ניצח את המציאות

ביום רביעי בערב, כשעתיים לאחר לווייתו של אייל בנסימון ז"ל, הגעתי לסוכת האבלים של משפחת בנסימון כדי לתמוך ולנחם עד כמה שאפשר. מיד עם הגעתי לסוכת האבלים ברחוב הדרור קיבלה אותי משפחת בנסימון בחיוך רחב מלווה בעצב רב על אובדן הבן והאח האהוב שהיה מרכז המשפחה. האמא שרה הייתה ישובה על הרצפה, מרוגשת ועטופה בחמשת ילדיה היקרים ובחברי המשפחה ומנחמים רבים שפקדו את המקום. 

לאייל ז"ל מלאו בחודש שעבר 27 שנים. הוא התמודד בגבורה מיום שנולד עם מחלת ניוון שרירים מתקדמת בשם "דושן" וגם הצליח להתמודד בהצלחה עם מחלת הסרטן בצעירותו.

יסמין (29) אחותו הגדולה סיפרה שהיה לו לב גדול והוא היה הדבק של הבית. כשהיה בן חמש אמרו להם הרופאים שיגיע לגיל 18, אבל אייל כמו לוחם חי עד גיל 27 וחי חיים מלאים, למרות המגבלות הרבות שהיה צריך להתמודד עמן.

"בשנים האחרונות הוא חזר בתשובה והאמין שכל הסבל שלו זה תיקון לטובת הכלל ולא רק בשביל עצמו", סיפרה אחותו יסמין בגאווה גדולה, "אבל למרות הסבל הוא היה הליצן של הבית. תמיד אהב לעשות שמח לטובת המשפחה. אני זוכרת שלפני כמה שנים יצאנו כל המשפחה לחופשה בים המלח ואייל נפל במדרגות. הוא לא אמר לנו כלום לאחר הנפילה רק כדי שנמשיך ליהנות מהחופשה המשפחתית. כשחזרנו הביתה הוא ביקש מאמא שלי שתיקח אותו לבית החולים ושם עשו לו צילום והתברר שהוא בעצם שבר את שתי הרגליים. אבל הוא העדיף לסבול כל הטיול מכאבים חזקים לטובת המשפחה, כזה היה אייל שלנו". 

אייל היה אומן בנפשו, מוסיף בעלה של פנית (25), אחותו הקטנה של אייל. הוא אהב לצייר ולכתוב שירים ואף הלחין שניים מהם. מיד הם התחילו להעלות זיכרונות ויסמין זימרה את הפזמון "לא באתי ליפול באתי לנצח, לא באתי לעזוב אני לא בורח, יש בי את הכוח להתמודד עם החיים כמו שהם, לא לוותר להילחם כמו לוחם".

"אייל היה מעודד את כל הסובבים אותו", אומרת יסמין. "הוא גם הצליח לחוות זוגיות שהחזיקה שנה למרות המגבלות הרבות. הוא הספיק להיות כמה פעמים בחו"ל, בגיל 11  טס אייל לאורלנדו שבפלורידה ובאותה שנה הספיק להיות גם בניו יורק. בגיל 12 עמותת 'קו לחיים' הגשימה לו משאלת לב והטיסו אותו לספארי בקניה". 

אני מכיר הרבה אנשים בריאים שלא הספיקו לטייל כך בעולם כמו אייל. אבל בשנים האחרונות, אייל היה בעיקר במיטה, מצליח להפעיל רק את האצבעות דרך עכבר מחובר למחשב, אבל הראש היה צלול והוא דיבר כרגיל. הוא ממש החזיק את הבית וכל הבית היה סביבו, מספרים לי בני המשפחה.

"כשאייל היה יורד מהמיטה ויוצא החוצה כולם היו שמחים. רק אתמול (שלישי) חזרנו מירח הדבש", מספר גיא בעלה של פנית, "הספקנו להיות איתו כל היום. הוא ממש חיכה שאחותו תחזור. ישנו בבית ונהנינו מהביחד. בבוקר יום רביעי הוא נפטר מדום לב במיטתו".

שרה, אמו של אייל, הייתה המטפלת העיקרית שלו וקיבלה קצת עזרה ממטפל מקצועי. אייל חי את חייו בבית ולא במוסד או בבתי חולים. האחים והמשפחה של אייל מתנחמים בעובדה שהספיק וזכה להיות באירועים האחרונים של המשפחה. "אני ואחותי התחתנו בהפרש של חודשיים והוא הספיק להיות בשתי החתונות שלנו. הוא גם זכה לקדש אותי בחתונה ועשה את זה באופן מושלם מול כל האורחים וזה גרם להתרגשות גדולה", אומרת יסמין ומוסיפה, "אייל זה כוח וגם פירוש השם שלו זה כוח וגבורה. וזה באמת מה שהוא היה, הייתה לו נפש חזקה ובריאה", מסכמת יסמין בחיוך מהול בעצב.

אייל היה בן 27 במותו והשאיר אחריו הורים, אמא שרה (47), וחמישה אחים ליאב (16), אליעד (18 וחצי), הודיה (22) פנית (25) ויסמין (29). שלא תדעו עוד צער.

 קירות ברזל

מילים: אייל בנסימון ז"ל

אנ'לא מוצא מה לעשות, איך להגיע אל העתיד

העבר בין הצללים, הכל חשוך ומפחיד.

מרפא שלא מצאתי, חולשה שלא ראיתי

רק פתחתי את החזה והכנסתי ודחיתי.

זרקתי ופספסתי גלים של קול

בלי ידיים חזקות אספתי חול,

רציתי להמשיך לזרוק באש סכינים

להטיח שירים, להסתתר בין המילים

20 אלף מייל זה נראה להם מוגזם

זה חסר דם, אנ'לא בוחר להיות מופנם.

אני נותן כבוד גם לאנשים מלאים בחרא

כי בעולם ב' אפילו שרה לא שרה

יש לי חצי מגן אני מכה על חטא

עם טיפת מאמץ הרצון חורט

שובר צורות, מפרק עצמות

עולמי מתפורר אבל יצרתי עולמות.

כל הדרך עד החופש כמו אסיר,

מחר תראו את הקור הזה חקוק על הקיר.

הצרות נושבות מהר, זאת מחשבה מגוחכת

אל תתנו לי לקבל את הזמן כי זה נגמר

יש יציאה אחת כשהגוף נשבר

קפצתי ראש בתוך בטון, הצלתי את עצמי

ניצחתי את השגרה, אני נתתי את כולי

מיטה קטנה רועדת עם שמיכה אדומה

אני לא אהיה כאן היא תישאר ריקה

אני לא אהיה כאן

היא תישאר ריקה...