אם אין אני לי מילי

 מאת: ג'ני פרנקל שלום

הסיפור של מעצבת האופנה מילי דהן (32) נשמע כמעט דמיוני, זה שילוב של כישרון גדול, אהבה ותשוקה לתחום, אך בעיקר של טיימינג, תעוזה ואומץ- כזה שיכול להיות רק לילדה בת עשרים וקצת שחולמת לטרוף את העולם ובגדול. "היום, כשאני מסתכלת לאחור זה נראה לי מטורף" היא אומרת בראיון ל'יבניתון'. "אני לא יודעת מה הייתי יותר תמימה או אמיצה. ממרום גילי אני מבינה שזה היה שילוב של השניים, ושאין מצב שהייתי עושה את זה היום". היום נחשבת דהן לאחת ממעצבות האופנה המובילות, לאחרונה גם נולד לה בייבי חדש, ליין שמלות כלה.

היא נולדה וגדלה ביבנה, בת בכורה מבין 3 אחים, בני משפחתה ההורים, ציפי ויחיאל, והאחים עדיין מתגוררים בעיר. "רק אני ערקתי" היא צוחקת "למרות שיבנה היא עיר מדהימה, היא הבית. זאת עיר קטנה ואני חושבת שזה היווה עבורי יתרון מאוד גדול, התקופה שבה גדלנו הייתה חממה". היום היא גרה באור יהודה, יחד עם בעלה וביתה אמה בת השנה. "אני כבר שנים לא ביבנה, עזבתי את העיר אחרי הצבא וטסתי ללונדון שם עשיתי קורס סטיילינג".

למה דווקא לונדון?

"כל עניין האופנה בער בי מאוד, מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי בגדים, להלביש, להתלבש, לשנות עיצוב ולאלתר. אבל האהבה האמיתית הלכה והתפתחה עם השנים. אחרי שהשתחררתי מהצבא ידעתי שבזה אני רוצה לעסוק, חלמתי בגדול, חלמתי חו"ל והחלטתי לנסות משהו שחשבתי שהוא מאתגר יותר. רציתי לחוות את העולם, להרגיש עצמאית ושאני עושה משהו גדול, אז ביררתי על מקומות ונרשמתי ללימודים, מלונדון יוצאת אופנה מעולה".

איך מימנת את זה?

"לבד. עבדתי במכירות של תמונות, כמו שהרבה ישראלים עושים שם אחרי הצבא. עבדתי קשה מאוד ובמקביל למדתי, שרדתי. הייתי בת 20 עם חלומות מאוד גדולים ופתוחה לנסות כל דבר".

מילי והעיר הגדולה

בשלב הזה בלונדון, כשהיא רק בת 20, לא היה לה מושג שזה מה שתעשה בעתיד ושתהפוך למעצבת אופנה מצליחה ומבוקשת. אחרי חצי שנה של לימודים חזרה ארצה, נרשמה כחברה בפורום אופנה ופרסמה שם שהיא עוסקת בסטייל ופתוחה להצעות. ההצעה שהגיעה מאיש עסקים יהודי שחי בבולגריה, סללה לה את המסלול להצלחה. "הוא פנה אליי והציע לי לעצב בשבילו קולקציה קטנה של שישה דגמים, שהוא יצא איתה לשוק האירופאי וינסה להשיג קונים" משחזרת מילי. "לא האמנתי שזה קורה לי, עד אז בחיים לא עיצבתי קולקציה, לא ציירתי שמלה והוא פשוט דחף אותי למים".

איך היית מגדירה את זה נועז או תמים?

"מאוד תמים, מאוד. הוא הפנה אותי לתדמיתנית בארץ ואמר לי 'תזרמי' עם התהליך. הלכתי לנחלת בנימין וזאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למקום הזה. הייתי מוצפת, זו הייתה התרגשות עצומה, נחשפת לבדים מכל הסוגים, המרקמים והצבעים. מה שהכי הפתיע אותי שדווקא מצאתי את עצמי שם די בקלות, מיד ידעתי מה אני לוקחת ומה יתאים למה. זה לא מובן מאליו כי צריך ללמוד איך בדים מתנהגים בכל תפירה ובכל דגם".   

