"ניצחון הנפש על הגוף"

אבי דניאל

קרוב ל-30 שנה עברו מאז עבר חיים (44) לב, כיום תושב גדרה, את הניתוח הגורלי ששינה את חייו ללא היכר, והוא עדיין זוכר כל פרט ופרט מאותה תקופה. זו הייתה תקופה מאתגרת רצופה בעליות ובעיקר מורדות, אך בזכותה הוא הפך להיות האדם שהוא היום. "עד גיל 16.5 הייתי כמו כל הילדים ביבנה" הוא מספר. "שיחקתי כדורגל וכדורסל בשכונה, ברחוב הלביאים בו גדלתי והייתי מוקף בחברים. הכל השתנה כשנאלצתי לעבור ניתוח בשל עקמת בעמוד השדרה".

הניתוח, אותו עבר לב, ערך 20 שעות והסתבך, במהלכו הוא מת פעמיים מוות קליני אך הרופאים הצליחו להציל את חייו. "הרופאים הצילו את החיים שלי, אך כשהתעוררתי התברר לי שלא אוכל ללכת לעולם, בשל שיתוק מקו המותניים ומטה. זה היה הלם גדול עבורי, מכה קשה שלא ידעתי איך אני יוצא ממנה".

אבל הוא יצא ולאחר תקופת שיקום ממושכת החליט לחזור אל ספסל הלימודים, בבית הספר 'גינסבורג' ביבנה בו למד. "התברר שאף אחד שם לא חיכה לשובי, זאת בלשון המעטה. אם לפני הניתוח הייתי ילד מקובל מאוד ועטוף בחברים, אז אחריו השתנתה התמונה לחלוטין. כל החברים שלי נעלמו, נרתעו ממני או שלא ידעו איך להגיב לסיטואציה ובחרו להתרחק. החלטתי לעזוב את הלימודים, רק מאוחר יותר השלמתי 12 שנות לימוד" הוא משחזר.

לפני 20 שנה בנה את ביתו בגדרה, באותה תקופה גם פגש את אהבת חייו והשניים נישאו והביאו לעולם שני ילדים, בן ובת. "אני אדם מאוד דומיננטי, בכל מקום אליו אני מגיע שומעים אותי" הוא מעיד על עצמו. "כשהכרתי את אשתי היא אמרה שכיסא הגלגלים לא מפריע לה. בנינו בית שמותאם לצרכים שלי, אני הבשלן של הבית, השיש במטבח מונמך ואני יכול לבלות שם שעות".

 דווקא בתחום העבודה נתקל לב בקשיים רבים בדרך, כשאף אחד לא רצה להעסיק אותו בשל המגבלה הפיזית הקשה שלו. "ניסיתי למצוא עבודה אבל לא קיבלו אותי, בגלל הנכות שלי ואז החלטתי לפנות לספורט. בהתחלה שלחו אותי ל'אילן' רמת גן להשתקם, שם התחלתי בשחייה והמשכתי כשחקן כדורסל על כיסא גלגלים. מהר מאוד הבנתי שהאופי שלי הוא סוליסט ושאני צריך לעסוק בתחום אחר".

כך הגעת לטניס?

"כן. בשנת 1999, שנתיים אחרי שהתחלתי לשחק טניס, הפכתי להיות חלק מנבחרת ישראל ובאותה שנה זכתה הנבחרת באליפות העולם, שנה מאוחר יותר זכינו פעם נוספת ושנה אחר כך סיימנו במקום שלישי".

לאחר שקצר הצלחה לא מבוטלת נאלץ לב להפסיק לשחק לתקופה שנמשכה קרוב לשנה, זאת בעקבות פציעה פתאומית. "קרעתי גיד ביד והייתי מאושפז כמעט 10 חודשים עד שהחלמתי. בשנת 2004 זכינו שוב באליפות העולם והרגשתי שאני עולה שוב על המסלול הנכון".

אך למרות התחושה הטובה והאופטימיות, ציפתה ללב הפתעה נוספת בדרך, שהגיעה ממקום בלתי צפוי ובעקבותיה נאלץ שוב להפסיק לשחק, זה היה לפני 10 שנים.

