מהמטבח באהבה

עד היום לכולנו היה ברור כי הקרואסון האהוב הוא ייבוא צרפתי. אבל מסתבר שלא. הוא פרי יצירתו של העם האוסטרי, כמו גם סופגניות, אוזני המן, גולש, חלות מתוקות, וכמובן השניצל המפורסם. כך לפחות טוענת תמר ויקס-לרר (49) מיבנה, שהוציאה לאור בהוצאה עצמית ספר מתכונים מהודר ומרשים מאוד, היחיד בעברית, ששם במרכזו את המטבח הווינאי. 

"אבי נולד בוינה", היא מספרת, "הוא הגיע בגיל מאוד צעיר לארץ, וכל השנים הם שמרו על המנטאליות והתרבות האוסטרית. זו הייתה בעצם הדרך לספר".

מה זה אומר "המנטאליות האוסטרית"?

"הם הגיעו בעלייה החמישית, שהייתה ברובה אדריכלים, והביאו איתם תרבות של קונצרטים, בתי קפה, עוגות משובחות, מסיבות ומשחקי קלפים. האוכל לקח תפקיד מרכזי, לא היו פה עדיין מסעדות בשנות ה-30'-40'. המנות אצלנו תמיד ביתיות ומנחמות, אוכל מכובד כמו בשר ודגים ומנות פתיחה, הכול היה מאוד טקסי ואלגנטי. לסבי הייתה מסעדה בתל השומר והיה ידוע בכך שאצלו אוכלים טוב. משם נולדה האהבה לאוכל".

לא לריאליטי

"כשסבתי נפטרה", מספרת תמר, "שמתי לב שהעולים היקיים התמעטו. גם חשבתי על כך שלא מכירים כל כך את האוכל, ורציתי שיהיה מה להשאיר לדור הבא. ידעתי שעליי לעשות זאת, כי לסבתא היו רק מתכונים בגרמנית, וכך לפני חמש שנים התחלתי לתרגם מגרמנית לעברית".

על אף שנעזרה במתורגמנית, העבודה, היא נזכרת, לא הייתה פשוטה, שכן סבתה כתבה את מתכוניה בגרמנית עתיקה ובכתב גותי. בסופו של דבר, עבודת התרגום הניבה אינספור מתכונים וזיכרונות מתוכה בחרה "רק" 110 מתכונים שאוגדו לספר. "אלו מתכונים שמאוד מאפיינים את המטבח הוינאי. הם לא תמיד פשוטים, אך ממש ביתיים ולא פלצנים".

לפני שלוש שנים השלימה תמר את מה שהיא מכנה "פרויקט חיי", וסיימה את מלאכת הכנת הספר. "המטרה הייתה לחלק רק לקרובים. לא חסכתי בהכנתו, כולל דפים איכותיים וחומרים הכי טובים. רציתי שהוא ישרת את הילדים. אבל אז התחיל ביקוש. חברים של חברים ראו והתלהבו, והתחלתי להדפיס על פי דרישה. התגובות אליו מאוד מרגשות, אני מקבלת מכתבים מאוד מרגשים. מישהי כתבה לי לפני ראש השנה, שאמה נפטרה חודש קודם ולא היה לה שום מתכון ממנה, ואז היא נתקלה בספר שלי והרגישה שהוא פשוט נשלח אליה. ממש בכיתי". 

מאז הוצאתו של הספר הספיקה תמר להשתתף במספר תוכניות בטלוויזיה וברדיו, אך להצעה להשתתף בתוכנית ריאליטי על בישול סירבה בכל תוקף. "הזמינו אותי לתוכנית שעומדת לצאת וסירבתי, כי אני לא אוהבת את זה. הכול ערוך שם ואני לא מאמינה לתוכניות האלו, הם עושים הכול בשביל רייטינג. הם יערכו איך שבא להם ויחפשו צהוב וזה לא מתאים לי".

ובכל זאת, את לא חושבת שהן מספקות ערך מוסף לחיך הישראלי?

"אם הזוכים מצליחים אחר כך אז למה לא? אם הייתי הולכת זה היה טוב לשיווק הספר אבל המחיר שזה יגזול גבוה. כל הזמן חברים ומכרים אומרים לי ללכת, אבל אני לא בנויה לזה. אני מאמינה שצריך להישאר יותר צנועים אז נכון שאני לא מקבלת את הפרסום שרציתי אבל יש מחיר לכל דבר. התכניות האלו גם אולי גורמות לאנשים להבין יותר באוכל וכו' אבל אני עדיין נגד".

ליהנות מאוכל

תמר, את טוענת שכמה מ"אבות המזון" שלנו הגיעו מאוסטריה. איך עד היום לא הוציאו ספר בישול אותנטי בנושא?

"נכון, ספרי הוא הספר הראשון והיחידי בעברית, וזה בגלל שאנשי העדה מאוד מבוגרים. אני, למשל, כבר מעורבבת בעדה נוספת, אמי אינה אוסטרית. כולם מתערבבים אז לא נשארו ממש אוסטרים, והדור השני כבר לא ממש יודע. אני מקבלת תגובות של 'החזרת לנו את סבתא'. האוסטרים גם מאוד צנועים. ועוד דבר, למרות השמירה על המנהגים הם הפכו להיות לגמרי ישראלים". 

