"אפשר לעשות מהחיים שלנו גן עדן"

בוקר יום שלישי. ז'וז'ו (יוסי) לוי ואני יושבים בסדנה המרווחת והמוארת שלו במושב בני דרום. קריסטלים וכריות צבעוניות מקשטים את החדר והופכים אותו לחמים ומזמין, כזה שתרצה לשפוך בו את כל סודותיך. "אהבת עולם" הוא מכנה את המקום, ובאמצעותו מנסה לוי לגעת ולטפל בכמה שיותר אנשים, כאלו שקצת אבדה בהם אהבת העולם. 

"אני מאמין שכולנו אנשים נפלאים, שהטוב נמצא בתוכנו, רק צריך להוריד את המיותר", אומר לי לוי בעיניים מבריקות. אם אנסה לאפיין אותו בכמה משפטים, אבחר באלה שניסח בעצמו רק לאחרונה, כשכתב לחבריו "צידה לדרך" לקראת השנה החדשה: "האם שמתם לב שיש לנו נטייה להעביר ביקורת, להעיר הערות ולתת עצות? בשנים שאני מתרגל מודעות, נוכחתי לדעת שההרגל הזה הוא רחוק מלעזור. ההפך הוא הנכון. הוא גורם לריחוק, להחמצת פנים ולפעמים לקצר. אף אחד לא אוהב ביקורת, גם כשהיא מוצדקת. כשיקירינו (במיוחד בן או בת הזוג וילדינו) עושים משהו שלא לרוחנו, פשוט להבליג. שינוי יהיה אפשרי (אולי) על ידי שאנו מתמקדים בנקודות הטובות שלהם, על ידי קבלתם ללא תנאים ועל ידי הפגנת חיבה אמיתית. זכרו: מה שמתנגדים, נשאר. מה שמקבלים, משתנה".

העולם יפה 

"עליתי מטורקיה בגיל 25 היישר למושב הנפלא הזה", הוא פותח. "עבדתי בפרדס ובלול, רק שבשלב מסוים הגעתי להכרה שזה לא אני".

סבלת?

"הרגשתי שאני מבזבז את החיים שלי על עבודה שלא מתאימה לי. רק רציתי לסיים בזמן ולחזור למשפחה. בער לי לעשות משהו שמתאים לכישוריי ובאמת לתרום".

אז מה כן אתה?

"התחלתי ללמוד שיאצו, למדתי רפלקסולוגיה, הילינג, וגם לטפל באנשים. התחלתי בטיפול אחד על אחד. בא מישהו שהלך כשהוא סוחב את הרגל. עשיתי לו שיאצו והילינג והוא התחיל ללכת. כל המשפחה שלו באה בעקבותיו וככה זה התחיל. בהמשך התחלתי גם לטפל במודעות. ראיתי שמקורן של המון מחלות טמון בנפש והתחלתי לטפל אחד על אחד במגע ודיבור".

לוי לא עצר בטיפולים אישיים ופיתח קורסים ללימוד מודעות. כך הוא מלמד כבר 18 שנים.

מה זה אומר ללמד מודעות?

"מודעות היא מושג גדול מאוד. אני קורא לעצמי מורה לאמנות האושר, כי אני חושב שהמשפט הזה מתמצת את הכל. זה לא אושר במובן של נהנתנות וכאלו אלא שלוות נפש, קשרים טובים עם אנשים, חזון, שפע ושמחה".

איך מלמדים דבר כזה?

"זה לוקח שנה לפחות. קורס נמשך 28 מפגשים, פעם בשבוע של שלוש שעות בקבוצות קטנות. אנשים פותחים את לבם ותוך כדי העניינים שלהם אנחנו מגיעים גם לידע עיוני ולעבודה פרטנית עם כולם".

מה מכשיר אותך ללמד זאת?

"מאז שאני מכיר את עצמי, אני עובד על עצמי כדי להיות אדם טוב יותר, אדם שמחפש משמעות, כי כולנו נמות יום אחד וחבל סתם לבזבז את הזמן. יש לי שמונה ילדים ושבעה נכדים, ובהתחלה הייתי אבא ובעל כועס, עצבני ומתוח. חשבתי שככה החיים, כולם ככה אז גם אני, אבל מתישהו זה צרם לי".

תסביר.

"העולם כזה יפה, החתולים סבבה, הכלבים סבבה, הג'ירפות סבבה ורק אנחנו עצבניים – מה קורה פה? תמיד קראתי והתעניינתי וזה מה שמכשיר אותי. ההתבוננות הפנימית, הלמידה הרבה, הרצון האמיתי לשנות כיוון ולהשתפר, ועשיתי את זה! היום יש לי מערכת יחסים נפלאה עם האישה וגם עם הילדים, ועם התלמידים זה רומן מתמשך. גם היום אני תמיד בצמיחה מתמשכת. תמיד חשוב שתהיה אנרגיה ותשוקה לחיים, זה מה שמקדם. אני קורא הרבה. יש דברים שאני יודע יותר ויש פחות, בודהיזם, חסידות, פסיכולוגיה, פילוסופיה, אני תמיד קורא ומתפתח". 

