סוגרת מעגל

 מאת: טלי בנדו לאופר

"אני מאוד מתרגשת מההופעה הקרבה. זו הפעם הראשונה מאז שעזבתי את יבנה, שאופיע בה עם הרכב וחומרים מקוריים שלי. יצא שהופעתי ביבנה בתור שחקנית, אבל לא כזמרת ובטח לא עם חומר מקורי שלי", אומרת לנו השבוע רוני דותן - זמרת, יוצרת, שחקנית ופרפורמרית.

בדיבור מהיר, בהיר ובעיקר כזה שמותיר אותך מרותק לכל מילה שהיא מוציאה מהפה, היא מספרת על קריירה של עבודה קשה בעולם הבמה, שהחלה לפני קרוב לעשור. היא משחקת במחזמר "קזבלן" של תאטרון הקאמרי, בהצגות ילדים כמו פטר וזאב, בתיאטרון אורנה פורת לילדים ואף בקולנוע. במקביל היא מפתחת קריירה במוסיקה והשנה הוציאה את אלבומה הראשון.

דותן, אישה מרובת כישרונות, פגשה את הבמה לראשונה כשהופיעה כרקדנית בסגנונות שונים. בהמשך רקדה ב"16 תנועות", להקת המחול הייצוגית של יבנה, במסגרתה יצאה להופעות רבות בארץ ובחו"ל.

"התחלתי לעבוד עוד לפני שלמדתי משחק, אני אדם מאוד תקתקן אז היה לי חשוב להתחיל", היא מסבירה את הישגיה נוכח גילה הצעיר, 31 בלבד.

יש לך רקורד מרשים בעולם המשחק, אז למה להתחיל מחדש במוסיקה?

"זו לא שאלה בכלל או עניין. המוסיקה, הכתיבה, ההלחנה והשירה זה משהו שבא אינטואיטיבי, זה לא נובע מהחלטה או מאמץ שלי. תמיד כתבתי עוד פני שלמדתי פיתוח קול. ניגנתי מגיל מאוד צעיר בפסנתר, ובשלוש שנים האחרונות זה פשוט התגבש למשהו יותר מובנה, למופע יחיד, עם עיבודים וחומר מקורי שלי, זה התחיל לקבל יותר פוקוס. כל הפלגים הקטנים התחילו להישפך לים אחד. אבל מהצד אני מבינה שזה יכול להיראות ככה".

בראשית חודש ינואר תופיע דותן בהרכב נשי אשר ישמיע לראשונה את יצירותיה בעיר הולדתה. "זו הפעם הראשונה שאופיע מחוץ לת"א וזו לגמרי סגירת מעגל לעשות את זה במקום שבאתי ממנו. זה לא שיש לי קהל ביבנה או מלא חברים, אבל אני נורא רוצה שזה יהיה שם, אני רוצה לצאת קצת מת"א, לראות מקומות אחרים, לפגוש מציאות אחרת וזה נראה לי קסום להתחיל מאיפה שבאתי", היא אומרת בהתלהבות. "מלבד זאת, בימים אלו אני משתתפת במספר הצגות ילדים ומבוגרים. אני משחקת בשלוש הצגות ערב למבוגרים, שתי הצגות פרינג' ובמחזמר קזבלן. בבקרים אני משחקת בהצגות ילדים ואחה"צ בהצגת האופרה לילדים - פטר והזאב, יש לי עיסוקים מאוד מגוונים וזה מאוד כיף, כי כל בוקר יש משהו אחר ומאתגר. כל יום הוא חדש ושונה. בשעות הפנאי אני מציירת, כותבת, יש לי כלב ויש לי גם אובססיית בגדי וינטאג' נוראית".

.

מיהם המוסיקאים שהשפיעו עליך?

"בעיקר מחו"ל, הסגנון האישי שלי הוא קברטי, קצת תיאטרלי כי אני מתעסקת בעיקר בתיאטרון, רג'ינה ספקטור היא מקור השראה. בכלל, המוסיקה תמיד הייתה שם, נוכחת בחיי".

ובארץ?

"אפרת גוש. אבל בהגשה ובתהומות רגש שהן מצליחות להעביר אלו בהחלט אסתר עופרים ואדית פיאף".

מה לגבי השראה לכתיבה?

