המהפכה של מוסאי
26.11.15 / 18:59
יצחק מוסאי קיבל מועצה דתית הרוסה, חלשה ועם עובדים זועמים נטולי משכורת. עכשיו, כעבור 6 שנים של עשייה, המהפכה הושלמה עם שורה של שדרוגים, תיקונים ואינספור מחמאות
כתב- ארז זנו
לפני 6 שנים, בשנת 2009 קיבל על עצמו יצחק מוסאי את תפקיד יו"ר המועצה הדתית. אותו היום לא נשכח מזיכרונו גם היום "המצב היה גרוע מאוד. עד כדי כך שנזילות בכל הצינורות במקוואות, הברזים היו שבורים. הכל היה הרוס. הייתי בשוק מהמצב. שינסנו מתניים והתחלנו לעבוד. לאחר מכן ראיתי כי גם משרדי המועצה עצמם היו מאוד ישנים, בלויים, כיסאות של תלמידי כיתה א'. הקלסרים נערמו אחד על השני. הכל היה בלוי".
מה היה מצב המקוואות?
"הכל היה הרוס. הרוס, הרוס, הרוס. הצנרת הייתה בלויה, ברזים שבורים והרוסים. לא יודע איך תושבים יכלו ככה לטבול. התחלנו לשפץ, להחליף, לשים מנורות חדשות, לבנות הכל מחדש כולל משאבת חום. חסכנו בסולר, שזה קרוב ל- 170 אלף ש"ח בשנה. בנוסף, המצב לא היה תחת שליטה. היו כאלה שנכנסו בלי לשלם אז התקנו קרוסלה, כל אחד נכנס וקודם משלם. הוספנו לקופה של המועצה קרוב ל80-100 אלף ש"ח בשנה. אם מוסיפים את הכל זה נתן לנו צורך להתקדם".
קבענו להיפגש עם מוסאי במשרדו במועצה הדתית בשעה 16:00. הוא הגיע באיחור כי סחב איתו מהאוטו שקיות על גבי שקיות של מנורות לטובת משרדי המועצה שעובדת בימים אלו שיפוץ מאסיבי. רק לאחר שהתיישבנו במשרד אמר לי אחד העובדים כי הקודמים לפניו בשעה אחת כבר היו מתקפלים. מוסאי, הם טענו, נשאר עד מתי שצריך. בכלל, מעבר לעניין השיפוצים, גם ההון האנושי עבר שדרוג רציני ואין כבר עובדים ממורמרים.
מה היה מצב העובדים?
"הם היו יותר חולים מאשר עובדים. עשו שביתה איטלקית, לא קיבלו קרנות. לקחו הרבה חופשים. ואני מבין אותם כי הייתה להם בעיה במשכורת. עוד לא הבנתי מה קורה והיה לי קשה מאוד. הייתי מהבוקר עד הערב על הרגליים".
אז מה עשית?
"התחלתי להתייעץ עם כל מיני אנשים במשרד הדתות ופה בעירייה והתחלתי לראות מה עושים, איך משפרים את הכל. אנשים התחילו לחייך ולהבין שזה אפשרי לעבוד בצורת עבודה נוחה וטובה. ראש העיר בא, ראה ונתן את התמיכה שלו. הוא עזר בכל מה שניתן והתחלנו לעשות שינוי בכל מה שהיה תחת אחריותנו".
איך העובדים קיבלו את השינוי?
"הם הבינו שיש פה יו"ר מועצה דתית שבא לתת עבודה ולכן גם הם צריכים לעבוד. מי שרוצה לקבל משכורת צריך לתת עבודה. במקום לשלם למס הכנסה וביטוח לאומי, קודם כל שילמנו משכורות לעובדים ואחר כך טיפלנו בכל השאר. הם הבינו שאני אמין וככה צעדנו קדימה לעבר קידום המועצה הדתית. נכנס לעובדים צבע לפנים. הקדוש ברוך הוא לא עזב אותי לרגע. בלעדיו לא הייתי מצליח לעשות כלום והוא היה עימדי".
אם יש משהו שמוסאי גאה בו זה בעיקר הפידבק מהרחוב היבנאי. עצם העובדה שהוא מקבל פרגונים על מצב המקוואות בעיר ועל הסדר שנהיה במועצה, מעניק לו עוד יותר רצון לפעול ולעשות. הידיעה כי העשייה מובילה לגידול בטובלים מעניקה לו כוחות מחודשים לפעול, לעשות וגם לקיים הבטחות. כיום יש ביבנה 4 מקוואות. 3 לנשים (טורמוס, הדקל שבזי) ואחד לגברים (רחוב הלילך). הסדר, הניקיון והתשלום המסודר, מעניק לתושבים והתושבות רצון לחזור לשם, מה שלא היה בעבר.
אתה מקבל פידבקים גם מהתושבים?
"המון. המון, המון. פונים אליי ברחוב הרבה מאוד אנשים ומרוצים מאוד מהמצב החדש. תשמע, היום מאוד כיף להיכנס למקוואות בעיר. אם זה גברים ואם זה נשים. הכל נקי, מסודר. צריך להבין, משרד הדתות מתקצב נשים בלבד. למרות זאת יש שיפוץ יפה מאוד גם בגברים. הכל שם עובד כמו שצריך ויש הרבה מאוד מחמאות מהרחוב בקשר למקוואות".
זה גם בא לידי ביטוי בכמות האנשים שמגיעים?
"בהחלט. פעם הייתה באה כלה בשבוע וגם זה בקושי. היום יש לנו 4-5 כלות בשבוע. על גברים אין מה לדבר. המקום מלא בכל שעות היום עם מים נקיים. משרד הבריאות היה פה וציין זאת לטובה".
עד כמה שינויי הממשלות השפיע על התקצוב והעזרה?
"לא היה יותר מדי שינוי. בהתחלה זה היה יעקב מרגי מש"ס שאכן תמך בנו, אבל גם הרב בן דהן מהבית היהודי ועכשיו דוד אזולאי. אגב, גם קיבלנו מהם תעודות הוקרה".
הפידבקים האלה גורמים לך לרצות יותר? לעבוד יותר?
" אני אוהב לעבוד את ה'. לראות שאני עושה דברים טובים ומשפר לטובת הציבור. תמיד כיף לראות שטוב לאנשים מדברים שאתה עושה וכן, נחמד לקבל מחמאות. כשבנאדם רואה שנעשה דברים זה עושה לי טוב. אבל גם הפוך. כשיש בעיה, אני משתדל לטפל בה ישירות וללא דיחוי".
מה עכשיו? מה הדבר הבא?
"שיפוץ מקווה טורמוס, לשפץ את חדר הכלות. הצלחתי להביא תורם חיצוני והוא יממן זאת. תוך חודשיים נטפל בעניין הזה. פעם נשים של חב"ד היו נוסעות לרחובות. היום המקווה ביבנה כשר גם לבנות חב"ד. עכשיו יבנאיות נשארות ביבנה".
היית בפוליטיקה, חבר מועצה 6 שנים. איפה יותר כיף?
"פה. בהחלט פה. פה יש לי יותר עשייה. אוטוטו אני מקבל לפה ריהוט חדש. שהעובדים פה ייהנו גם להיות פה ולעבוד כמו שצריך ולא עם כיסאות כיתה א'. יש יותר סיפוק מזה?"
פה אתה לא צריך להרים אצבעות בכל מיני הצבעות.
"פה אני מרים אצבעות לשמיים".