את מדברת בכזאת אהבה על המשפחה והתקופה. למה ספר בישול ולא למשל ספר שמתעד את קורות משפחתך?

"הספר שלי הוא לא ספר בישול רגיל, זה יותר אלבום. כדי לשמר את המסורת גם כתבתי איך היהודים הגיעו לוינה, מה הם היו באוסטריה, מה זה אוכל וינאי, סיפורים על היהודים בוינה וחיי משפחתי, ההווי ויש גם תמונות. בספר יש פן לגמרי אישי".

מדוע החלטת בכל זאת להפיץ את הספר?

"כי אני מקווה שדרכו אנשים יידעו ויכירו את המטבח הווינאי ושהאוכל הזה ימשיך לרגש".

את עצמך בשלנית?

"מאוד. מגיל צעיר אני מאוד אוהבת את המטבח. אני אמנם לא שפית אבל אוהבת לבשל".

מה המאכלים שאת הכי אוהבת לבשל?

תמר מצחקקת. "אני לא יכולה לבחור! זה כמו שאני אשאל איזה ילד את הכי אוהבת. אני חייבת לציין שאף פעם לא שאלו אותי את השאלה הזו".

והתשובה...?

"זה תלוי במוזה, אם בא לי לבשל או לאפות. אני אוהבת שנהנים מאוכל".

שניצל בקר

בואי נחזור לתגלית הקרואסון. הוא באמת לא צרפתי?

"הקרואסון הגיע לעולם מאוסטריה. זה מאכל שהיה מאוד מוכר בוינה לפני שהיה בצרפת. מארי אנטואנט, שהייתה אוסטרית, התחתנה עם מלך צרפת וכך הוא הגיע לצרפת. אוכל מתגלגל בניואנסים בעולם, ככה זה. סופגנייה למשל אוכלים כל השנה באוסטריה, לא רק בחנוכה". 

ואוזני המן?

"יש עוגייה שנקראת מונטאשן והפירוש הוא: פרג בתיק. היהודים שהגיעו לוינה, בגלל הפירוש הדומה, הפכו את השם לאוזני המן וכך הן הפכו לעוגיות של חג. גם החלה, אגב, היא מאכל וינאי שנקרא שטירצל. תמיד מייחסים את החלה ליהדות, אבל זה משהו שהיה נהוג לאכול שם. זה לחם מתוק עם חלמונים וצימוקים. האוסטרים זו עלייה שמאוד השפיעה על הטעמים בישראל".

ואי אפשר בלי לדבר על השניצל הווינאי.

"בוודאי. פה עושים אותו מעוף ושם עושים אותו מעגל. זה שניצל מאוד דק ותופס צלחת ענקית. רק בקר דופקים עם פטיש שניצלים, לא עוף. טובלים בפירורי לחם וביצה, והשניצל יוצא כזה ענק שלא עוזבים את השולחן רעבים. אלו מנות ברוחב לב".

איפור לנפש

מלבד היותה בשלנית מהמעלה הראשונה ואם לשלושה (19, 22, 26), תמר היא מאפרת מקצועית המתנדבת שמונה שנים בבתי חולים ומאפרת נשים שלקו במחלת הסרטן. "זה חשוב לי יותר מלהן", היא מסבירה, "זה כיף גדול שמכניס את החיים לפרופורציות. אני מאפרת גם כלות, אבל זה פחות חשוב לי מההתנדבות. בבתי חולים מביאים מאפרות וקוסמטיקאיות כדי לעשות להן טוב. הפנים לא במצב טוב ומצב הרוח נורא קשה, ומספיק שמישהי מחייכת ואומרת לי שטוב לה, זה עושה לי את היום. זה חשוב לי מאוד".

מה נותן לך סיפוק אישי בסוף היום?

"הקשר האישי עם אנשים שרוכשים את הספר, אנשים שלא הייתי מגיעה אליהם אם לא דרך חברים ועיתונאים. הסיפוק זה התודה והחיוך. אנשים שמבשלים מתכון מהספר, מתקשרים אלי לעתים באמצע מתכון ואני נותנת עזרה. אני זמינה בשביל הקוראים בשמחה גדולה. אני גם עורכת סדנאות בישול במתכונת מצומצמת עם אווירה אינטימית, זה נותן לי הרבה סיפוק וכיף". 

שאלון קולינרי

אוכל מנחם? "גולש, כופתאות ובמיוחד כופתאות משמש מתוקות ודייסת סולת".

כשאין לי כוח אני מכינה... "פלצ'ינקן שזה כמו בלינצ'ס עם סוכר וקינמון או ריבת משמש ביתית או מרק ירקות עם גריסים".

הכי כיף להכין?  "לחם, עוגות וכל הדברים עם שמרים. אני אוהבת בצק".

מה את הכי אוהבת לאכול? "הכל!".

לא מכניסה לפה בשום אופן? "שומר, לא יכולה להריח אותו".

מאכל אהוב מעדה אחרת? "אני מכינה סחוג וקובנה בשבת".

לאיזו אישיות מפורסמת היית רוצה לבשל ומה? "הייתי מאוד שמחה להכין לסטף ורטהיימר קייזרשמרן, שזו מעין חביתית 'קרועה' עם צימוקים. מעדן!!!".

איך מפנקים אותך? "הו! בסלט יווני עשיר עם שמן זית, זעתר ובולגרית".