רוחניות מפוקחת

לוי הוא אדם מאמין שמשתמש בחומרים מן המקורות. "השפה שלי היא דתית ואני מביא דוגמאות מהתנ"ך. כדי שהאדם יעבור שינוי, אני מביא כלים מדיטטיביים ורוחניים ברמה של רגש ותת מודע ממקורות נוספים כמו פסיכולוגיה ופילוסופיה. אני משלב את הכל וזה הייחוד שלי. זו מין שיטת ז'וז'ו, שיטה של אהבת עולם".

לא כל אחד יכול להתחבר לאנרגיות ומדיטציות.

"זה מה שמיוחד כאן. במרכז הכול  עומד השכל הישר. זו רוחניות מפוקחת, לא שאנטי שאנטי, עובדים עם שכל ישר. אני מלמד איך לא להתנהל מהזיכרונות שלי, מהאוטומט שלי, אלא מהאינטליגנציה הגולמית. ברגע שאני נפתח אליה אני יכול לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון".

תן לי דוגמא.

"נפגשתי עם תלמיד שלי לשעבר שבנו התאבד. הוא קיבל את זה בצורה הכי אצילית, הוא לא נפל מזה. אנחנו פה נותנים זווית ראייה ותפיסת עולם איתנה, לומדים לקבל את החיים".

זה לא פשוט "לקבל את החיים"...

"תראי, לא כולם באים בעקבות סיפורים כאלו. הרוב באים כי הם רוצים לשפר את החיים שלהם. יש לי תלמיד שבתו נפטרה מסרטן, והיום הוא יכול לומר 'אני שמח שהיא הייתה הבת שלי'. הוא מתגעגע ואוהב אותה, אבל הוא לא נפל, הוא קיבל את זה. אלו דוגמאות מאוד דרמטיות בהן האנשים הצליחו לא להיות  אומללים וסובלים אלא להפוך את הסבל לגעגוע. אלו דברים נלמדים".

איזה כלים אתה נותן להורה שבנו נפטר?

"אני חותר לנטרל כל דבר שנדבק בנפש, ברגש שהוא שגוי. כשמת אדם קרוב, יש לנו רגשות אשם. בלעדיהם, יש כאב. הכאב יכול להפוך לסבל, ליגון, אבל הכאב יכול להפוך גם לגעגוע ואהבה. השכל הוא זה שעושה רגשות אשם. הוא עובד כל הזמן, אבל רוב הזמן הוא עובד על סרק, מוליד מחשבות מטרידות. זה גורם לאומללות. הדבר הכי גדול שאני עושה כאן הוא לשחרר אותנו מהשכל המותנה, לא הישר. אני חושב ש-80% מהסבל בעולם מיותר". 

זה העולם, לא?

"נכון, יש מוות, יש פיטורים, יש פרידות, אבל רוב הסבל הוא בגלל חרדות. כל הזמן אנחנו מלאים רגשות אשמה וזה גיהינום עלי אדמות. אני אומר שאנחנו יכולים לחיות בגן עדן כשבפנים שליו, שקט, שמח ויש לי תשוקה לחיים. זה אושר וזה לא בשמיים".

קרה שלא הצליח לך?

"מקרים בודדים. היה אצלי תלמיד שלא הצליח להשתחרר מכעס אגרסיבי, אבל הוא לא התמסר לטיפול. לרוב אנשים כאלו באים כי 'אשתי שלחה אותי' וכו'. מי שבא בחפץ לב יקרה לו שינוי. פה זה מקום שקורים בו ניסים. החום, המגע האנושי, המוסיקה, ההתנסויות האינטנסיביות, נבנה תדר שאצל כולם משנה וגורם לריפוי".

ספר לי על מקרה טיפולי שהותיר בך רושם.

"באה לכאן מישהי שבנה לא מדבר איתה הרבה זמן. היו לה פצעים בכל הגוף ממתח שבגללם הייתה מאושפזת בבית חולים. טיפלנו בזה והיום יש לה קשר טוב עם הבן והיא מטפלת בנכדים, ולפני כן שנים היא לא דיברה או ראתה אותם. הסתכלנו על העניין מכל מיני זוויות. הרי הבעיה שלנו היא שאנחנו מסתכלים רק מזווית אחת. פתאום היא הבינה מה התרומה שלה לעניין, איך היא מתנהלת, מה אפשר לשנות, וזה נפתר".

פרח בשואה

יש לו שמונה ילדים. חלקם, כמו אבא, מטפלים. "בתי הגדולה עובדת בעמותת 'כתף לכתף' ומלווה משפחות עם בעיות", הוא מפרט, "בני מרפא במוסיקה, הבת השלישית היא קונדיטורית, אחריה בן שלומד שיטה אנרגטית לטיפול, ובתי החמישית לומדת עבודה סוציאלית. היתר קטנים יותר. אשתי גם מטפלת בהילינג, אבל היא עובדת במרכז המבקרים במושב".

