פרידה מר' לייזר

בגיל 90 הלך לעולמו ר' לייזר מלצר, אב הבית המסור של בית הכנסת ע"ש "קדושי ישראל" ברחוב הדרור. מלצר ז"ל, יליד וולוז'ין שבפולין, הפך מהר מאוד לאב הבית המשמש בקודש. הוא פתח ונעל, סידר וניקה, הוציא והכניס, גנז והדביק. לייזר נהג בקודש כבביתו הפרטי. לא השאיר למחר את מה שיכל להספיק היום. לא פנה אל דרכו לפני שבדק שכל החלונות סגורים וכל הדלתות נעולות וכל המתגים מכובים.

העולים מרוסיה מצאו דלת פתוחה אצל לייזר בכל מה שקשור לקודש. הם היו נותנים לו פתקאות, בהן היו רושמים את תאריכי הפטירה של יקיריהם כדי שיאמר קדיש בעבורם, כדי שידליק את הנר בלוחית הזיכרון שבבית הכנסת. הוא היה מקבלם בסבר פנים יפות כשבאו בחגים לבית הכנסת או סתם ביום חול. היה מניח להם תפילין ומראה להם היכן להתפלל בסידור.

הקבלות היו מוצאות את מקומן בכיסיו של לייזר. כל מאן דהו שנתן תרומה לבית הכנסת לא נשכח מזיכרונו של לייזר עד שקיבל את הקבלה על תרומתו, לקיים את דברי הכתוב "והייתם נקיים מה' ומישראל". קבלות אלה לפעמים חיכו גם שנים שלמות בכיסיו של לייזר. לייזר היה מקבל כספים ומוסרם לגזבר כנגד קבלה מסודרת רק לאחר שווידא שלא חלה אף טעות.

לייזר תמיד דאג להדביק את הסידורים שכבר בלו והתיישנו בחלוף השנים. הוא היה זה שדואג להחליף את החומשים לכל אחד בתא.

לשרוד את השואה

לייזר היה רגיש מאין כמותו. כשעשה "אל מלא רחמים" לקהילות הקודש שנטבחו בשואה באכזריות איומה, היה פורץ בבכי. הוא היה שם.

הגרמנים כבשו את עירו וולוז'ין ביוני 1941. כל התושבים היהודים הועברו לגטו כחודש מאוחר יותר. 200 יהודים רוכזו באצטדיון  הספורט והוצאו להורג בירי באוקטובר 1941. טבח שני התרחש בסמוך לבית הקברות העתיק במאי 1942 ובו נרצחו 2,000 יהודים.  

לייזר, הוריו, אחיו ואחיותיו גורשו מהגטו על ידי הגרמנים ועוזריהם. פעם סיפר: "הם חילקו אותנו לקבוצות של שמונים איש כל אחד, והעבירו אותנו כקבוצות  למקום שבו  עמדנו להירצח. הרצח בוצע בסמוך לבית הקברות היהודי ובו היהודים הוצאו להורג על ידי ירי. המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי היו "רוץ, בני, אולי אתה תהיה היחיד לשרוד במשפחה שלנו".

סוכריות לכולם

כשעלה לתורה ביום השנה לפטירת בתו האהובה חסיה, שנפטרה ממחלה קשה והיא רק בת 31, היה פורץ בבכי. תמיד היה גולה ממקומו בבית הכנסת כשיהודי אחר, גם הוא ניצול שואה, היה מגיע ויושב במקומו. הוא ידע שמי ששרד את התופת הוא בבחינת קודש קודשים.

לייזר חילק סוכריות בבית הכנסת כל שבת למבוגרים וילדים כאחד. היה מגיש כוס מים באופן קבוע למגיד השיעור בדף היומי. לא ויתר על הקישוטים בסוכה כל שנה. היה דואג שבית הכנסת ייצבע בירוק בחג השבועות זכר למעמד הר סיני. את הפרוכות ומעילי ספרי התורה היה מחליף לקראת החגים. פורש מפות לבנות על הבמה ועמוד התפילה. לא שוכח לשמור ערק בצד לטובת ניקוי השופר בראש השנה, גם לא שוכח למזוג למתפללים בקידוש בשבת.

השכנים בבניין הסמוך לבית הכנסת היו אומרים: למה תמיד לייזר חוזר כל רגע לבית הכנסת לבדוק האם הוא בטוח שסגר את הדלת? הם גם שמו לב שהוא תמיד היה מנגב את הנעליים לפני שהוא נכנס לבית הכנסת. פעם אף נשאר יושב על הספסל ליד בית הכנסת עד שעת חצות כי לא היה לו המפתח לאחת הדלתות שנשארה פתוחה, עד שעבר במקרה אחד המתפללים ונעל אותה.

חבל על דאבדין ולא משתכחין!  יהי זכרו ברוך!