חוגגים עשור במרכז היום לקשיש
26.02.14 / 16:07
כבר עשר שנים מרכז היום לקשיש ממלא את יומם של קשישי העיר. בפעילויות מגוונות, בחוגים, בהרצאות, בשירים ואפילו גלישה באינטרנט * הצצה למקום המעניק שמחת חיים לבני גיל הזהב
טלי בנדו לאופר
צילום: דוד מטודי
"המטרה שלנו כאן היא לתת איכות חיים ושמחת חיים לקשישים שמגיעים אלינו, לספק להם תעסוקה ולמלא את יומם", אומרת מנהלת מרכז היום לקשיש ביבנה, מירי דודו, אשר חגג השבוע עשור להיווסדו.
מרכז היום, השוכן ברחוב נורית, סמוך לבית הספר "מעיין", הינו שירות קהילתי לקשישים. "יש אצלנו פעילויות בנושאים שונים ונרחבים", מפרטת מירי, "למשל בנושא בריאות המכיל פיזיותרפיה, התעמלות, ריפוי בעיסוק. יש לנו גם חוגים עבור הנפש כמו עיצוב בעיסת נייר, דרמה, מחשבים, תכשיטנות, קרמיקה, ציור, מוסיקה ועוד. בנוסף, ולא פחות חשוב, המרכז משלב בעיסוקיו גם את הסיוע בצרכים בסיסיים יומיומיים כמו ארוחות, עזרה בניידות בתוך המרכז, אפילו שירותי רחצה לחלק מהקשישים, וכל זה באמת תחת קורת אחת עם צוות מסור שכולל עובדת סוציאלית, אחות מוסמכת ועוד".
מירי, נוצרות חברויות צמודות במקום?
"בוודאי! בעבר היו לנו זוגות ולא מעט, אבל כרגע אין. אני מקווה שזה ישתנה".
כמה קשישים נהנים ממרכז היום?
"עשרה קשישים פתחו איתנו בזמנו את המועדון ומצטרפים כל הזמן חדשים. גם תושבי יבנה הוותיקים וגם כאלו משכונות חדשות כמו הירוקה. האווירה מאוד משפחתית ונעימה. הרבה מוותיקי ועסקני יבנה, אנשים בני 80 ו-90, שהקימו את יבנה והיום מתמודדים עם ההזדקנות, שלפעמים מלווה במחלות וירידה בתפקוד, מגיעים למרכז היום ושומרים על מעמדם ועל כבודם. הם זוכים כאן לכבוד מיוחד משאר הקשישים והצוות וזה הרמוני".
אם הזכרנו את צוות המרכז, מירי ממהרת לציין את שמה של אם הבית, ציפי עזרא. "ציפי כאן מאז שהמקום נפתח, לפני עשר שנים. היא חיה את המקום ונותנת את כל כולה. היא מכירה כל קשיש באופן אישי, יודעת מה הוא אוהב לאכול, עם עגבנייה או בלי, היא חולשת על כל נושא האוכל ועושה זאת באהבה".
הומור וחיוך
לפני כשלוש שנים נפתחה במרכז יחידה לקשישים הסובלים מירידה בזיכרון שאינם יכולים ליהנות מהפעילויות המעשירות ללא הכוונה והשגחה מיוחדת. "מגיעים אלינו קשישים עם אלצהיימר או דמנציה, יש לנו כ-20 כאלו, והם עושים את מירב הפעילויות עם צוות נפרד שמשגיח ומסייע להם לעסוק במגוון אמנויות כמו ציור, קרמיקה ומוסיקה", מסבירה מירי, "הם באים לכאן במקום לשבת בבית בין ארבע קירות, להיות מבולבלים ולא לתקשר עם הסביבה. יש לנו פה מקרים מאוד מרגשים כי אלו אנשים שהפסיקו לדבר ובעקבות הפעילויות כאן התקשורת חזרה וצמחה, יש הומור, יש חיוך, הם מראים סימני תקשורת, לעתים בשפת ילדותם, אבל העיקר שמתקשרים".
ספרי על מקרה משמח במיוחד.
"יש לנו קשישה שהגיעה לא מזמן, כמעט עיוורת לחלוטין, ומשפחתה מאוד רצתה שהיא תשתלב במרכז שלנו. אנחנו לימדנו אותה איך להסתדר כאן במרחב, איפה נמצא כל דבר עד שהיא למדה את המקום: איפה ממוקמים החדרים, איזה פעילויות יש והיכן, והיום היא מתפקדת כמו כל קשיש כאן במרכז עם עזרה מינימאלית מאיתנו. היא שמחה לעשות דברים למרות מגבלתה. צריך לזכור שכאן זה לא המרכז לעיוור והוא אינו מותאם וערוך לעיוורים. אבל היא פשוט למדה להשתלב אצלנו ומתפקדת בצורה אופטימאלית. זה דבר משמח ומרומם לנו וגם למשפחתה".
איזה מיומנויות מיוחדות רוכשים כאן הקשישים?
"יש לנו פה קשישים שמעולם לא עבדו על מחשב והיום הם לומדים לשחק במחשב, משפרים את העברית או פותרים תרגילים במתמטיקה, לומדים גלישה באינטרנט ואפילו לעתים רוכשים מחשב לבית. יש לנו מספר קשישות שכעת יכולות לתקשר עם ילדיהן ונכדיהן שחיים בחו"ל. זה ממלא את זמנם ומנעים אותו גם בבית".
החגיגה לציון העשור שנערכה ביום שלישי האחרון בהשתתפות ילדיהם, נכדיהם של הקשישים והקשישים עצמם, כללה מלבד נאומים מרגשים וברכות גם מופע סטנדאפ של תלמידי חוג הדרמה במקום ושירה בציבור. "היה מרגש ומשמח ואני מקווה שעוד קשישים יבואו ליהנות עמנו", מסכמת מירי.
