קשר דם

 מאת: טלי בנדו לאופר   צילומים: רן ויסברג

הרבה תמונות צרובות בזיכרוננו הקולקטיבי כעם, ילדי הנרות שפקדו את כיכר רבין, חיילי צנחנים שכבשו את הר הבית והניפו את דגל ישראל וגם תמונתן של השוטרת ציונה בושרי כשהיא מחלצת את התינוקת שני וינטר בת הששה חודשים מזירת פיגוע הדמים שהתרחש בשנת 97' בחג פורים.

מאז אותו תרחיש אימה, הפכה בושרי לחלק בלתי נפרד ממשפחתם וכיאה לאחת כזו, זכתה ללוות את שני ליום גיוסה לצה"ל לפני כשבועיים. "זה היה ברור מאליו שאני אגיע, אני ואמה של ענת ז"ל, זהבה הפכנו לקרובות מאוד, כך שכמו בכל האירועים הגדולים של המשפחה גם לזה הגעתי", מסבירה רס"ב בושרי (46) המשרתת בחטיבת התביעות במשטרת ישראל.

אף אחד לא ישכח את התמונה שלכן מזירת הפיגוע. מה זה עושה לך היום כשאת רואה אותה?

"תראי, אני לא יושבת ומסתכלת על זה. אני משתדלת לא לעשות את זה, כשאני רואה פיגועים אני משתדלת לא לראות, מאוד קשה לי עם זה. זה דבר שאני לא אוכל לשכוח כל חיי, זה חלק בחיים שלי שחוויתי ועברתי, אבל אני לא מדברת על זה הרבה. אם שואלים אותי על זה, אני אענה אבל לעולם לא אפתח ואדבר על זה מיוזמתי".

ובכל זאת, מה קורה כשאת נזכרת?

"הייתי בת 28, נשואה ללא ילדים, זה עושה לך משהו כשאת רואה תינוקת קטנה לא שלך שלא מפסיקה לבכות. אין לך מושג מיהם הוריה, את כל הזמן מחכה לראות מי יבוא וייקח אותה. אני טיפלתי באחיינים שלי אבל זה משהו אחר, היא הייתה חלק מפיגוע. את גם לא יודעת איזו פגיעה יש לה ואת חייבת לעשות סוויץ' עם כל הכאב ולתפקד. לא לאבד את העשתונות".

אל שורות המשטרה הגיעה בגיל הצעיר 20, בעקבות חברה שבסופו של דבר לא התגייסה כלל.

"הגעתי עם חברה טובה מבית הספר שיחד עשינו שירות לאומי. שירות לאומי אגב, כי הגעתי מבית דתי. היא אמרה לי יאללה בואי נתגייס. אמרתי אוקי למה לא. ברור שידעתי מה זה משטרה, אבל ממש לא ידעתי מה המשמעות של זה. הלכנו יחד ובסוף היא לא התגייסה. אני שוטרת כבר 26 שנים".

איזה סוג של קשר יש לך עם שני?

"אחרי הפיגוע הלכנו לראות אותה בבית החולים. אני זו שמסרתי אותה לרופאים, היא התקבלה כילדה אנונימית. אמרתי לבעלי שאני חייבת לראות אותה, חייבת לדעת שהיא בסדר, אפילו לא ידעתי שאמא שלה נהרגה בפיגוע. שמעתי בחדשות שיש שלוש נשים שנהרגו בפיגוע אבל לא ידענו מי, שמעתי הכל דרך התקשורת, והבנתי שזו אמא שלה רק בבית החולים. בערב חזרנו לביה"ח ושם פגשתי את האב מיקי. הצגתי את עצמי, שאלתי למצבה, איך היא מרגישה ומהן הפגיעות. הוא סיפר שהיא מאושפזת בטיפול נמרץ כי היו לה כוויות ופגיעות פנימיות".