"הפוליטיקה פגעה בי. החליטו שאני לא נכלל בנכות קשה והפכו אותי לנכה קל ותחת הקטגוריה הזאת כבר לא יכולתי להשתתף באליפות עולם, אך המשכתי לשחק בארץ".

מתי חזרת לנבחרת ישראל?

"לפני שנתיים החזירו אותי לנבחרת ישראל כנכה קשה. כיום אני שייך לבית הלוחם בבאר שבע, שהחליט לקחת אותי תחת חסותו ולנסות להגיע לאולימפיאדה. בעזרת ספונסרים שתמכו בי היינו ב- 20 טורנירים שונים, באליפות העולם האחרונה, שנערכה בטורקיה, זכינו במקום השלישי".

כמה שעות אתה מתאמן?

בזמן של תחרויות מתאמנים 3 פעמים בשבוע, בין שעתיים לשלוש. אנחנו מתאמנים קשה מאוד לקראת התחרויות בעולם, מגיעים להישגים הודות לעבודה קשה".

איך משחקים טניס על כיסא גלגלים?

"תבין, טניס הוא אותו טניס פרט להבדל הקטן שצריך לדעת להתנייד עם כיסא הגלגלים. בשנתיים האחרונות התחלתי לשחק עם מחבט קשור ליד, זה יותר קשה כי אתה לא יכול לשנות אחיזה. מאז שחזרתי, לפני שנתיים, אני למעשה לומד את הטניס מחדש. הייתי מקום 49 בעולם ועכשיו אני מדורג 20 בעולם".

תגיד זה לא עולה כסף?

כל נסיעה לטורניר מסתכמת בין 15 ל- 20 אלף שקל. היו לי שני ספונסרים, שאימצו אותי, בזכותם יצאתי לטורנירים ושאר הכסף הוא אישי שלי. המימון הוא קשה, קשה מאוד".  

תאר את התחושה של זכייה באליפות עולם?

"בפעם הראשונה, בשנת 99, זאת הייתה הפתעה. באנו כאנדרדוג שאף אחד לא ספר והראנו לכולם, זאת הייתה תחושה שלא אשכח לעולם. קיבלנו את הגביע, כשהמנון המדינה מתנגן ברקע, אושר עילאי הציף אותי כשהבנתי שאני שליח של מדינת ישראל".

ובין שלל עיסוקייך אתה גם מתנדב במשטרת ישראל?

"כן. הייתי בן הראשונים שהתנדבו לשרת במוקד 100 של משטרת ישראל, זו תחושה נפלאה לעזור לאחרים. אני מתנדב פעם בשבוע או לפי הצורך, אנחנו באים להיות מוקדנים ובכך משחררים את השוטרים שיצאו לשטח".

נתקלת באירוע שהשפיע עליך?

"כן. יום אחד התקשרה מישהי וסיפרה שהיא רוצה להתאבד. פעלתי תחת לחץ כבד, הרגשתי שאני ממש נלחם נגד הזמן ושהחיים שלה בידיים שלי. הזמנתי ניידת טיפול נמרץ והם הצילו את חייה".

איך בני המשפחה מגיבים לשלל העיסוקים שלך?

"הכי מפרגנים שיש. הילדים שלי עוסקים גם הם בספורט, כדורסל וכדור רשת, הם יודעים שספורט זו דרך חיים. תבין, למרות שהם קהל משוחד כשאני מגיע מתחרויות שפחות הלך לי בהן,  הם מעודדים אותי ואומרים לי שבשבילם אני אלוף עולם וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך".

ומה קורה עכשיו?

" אנחנו מחכים לשנה הבאה, מתכוננים לאליפות עולם כשהמטרה היא לזכות בגביע הזהב ולהיות הכי טובים שיש בעולם. שיחקתי כמעט בכל מקום בעולם וכשאתה מגיע להישגים זה נותן תחושה  נפלאה גם לנפש וגם לגוף. אני ממליץ לכל אחד לעסוק בספורט, מעבר לחיזוק הגופני זה נותן כוח נפשי ועבורי זה מהווה ניצחון הנפש על הגוף".