ניצח את הגזענות

"תבעתי כדי שאנשים ילמדו ויחשבו לפני שהם מדברים. כדי שישקלו את המילים שלהם ואז לא יצטרכו לתבוע בגלל אמירות גזעניות", מסביר השבוע גטהון (קובי) טפרה מיבנה, שיצא למלחמה בגזענות וניצח בגדול. 

לאחרונה קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב ירון גת, במסגרת תביעה שהגיש קובי, כי "הביטוי 'אתיופי מסריח' הינו גזעני, משפיל ומבזה, אשר פוגע קשות בכבוד האדם. שורשיו של ביטוי מהסוג הזה נטועים עמוק בתפיסות אנטישמיות, אשר הגו את הביטוי הגזעני 'יהודי מסריח' או 'יהודי מלוכלך' לפני שנים רבות".

השופט חייב את הנתבעת, דבורה יוסף, לפצות את טפרה בסכום של 41 אלף שקל, כולל הוצאות משפט, ודחה את טענתה כי מדובר בקללת רחוב רגילה וסתמית שנאמרה מתוך כעס.

לנצח את כולם

האירוע המדובר התרחש בחודש יולי 2012. טפרה, המועסק כראש צוות חדר בקרה בחניוני מתחם תל השומר, התבקש על ידי הנתבעת, עובדת מרכז גריאטרי במקום, לאפשר לה לצאת מהחניון.

"כשביקשתי ממנה לשלם", הוא משחזר, "היא צעקה שאפתח לה את השער ואז שאלה איפה חדר הבקרה. היא הגיעה אליו, וכשראתה את צבע עורי התחילה לצעוק 'מי שם אותך פה?' וחזרה על המילים 'אתיופי מסריח' ארבע פעמים. אנשים שמעו וראו וזה ממש החזיר אותי לחיים באתיופיה, כשקראו נגדנו קריאות אנטישמיות כמו 'יהודים מסריחים', 'בעלי זנב' ועוד. כשהיא הטיחה את הדברים בפניי לא איבדתי את העשתונות. היא רצתה שאעשה זאת, אבל אני לא ארד לרמה הזאת, יש דרכים אחרות. התחלתי לכתוב בפניה מה שהיא אמרה, שיהיה תיעוד".

במשך חודשיים התלבט טפרה מה לעשות, האם לתבוע את האישה שהכפישה אותו לעיני כל או לוותר. יצוין כי בנוסף לעבודתו הוא סטודנט לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים ואף התמודד פעמיים למועצת העיר במסגרת רשימת "יבנה עיר אחת" בראשות שחר סמנה.

סביבתו הקרובה אמרה לו שלא כדאי לתבוע, שעליו לעזוב את זה. "כל הסביבה שלי אמרה לי 'אתה לא יכול להילחם או לנצח את כולם, אי אפשר לשנות את המציאות', אבל זה לא עזר, אמרתי לעצמי שזה לא אמור לקרות והגשתי את התביעה".

נביא את השינוי

לפני כ-20 שנה, כילד, עלה לארץ. "מההתחלה גרנו ביבנה ואני לא זוכר שנתקלתי בגילויי שנאה או גזענות. התוודעתי לכך רק כשבגרתי והתחלתי לעבוד וללמוד".

מה למשל?

"תראי, אני רואה את עצמי ישראלי לכל דבר ועניין. אני חי במדינה שלי, במקום שלי, ואני חושב שאנחנו לא צריכים חותמת או אישור מאף אחד. אני לא אוהב  שמתחילים עם עדות, ואם אומרים לי אתיופי אז גם אני אגיד מרוקאי , פולני וכל זה. עברתי מספיק עם הקטע המכליל הזה של שמות גנאי באתיופיה. חיינו עם זה מספיק.