בושרי לא הסתפקה בביקור חד פעמי ובכל יום לאחר עבודתה הגיעה לתמוך בבני המשפחה בבית החולים עד לשחרורה של שני. "בגיל שנה מיקי הזמין אותי ליום ההולדת שלה ואח"כ הסבתא, אמה של ענת ז"ל, זהבה יצרה עמי קשר. היה לה חשוב מאוד לפגוש אותי ונסעתי לביתה ברעננה. שוחחנו ארוכות, היא רצתה לדעת מה בדיוק היה שם, מה ראיתי, אם אני זוכרת פרטים שראיתי ואם ראיתי את ענת. נורא קשה לשייך ברגע הזה פרצופים. כשחזרתי לזירת הפיגוע ראיתי מישהי שאולי זו היא, אבל כמובן לא קישרתי. שמרנו על קשר באזכרות במקום הפיגוע. זהבה הייתה אצלי בבית עם שני כמו כן הגעתי לבת המצווה ולחתונת האח של ענת. הם גם היו בבר המצווה של ילדיי".

ממש סוג של משפחה.

"לגמרי. הם מגיעים לאכול ג'חנון אצלי, לגמרי משפחה. הקשר הקרוב שלי הוא עם הסבתא, אני מחוברת אליה מאוד. עם שני כמובן שאני לא מנסה לתפוס מקום מסוים, אנחנו מדברות על כל מיני דברים, היא ילדה מופנמת, שקצת פחות משתפת אבל ילדה מקסימה".

ליווית אותה לגיוס.

"ברור. אני מאוד קרובה לזהבה, אין דבר כזה. אני כל הזמן מנסה לעודד ולחזק אותה, לאבד ילד זה לא דבר פשוט, גם לא שנים אחרי. אנחנו ממש כמו משפחה. זו הייתה חוויה מאוד מרגשת, זה התחיל מזה שזהבה שהזמינה אותי להגיע ואני מאוד התרגשתי. הם גם פתחו טלוויזיה עירונית ברעננה על שם ענת וגם לשם הוזמנתי".

איזה סוג קשר יש בינכן?

 "זהבה ואני מדברות על הכל, על איך שני גדלה ועל הנכדים. היא גם מתעניינת בחיים שלי ומנסות להתרכז בשמחות, בדברים הטובים שצריך לנצור ולזכור".

לכם נולדו שלושה ילדים לאחר הטרגדיה הנוראית.

"הם לא כ"כ ידעו מזה בהתחלה. מאוחר יותר, כשבגרו, הם גילו כי כמעט כל שנה כלי התקשורת מתקשרים לפני פורים מסביב לאזכרות, אז זה היה קצת מוזר וסיפרתי להם. הם יודעים ומכירים את שני, שהיא הילדה מהפיגוע".

איך התגברת על הטראומה?

"אני אגיד לך את האמת, זו הייתה תקופה עם המון פיגועים ובשום פיגוע לא הייתי, תמיד במשמרת ההפוכה. פה מה שקרה, אני יכולה להגיד לך שזה היה מצב של אדם אשר נמצא במקום אבל לא נמצא באמת, אחרת לא הייתי יכולה לתפקד. זה היה כאילו מישהו אמר לי מה לעשות, ככה הרגשתי שם. בגלל זה אני לא זוכרת המון פרטים מזירת הפיגוע. חשוב לי לציין שמשטרת ישראל מכירה בהשלכות הרגשיות של החשיפה לאירועים קשים וזירות ומעמידה לרשות שוטרים ליווי מקצועי בתחום בריאות הנפש, הן בשגרה לחיזוק החוסן האישי והיחידי והן בסמיכות לאירועים קשים ועתות חירום. רק אחרי שהלכתי מהזירה לכוון את התנועה אז התחלתי להריח, הריח עלה והקאתי. פתאום הבנתי מה היה שם".

איזו נערה שני?

"מאוד חכמה", היא ממהרת לענות וגאוותה ניכרת בקולה, "כילדה היא אהבה לשיר, היא מאוד מצחיקה אבל כשמתבגרים משתנים קצת. גם לא נעים לה שמסביבה כל התקשורת, זה לא הדבר שאמור היה להיות. לא ידענו שככה כלי התקשורת יתעדו את הגיוס, היא בלשון המעטה לא אוהבת את זה. היא הייתה מאוד נסערת ומאוד כעסה שביום המיוחד שלה צילמו אותה. הסברתי לה שאנשים מטוב ליבם מתעניינים בה ורוצים לדעת שהיא בסדר, זה הכל. אני מאחלת לה הרבה הצלחה בשירות ולבני המשפחה, באמת שיהיה להם רק טוב".