שהחיינו וקיימנו לזמן הזה- המסע לטוניסיה

זהו אני בארץ. חזרתי מביקור שורשים בארץ הולדתי תוניסיה, 12 יום של חוויה והתרגשות. עזבתי את תוניסיה בגיל 16, 3 חודשים לפני הבר מצווה שלי אבי נפטר ולא הספיק להניח לי את התפילין. חזרתי לביקור לאחר 60 שנה כשמטרת הנסיעה העיקרית שלי לתוניס הייתה לבקר בקבר של אבא שלי שקבור שם. בעזרת תושב מקומי ערבי שהפך את החצר שהיו עושים בו טהרת המת, לדירת מגורים שלו, בעזרתו מצאתי את הקבר בהתרגשות ובדמעות, נשקתי את הקבר לא האמנתי שדבר כזה יכול להתגשם. חלום, חשבתי שאני חולם, אבל לא זה אמיתי אני הייתי בתוניס.

ולטיול עצמו:

כל האזהרות בתקשורת הישראלית שלא לנסוע לתוניס התבררו כמוגזמות. בתוניס קיבלו אותנו בברוכים הבאים, בכל פינה ורחוב שלטונות תוניס העמידו לרשותנו ליווי משטרתי צמוד, לכל אורך הטיול היחס היה מצוין בכל מקום, בתי מלון מפוארים, ביקרנו בכמה ערים בתוניס בחממת, נבל וקליביה, לאחר שטיילנו בשווקים ובחנויות שוחחנו עם עוברים ושבים על החיים בתוניס כמובן שידעו שאנחנו מישראל ולא הייתה שום בעיה, אומרים לנו אנחנו אחים, משם נסענו לבית הקברות בורגול, לאחר חצי שנה הליכה בין עשבים וקוצים הגעתי לקבר, אז פרצתי בבכי מהתרגשות, הדלקתי נר ועשינו אשכבה וקדיש. עכשיו אני גם יודע את תאריך הפטירה המדויק של אבי, מקודם לא ידענו.

אחרי יומיים נסענו לעיר גרבה, שבה מתקיימת ההילולה שנקראת לגרבייה הגיעו כ-3500 איש להילולה שסוקרה ע"י רוב הערוצים של תוניס נאמר לנו שלפני שנים היו מבקרים 30,000 איש מכל העולם. העברנו את השבת בגרבה במלון עם אוכל כשר, קוסקוס, קציצות, מחשי, בקיילה ועצבנה. למחרת היינו שוב בסיום ההילולה, ביום ראשון נסענו מגרבה לתוניס, יש לציין שהנסיעה בערך כ-6 שעות נסיעה מגרבה לתוניס, ביקרנו בעיר סוסה, ספקס וחרה, הסגירה בגבס, ביקרנו בשוק ובמשפחה שגרה במנהרה שחפרו בהר, ביום החמישי ביקרנו בעיר מרסה וסידי בועסיד שם ממוקמת קריית הממשלה של תוניס. ביקרנו אצל משפחה בבית, האיש מחזיק בספריה מאות ספרים היסטוריים מכל העולם ביניהם גם של יהודים.

הוא גם הציג בפנינו ספר תורה שרוף בחלקו והוא סיפר שהספר נשרף יחד עם בית כנסת בתקופת מלחמת ששת הימים, כנקמה על כיבוש ירושלים. חוויה נוספת שמאוד ריגשה אותי זה ביקור בבית ספר שבו למדתי, בית ספר אור-תורה וברחוב שגרתי בו, כפי שנראה בבית הספר לא נעשה שימוש ע"י השלטונות כי הוא הרוס לגמרי ורק באחת הכיתות פלשו כנראה משפחה שגרה באחת הכיתות, אפילו העץ זכור לי מאז. בסיום הביקור ביום האחרון הלכתי שוב לבית הקברות להיפרד מהקבר של אבי ומשם לשדה תעופה חזרה לארץ.