי האשכנזים אף מברכות ולפי הספרדים רק שומעות  אך לא מברכות, מפני שזה מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות. 

תשליך.

ביום הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה, הולכים אל מעיין, נהר או שפת ים, ואומרים את נוסח התשליך. המים מסמלים את חסדיו של הבורא, והדגים שבמים מסמלים את עיני הבורא הפקוחות על ברואיו. מנהג זה נועד לעורר רחמי שמיים, והוא מסמל את התנערותנו מן החטא. אם אין מעיין אפשר לארגן אקווריום עם דגים או אפילו מים בדלי.

בית כנסת הפתוח.

בית כנסת חב"ד שבבית חב"ד ביבנה פתוח לקהל הרחב. אין צורך לשמור מקום, הכנו לכם מקום ומחזור תפילה לכל מי שבא. הקהל הרחב מוזמן להצטרף לתפילות.

זמני התפילה בחג: שחרית 8:00, תקיעת שופר ב-10:00.