"כתיבה בשבילי היא שפה מאוד טבעית, אני מרגישה משהו בגוף שלי ואני מוציאה אותו בכתיבה. בד"כ אלו יהיו ריקנות, בדידות, אהבה, אכזבה, כעס, אני אדם מאוד יצרי ורגשי שמונע ממצבי רוח וכל אחד יכול להביא איתו את השיר הרלוונטי. לפעמים הם קיצוניים ובתור שחקנית, לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים שיפרו את יכולת ההבעה שלי, כי עבור שחקן הרגשות אלו הכלים שלך. אני מאוד מחוברת לרגשות שלי".

בזכות חיבור זה מצליחה דותן לשחק בשתי הצגות העוסקות בשואה: "אלו הצגות שאני מאוד אוהבת, בשתיהן מדובר בסיפור אמיתי. הצגת המבוגרים 'מזריץ' עוסקת ב-11 יהודים שהתחבאו מעל מפקדת גסטאפו והם פשוט תקועים בעליית גג אחת. זו מסכת של זוגיות, שקרים, פוליטיקה, לידה שהקהל עובר עם השחקנים, וצריך לזחול כדי לא להרעיש, זה מאוד מרגש וקשה לשחק בה, זה סוחט רגשית. הדמות שלי גם עוברת ניסיון אונס. ההצגה השנייה היא 'המזוודה של חנה'. היא הצגת ילדים ולכן היא יותר עדינה. הסיפור הוא על ילדים ביפן שמקבלים מזוודה של ילדה יהודיה וככה לומדים את אודותיה ומגיעים איתה לאחיה שניצל מאושוויץ. בגלל שהיא לילדים קטנים היא נורא מעודנת, הכל יותר קל, ההצגה למבוגרים הרבה יותר קשה ואמיתית. אבל זה גורם לך להרגיש חיה, כי סיימת הצגה ב-12 וחצי בצהריים ואת מרגישה כאילו עבר יום שלם".

איך זה לעבוד מול סוגי קהלים שונים?

"יש פריבילגיה בלעבוד בכל מיני הצגות גדולות או קטנות, כי יש גיוון של מקומות, קהלים, שחקנים שבילדותי צפיתי בהם וזו זכות גדולה וכבוד".

כמו מי? מי גרם לך להגיד "עשיתי את זה"?

"לא אמרתי עשיתי את זה, כי זה שחצני למרות שזה בסדר להגיד את זה לעצמך, אבל 'עשיתי את זה' זה לחתום כאילו שעשיתי, שהגעתי. לו הייתי משה איבגי, אולי הייתי אומרת, אבל לא עשיתי מספיק דברים עדיין, לא הלכתי מספיק רחוק. יצא לי לשחק בסרט לפני חודש עם אקי אבני, זה היה מרתק ומרגש בשבילי. לדבר איתו מאחורי הקלעים, לקבל ממנו קצת רקע היה מדהים. הוא מופיע שם עם מדים וזה הזכיר לי שראיתי בילדותי את הסדרה 'טירונות' בה הוא הופיע ובעיני זה היה פנומנאלי, הוא היה מדהים.

"יש לי גם דוגמא כזאת מעולם המוזיקה. הראשון שפניתי אליו עם החומרים שלי היה דניאל סלומון. היו לי חומרים אבל היה בלגן, הייתי צריכה הכוונה, חשבתי מי זה צריך להיות והבנתי שדניאל הוא התשובה. חיפשתי מישהו שיש לו נגיעה בתיאטרון, כדי שיבין אותי והוא היה האופציה הראשונה ואמרתי לעצמי 'יואו, הלוואי'. לקחתי את המס' דרך מי שהכירה אותו, התקשרתי ואמרתי לו שממש אשמח שהוא יעבוד איתי. הוא אמר לי אוקי תשלחי לי חומרים, לאחר מכן, נפגשנו, דיברנו קצת על הסגנון וההשפעות, הוא אדם עם ידע אדיר וניסיון, הוא גם עושה מוסיקה יפהפייה, לא בסגנון שלי בדיוק, אבל זה לא משנה. הוא אדם עם המון להיטים שזה מדד ויש לו המון רגש. זו לחלוטין הגשמת חלום, הוא האדם הראשון שפניתי אליו והוא הסכים".

בהמשך הוא עבד עמה על החומרים ובשנת 2011 היא החלה להופיע. "מאז כתבתי עוד, הלחנתי עוד, המופע מתפתח, שירים זה קצת כמו סגנון לבוש, זה משהו שמשתנה כמו ששואלים על בגד איך לבשתי את זה פעם?