"כשעבדתי, התחילו האמירות של 'הבאנו אתכם לארץ' וכל זה. אני אוהב לשאול את האנשים שאומרים את זה בני כמה הם, כי הרבה פעמים הם יצאו צעירים ממני והם נולדנו כששירתי בצבא והגנתי על המדינה, אז איך הוא הביא אותי? או למשל בבי"ס, בטיולים שנתיים כולם התלהבו מנופים ולא הבינו למה אני לא. אני גם ככה לא אדם שמתלהב מנופים, אבל גם הסברתי על המקום שממנו באתי, שם התעשיות לא הגיעו לטבע והכול פראי, אז התגובות היו 'תחזור לשם, למה עלית?' מה למה? כי כאן זה הבית. מה זאת אומרת?"

כשחושבים על עלייתם של בני העדה האתיופית, אי אפשר שלא לעשות את ההשוואה בין ריכוזי העולים הגדולים ביותר שעלו ארצה בשנים האחרונות: האתיופים והרוסים, השוואה שטפרה סובר כי אינה נכונה. 

"ההשוואה לעלייה הרוסית היא לא הוגנת, כי אצלנו זה היה כמו להגיע מהמאה ה-14 למאה ה-20. אם זה הטכנולוגיה המתקדמת והקדמה כולה. מי שבא מברית המועצות לשעבר שהייתה מעצמה, חי עם זה והכיר. אנחנו פשוט לא".

ומה המצב היום?

"תראי, בני הדור שלי מאוד מתקדמים ועושים, ואני מאמין שאנחנו נביא את השינוי, אנחנו חייבים. אבל יש גם קשיים, משרד הכלכלה עשה סקר מנהלים שבא לבדוק אלו קבוצות אוכלוסייה מעסיקים רוצים להעסיק. קבוצות כמו: נשים, ערבים, רוסים, אתיופים ואנשים עם מוגבלויות. 94.4% מהמנהלים אמרו שלא היו רוצים להעסיק אתיופים. אז המצב הוא שיד אחת מאיצה בנו להתקדם והיד השנייה טורקת לנו את הדלת. הם לא פוסלים את גטהון אלא כל גבר שהוא אתיופי, רק בגלל שהוא אתיופי".

למה אתה חושב שזה ככה?

"יש דעות קדומות על אנשים שעלו לפה, שירתו בצבא, למדו במיטב הפקולטות ופתאום יושב שם איזה בוזגלו, פרידמן או צנעני ומחליט שהוא לא מקבל אתיופי".

אבל למה?

"כי הוא מניח שאותו אתיופי לא טוב לעסק שלו. אין לי תשובה אחרת. ללכת לפינה הזאת של הגזענות? אני לא רוצה ללכת לשם. האבסורד הוא שמי שמעסיק את בני העדה כמובן נהנה מהם, מדובר באנשים חרוצים, לויאליים לבוס, אנשי צוות נהדרים, וכשזה קורה נשברות המחיצות וחבר מביא חבר. ממש ככה".

העדה הכי מופלית

גם כשחיפש עורך דין שייצגו במשפט המכונן, נתקל טפרה בקשיים. "חזרו אלי שני משרדים, וכשסיפרתי את פרטי המקרה אמרו לי שאין קייס, שהיא רק קיללה, שזה חלש. זה עיצבן אותי והחלטתי לחפש מישהו מפורסם יותר, גדול יותר, וככה מצאתי את עו"ד רון לוינטל. אני חיפשתי עורך דין ומצאתי חבר, שותף לדרך. התחלנו תהליך שנמשך כמעט שנה וחצי, במהלכן היא תבעה אותי גם, שזה ממש להוסיף חטא על פשע. היא תובעת שתקפתי ואיימתי עליה. זו המצאה עם ארבעה סימני קריאה, זה שקר גס שמעצבן אותי אפילו לחשוב על זה. אני מאמין שזה הייעוץ שהיא קיבלה כדי להגיע לפשרה, אולי להגיע לעמק השווה. אני לא הסכמתי לשום דבר כזה והמשכתי בתביעה שלי בלי להסכים לאיחוד תיקים או משהו דומה".

שלם עם התביעה?

"נכון שאומרים 'כושי' זה גם לא בסדר, אבל אף פעם לא היה את המינוח 'אתיופי מסריח'. אם 'יהודי מסריח' זה אנטישמי אז 'אתיופי מסריח' חייב להיות גזעני, והשופט קיבל את הטיעון הזה".