מי היית ללא הטיפול?

"בלי הטיפול אולי לא הייתי חי, כי בטח היו מגיעות מחלות ממתח ועצבים. הייתי אדם מאוד כועס, צורח על הילדים, מתוח. היום זה עולם אחר, כי אני משתמש בכלים יום יום וחי על פיהם".

בסדנאותיו מבקש לוי לחזור ולהזכיר לכולם, כי "התרופה" היא הרבה יותר פשוטה ממה שאנו חושבים, הרבה יותר נגישה ומצויה לרוב מתחת לאף. רק אהבה. לאו דווקא רומנטית, אלא שבין אדם לחברו, אדם למקום, אהבה לעצמך.

"כשאנחנו מקשיבים אחד לשני אנחנו מכניסים אהבה, זה לצאת מעצמך ולהיות בשביל השני", הוא אומר, "אהבה זה לראות את השני כמו שהוא, לאהוב את עצמך כמו שאתה ולקבל את עצמך בחמלה. יש לקבל את כל הרגשות שבך, לתת להם מקום וכך הם יעברו טרנספורמציה. אהבה מביאה ריפוי".

כדי להשרות מעט אווירת קורס על הראיון, לוי מבקש ממני לדמיין ורד ושמש. לאחר פירוש על ידי צבעים וזוויות העצמים, הוא חושף, ברגישות אין קץ וצניעות מבורכת, את הביקורתיות שבי, העייפות, וכן, גם כעס גדול. הוא מסביר שמה שאקוטי עולה ולא השאר. רק מה שזקוק לטיפול, מה שזועק החוצה.

"זה תרגיל שאני עושה עם הקבוצה ויחד אנחנו מדברים על מה שעלה", הוא מסביר, "הרגשות שעלו כאן עולים אצל רבים, ונוצר שיח שפותר דברים. אנחנו מנסים להבין מאיפה זה הגיע. לפעמים אחרי ההתעסקות נראה להם מצחיק שזה מנהל אותם כל כך הרבה שנים, מילה שאימא או הגננת אמרה. יש גם תרגיל הקשבה, שלומדים להקשיב ולא לבקר או לשפוט, רק לקבל. אני משכלל את זה עד שזה הופך לאמנות. גם לומדים לדבר עם אלוהים באופן חופשי, לעצום עיניים ולדבר. תארי לעצמך שיש לך עשר דקות לדבר איתו כאילו היה החבר הכי טוב שלך. זה נפלא".

יש לך מודל לחיקוי?

"הו, יש הרבה: רבי נחמן, בודהה, קרישנה הרמב"ם. אבל יש לי מודל לחיקוי אחת שהיא החשובה ביותר בשבילי ושמה אתי הילסום".

מי זו?

"זו הולנדית אינטליגנטית שכתבה יומן בשואה וחבריה פרסמו אותו. היא סיפרה איך עברה את התקופה הזו בלי להכניס בעצמה שום צל של שנאה לגרמנים, איך היא בחרה לעזור לאנשים".

למה דווקא היא?

"היא שמה את עצמה בצד, ראתה את הזולת ועזרה. היא חיה באמסטרדם כשהגרמנים כבשו אותה ועדיין יכלה להתפעל מיופיו של פרח. הספר נקרא 'השמיים שבתוכי' וזה דבר שלכולנו יש, וזו המטרה שלי: להביא את האנשים ואת עצמי לשם. יש בתוכנו שמיים, יש אהבה, יש אושר. ואם יש בשואה אז גם אנחנו יכולים להגיע לזה. הכול ישים ופשוט והשמיים הם הגבול. אפשר לעשות מהחיים שלנו גן עדן".

אהבה ממבט ראשון

שתי מטופלות ותיקות מספרות מה השתנה בחייהן

"אני לומדת אצל יוסי כבר 13 שנים", מספרת ענת (53), "ומגיעה עד אליו כל שבוע מחצבה שבערבה. זו חתיכת דרך! הגעתי אליו לגמרי במקרה, אבל השיעורים והסדנאות עניינו אותי ורציתי לשמוע עוד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון ויותר, כי אני ממש יכולה לחלק את החיים שלי ללפני ואחרי. לחיות את החיים במודעות זה לחיות את החיים באמת".

מה את מרגישה שהשתנה בך?

"שיפרתי את מערכת היחסים שלי עם עצמי, ורק בעקבות עבודה כנה עם עצמי יכולתי להשתנות. הדבר החשוב ביותר ביוסי זו האנרגיה שלו, הוא מגיע בלי ביקורתיות ושיפוטיות. יוסי מתייחס למנקה ולמנהל חברה באופן שווה. היום יש לי בטחון עצמי, שחררתי את הביקורתיות שבי, דברים מטלטלים פחות מטלטלים אותי".

מה יש ליוסי לחדש לך לאחר 13 שנים?