שעות ארוכות הסתובבה בין החניות והדוכנים וכשחזרה הביתה עם השלל הרב החלה בעבודה. דהן עיצבה את הקולקציה המבוקשת, שכללה 2 ג'קטים, מעיל ו-3 שמלות, עד היום היא שומרת את העיצובים הללו, שפתחו לה את הדלת למגרש של הגדולים.

איך הגיב המזמין לדגמים שעיצבת?

"התגובות שקיבלתי היו אדירות, כולם אמרו שלא ניכר בכלל שאני מעצבת צעירה ונתנו לי להבין שמדובר ברמה מאוד גבוהה. יכול להיות שהיה לי גם מזל, תדמיתנית טובה שידעה להביא לידי ביצוע את מה שיש לי בראש וזה לא מובן מאליו, היום אני יודעת את זה. המזמין עשה סיבוב באירופה וקיבל הזמנות, כל העניין התחיל ללכת טוב ואז הוא ביקש שאבוא לחיות באירופה ואעבוד משם".

ואז נלחצת?

"מאוד. זה פתאום הלחיץ אותי נורא, הייתי בסך הכל ילדה והכל נראה גדול עליי. הייתי בת 21 וברחתי מזה, זה הפחיד אותי אז לקחתי צעד אחורה. שם התחלתי תהליך של עבודה עצמית, ניגשתי למבחנים כדי לעבוד בשירות לקוחות של חברת סלולר והתקבלתי, התחלתי את הקורס ופתאום נפל לי האסימון. הבנתי שאני לא יכולה לברוח ממי שאני ועשיתי אחורה פנה".

אז בחברת סלולר לא עבדת בסוף?

(צוחקת) "לא, לא ממש. הבנתי שאני רוצה לעסוק באופנה ורציתי לעשות את זה שוב ובגדול. באותה תקופה גרתי עם בן זוג בכפר סבא, נפרדנו וטסתי לניו-יורק. כל אחד מאיתנו היה בשלב אחר בחיים והבנתי שאם אני עושה את זה אני לבד, זה אומץ ותמימות של ילדה שרוצה לבלוע את העולם".

היא למדה באחד מבתי הספר המובילים במנהטן ובמקביל עבדה בכל דבר אפשרי, כדי לממן את הלימודים. "לא יכולתי להרשות לעצמי רק ללמוד אז עבדתי, עשיתי הכל רק כדי להתפרנס, בייבי סיטר, מארחת במסעדה ומה לא". 

עברת מבחני קבלה לבית הספר?

"כן, זה עוד סיפור מצחיק שמראה על הילדה התמימה שהייתי אז. הגעתי לבית הספר עם תיק ובו הבגדים שעיצבתי לאיש העסקים, ממש פיזית הבאתי את הבגדים ושלפתי אותם לבוחנים. הם הסתכלו עליי המומים ונבוכים מעט, רק בדיעבד הבנתי שהייתי צריכה לבוא עם תיק עבודות או סקיצות ושזה לא ממש עובד ככה, אבל הבגדים דיברו והתקבלתי".

"את לה זזה מפה"

הפרק הזה בחייה של דהן נמשך שנתיים, אחריהם תכננה להישאר בארה"ב ולפתח שם את הקריירה אבל לחיים היו תכניות אחרות. "הבנתי שדוד שלי, אח של אמא שלי, מאוד חולה והרגשתי שאני צריכה לחזור ארצה למרות שאמא הכחישה את חומרת המצב. עזבתי הכל ובאתי, בדיעבד הסתבר שזאת הייתה החלטה נכונה, כי הוא באמת נפטר לצערי כמה ימים אחר כך". דהן תכננה להישאר עוד תקופה קצרה עם המשפחה, ואחריה לחזור לארצות הברית. אך באחד הערבים פגשה את האיש שהיום בעלה, בבילוי שיגרתי בפאב ברחובות. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, כבר בשיחה הראשונה בינינו הבהרתי לו שאני זמנית כאן ושאוטוטו אני טסה חזרה, לחיים שלי בארה"ב. הוא אמר 'את לא זזה מפה', זה נאמר אומנם בצחוק אבל גם אני ידעתי באותו רגע שאני לא נוסעת לשום מקום".