בחודש הבא יתקיים דיון בתביעה שלה נגדך. מלחיץ?

"ממש לא! אין שום ראיה לכך, זו פשוט המצאה. אני יודע שהייתי בסדר".

אמרת שהיית מטרה בעבר לאמירות גזעניות. מה הקפיץ אותך דווקא הפעם לתבוע?

"כי באתיופיה כשנתקלתי באנטישמיות, מה כבר יכולתי לעשות? שם הכול מושחת. פה אני בבית שלי ואף אחד לא יכול להגיד לי דבר כזה. אני תורם יותר ממנה ומהרבה אנשים. ישראל זה אני! אני צריך אישור ממנה? או ממישהו אחר? אנחנו עובדים, משלמים מיסים".

מי זה "אנחנו"?

"אנחנו זה בני העדה האתיופית, כי ככה זה, אנחנו אתיופים הרי, לא ישראלים. את יודעת, אמנון לוי עשה את הסדרה המדהימה הזאת 'השד העדתי', זו תוכנית פריים טיים שמדברת על כך שעדות המזרח מופלות. אם אנחנו מדברים על החברה הישראלית אז מי שהכי מופלה, ואני לא מנסה להתחרות עם אף אחד, זו העדה האתיופית".

מה הסיבה?

"אני לא יודע, אבל הדור שלי ישנה את זה".

להיות גאים

בצבא שירת כסמל מחלקה בגבעתי. גם שם הוא טוען היה עד להערות מבזות שדרשו ממנו להשמיע את קולו. "לאחר חודש ביחידה, המפקד שאל אם יש לי שם עברי ואמרתי שקובי, שזה אגב, סתם כינוי שנתתי לעצמי, וגטהון זה השם. לא הסכמתי לשינוי השם ואמרתי לו 'תקשיב לי טוב, אני למדתי עברית ושברתי שיניים, עכשיו אתה תשבור שיניים ותקרא לי בשמי', וכך היה".

רק לפני כשלושה חודשים התמודד טפרה כמס' 2 ברשימתו של חבר המועצה שחר סימנה. אכזבה על כך שלא נבחר, הוא אומר, אין לו. "הבחירות היו בית ספר אדיר", הוא אומר, "יותר התאכזבתי שלא נכנסנו לפני חמש שנים, כי אז לא עבדנו כמו שצריך והפעם עשינו הכול לפי הספר, עבדנו בפייסבוק וידענו לעבוד מול ועם התקשורת כמו שצריך. חברי הקהילה מאוד התאכזבו שלא נכנסתי, אומרים לי את זה ברחוב. אני, עם יד על הלב, לא מאוכזב, למדתי מזה המון, וחוץ מזה שאני עובד די צמוד לשחר".

מה הכי חשוב לך שיעשה ביבנה?

"שישקיעו יותר בילדים, בחינוך. לא רק בקרב בני העדה אלא בכלל. כמובן שאי אפשר להשוות בין השכונה הירוקה או בר אילן לאחיין שלי שגר בשכונות הוותיקות. צריך להשקיע בעיקר בחינוך הבלתי פורמאלי, במודעות של הדבר".

סכם את המסר שלך.

"יש לנו מדינה נהדרת, אנשים טובים, אבל הרוב הדומם לא מקבל בעצם את הישראלים יוצאי אתיופים ופה הרוב הדומם צריך לעשות את העבודה. לא חוכמה להגיד 'הם לא מתקדמים', ובסוף שאותו אדם לא יקבל אתיופי לעבודה. איך נתקדם? יש לי גם מסר חשוב לישראלים ממוצא אתיופי, אתם לא צריכים להתבייש במה שאתם אלא להיות גאים.

"הרעיון בתביעה הוא לא שתהיה הצפה של תביעות, ממש לא. אלא שאותו גזען שבא ומנסה להשפיל אותו כשחור ואותך כאישה וההוא כערבי, יימנע מכך. זה למען יראו וייראו, כשהוא יימנע לא תהיה תביעה וגם אם יתבעו ותהיה תביעת נגד לא לפחד, תאמינו בעצמכם".