הייתה לי עוד סגירת מעגל והפעם עם עידן אלתרמן. בתקופת 'ילדים סורגים לאלוהים' מאוד אהבתי אותו ולראשונה נפגשנו בהצגה 'המפיקים' בקאמרי וזו הייתה לגמרי התאהבות לא רומנטית, אבל יש אהבה ביננו. בספטמבר השקתי את האלבום שלי, שהוא אי פי, אלבום קטן, עם שישה שירים, כלומר חצי אלבום. עידן התארח במופע ההשקה, יש לו מופע מדהים למבוגרים וגם ילדים וזה גם מדהים בעיני שאדם שאני כ"כ מעריכה, התארח אצלי".

מלבדו אירחה דותן גדולים כמו אורי בנאי, תומר שרון, ששי קשת ועוד. "אל ששי לדוגמא, פשוט פניתי וביקשתי שנעשה דואט יחד וזה הצליח".

את לא ביישנית במיוחד.

היא צוחקת. "זה טריקי כי שחקנית או בכלל פרפורמרית חייבת צד מוחצן, אז כן יש לי בטחון ואני לא ביישנית אבל זה לא אומר שאני לא מרגישה חסרת בטחון או מרגישה רע לפעמים. הרבה פעמים לא נעים לי, ברור שיש לי את הקטע הזה, אבל כשאני באמת רוצה משהו, כמו את הדואט עם ששי זה קורה. מדובר בדואט של אסתר עופרים משנות ה-70 וששי הכי התאים כי הוא אולד סקול ושרמנטי. הוא אמר לי פשוט 'יאללה, בואי נעשה'. זה מן רגעים כאלו לא של הצלחה שלי, אלא רגעים בהם אני כאדם פרטי מצליחה לגעת בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית. זו תחושת שייכות".

חשבת פעם להשתתף בריאליטי מוזיקלי? זו פלטפורמה לא רעה בכלל להתפרסם דרכה.

"חשבתי על זה, אבל אני לא חושבת שאני הסגנון שלהם. אני לא רוצה להיות ספציפית, אבל חלק מהתכניות מחפשות סיפורים עם בשר כמו חיים מתחת לקו העוני או מחלות חשוכות מרפא והאמת היא, שהחיים שלי די בסדר. אני לא אמציא סיפור ואני לא אחפש לבכות בשידור חי, זו לא אני. התכנית היחידה בעיני שהיא לא כזו בעיני, היא בהחלט אופציה. פעם הייתי אומרת שאין סיכוי שזה יקרה, אבל בימנו ובארצנו יש כ"כ מעט מקורות לחשיפה. אנשים לא יוצאים ומחפשים מוזיקה חדשה, רובם רואים ערוץ 2 בפריים טיים, המיינסטרים פה הוא ממש מיין, יש פה פחות כסף לתרבות או לתמיכה במוזיקאים, ואני מאחלת לנו שהמיינסטרים טיפה ייפתח לטובת כולנו. בסופו של דבר, אתה אמן וחלק מההצלחה שלך נמדדת בקהל. אתה יכול להיות מעולה כשאתה שר במקלחת, אבל אתה צריך שמישהו ישמע אותך".

עוד דבר שמביך אותה אך לחלוטין מהווה מקור גאווה לדותן הוא עצם היותה בעליו הגאה של ערך בויקיפדיה העוסק בתולדותיה. "נורא מצחיק אותי שיש לי ערך בויקיפדיה. הייתי בטוחה שעובדים עליי! התקשרו אלי וביקשו לעשות. קבענו להיפגש, ואשכרה בא מישהו שידע עלי, שהכיר דברים שעשיתי, שאל המון שאלות על כל הצגה וסרט נידח ויצא ערך. אני האחרונה שאגיד אל תעשו עלי ערך, אבל בהחלט אני בשוק. ערך עושים על גולדה מאיר! לא עלי".

אז איזה מופע צפוי לנו ביבנה?

"זהו מעין מופע כלאיים. זה טריו בנות, הוא לא רק שלי, אלא מופע של שלוש בנות שנוצר משיתוף פעולה עם תמר שטיין שהיא יוצרת והבחורה השלישית היא צ'לנית מהממת. זה משהו יחסית חדש, והמופע מורכב מחומרים של תמר ושלי. זו חגיגת נשיות עם חומרים מקוריים, כולנו בנות וזה מורגש משמעותית באנרגיה. החזרות שלנו נראות כמו סוג של מסיבת פיג'מות, כיף גדול".

המופע יתקיים בפאב "אנדי קולינס" במהלך ינואר 2015. יבניתון יעדכן על המועד המדויק בהמשך.