דהן נשארה והחלה לעבוד במשרד יח"צ, מהר מאוד פשטה השמועה על היותה מעצבת בגדים והיא החלה לעצב לבנות המשרד. החלו להגיע עוד ועוד הצעות והיא החליטה להתמסר רק לזה ופתחה סטודיו קטן בגבעתיים. "תכננתי לעשות עיצובים בהזמנה אישית" היא מספרת "אבל זה התגלגל והתחלתי למכור לבוטיקים, זה עבר מפה לאוזן ותוך שנה הגיע לממדים מאוד גדולים ושוב נבהלתי. לנהל אופרציה כזאת זה דבר לא פשוט בכלל, צריך להתנהל מול המון אנשים מתפרות וגזרנים ומספיק טעות קטנה של מישהו הכל הלך. הרגיש לי שזה גדול עליי והחלטתי שאני לא מסוגלת לעשות כאלה כמויות, עצרתי את הכל ושיתפתי את כולם. בגלל שהיה להם חשוב שאני אמשיך קישרו אותי למישהו שעושה עבודות לבוטיקים והתחלנו לעבוד ביחד, הוא ניהל את כל הצד של האופרציה והמנהלה ואני רק עיצבתי. עשיתי קולקציות לבוטיקים ובמקביל טיפחתי את הקו שנקרא 'מילי דהן', שאלה דברים מאוד ייחודיים ומיוחדים".

העסק הלך וצמח, אך פגישה מקרית אחת עם פליטת הריאלטי מרינה קבישר שינתה שוב את התמונה והפכה את דהן למעצבת שהסלבס אוהבים להזמין ממנה.

איך פגשת את מרינה?

"זה היה לפני 3 שנים, הגעתי כאורחת לשבוע האופנה והתחלנו לדבר, ככה סתם. היא החמיאה לי על משהו שלבשתי וסיפרתי לה שזה העיצוב שלי והעיסוק שלי. מרינה מאוד אהבה וביקשה את מספר הטלפון שלי, אמרה שתשמח לראות עוד דברים".

דהן התרגשה מהפגישה ומהמחמאות אך הזמן עבר, קבישר נעלמה ודהן המשיכה בעיסוקיה. חודשים ארוכים אחרי הפגישה המדוברת יצרה קבישר קשר וביקשה 'משהו מיוחד' ליום ההולדת שלה, שהיה אירוע מתוקשר ומצולם. דהן מיד נזכרה בבדים המיוחדים שקנתה מספר חודשים קודם לכן ביוון, שעד כה שכבו במחסן ולא נעשה בהם שימוש. "אלה היו בדים שכולם צחקו עליי כשקניתי אותם מהזקנות ביוון ואמרו שהם מכוערים ונראים כמו שטיח, אבל אני כבר ראיתי בדיוק את הבגד שאני הולכת לתפור למרינה. קבישר התלהבה, הצטלמה וסוקרה ומשם ההזמנות מהסלבס החלו לזרום. ברשימה המכובדת יש את ירדן הראל, לאה שנירר ואנה אהרונוב. בזכות הקשרים שיצרה איתן החל שמה של דהן ללכת לפניה והיא קיבלה פנייה ממוטי רייף לקחת חלק בשבוע האופנה, אליו הגיע עד כה כאורחת בלבד.   

"ילדתי את אמה ביולי שנה שעברה והתצוגה הייתה באוקטובר, זה היה זמן קצר מאוד בו הייתי צריכה להציג קולקציה של 30 דגמים ועוד אחרי לידה ועם תינוקת. חזרתי ליוון לקשישות עם הבדים ויצרתי מהם את כל הקולקציה. עבדתי בלחץ עצום, אבל זאת הייתה חוויה מדהימה והצלחתי בזכות התמיכה הגדולה שקיבלתי מהמשפחה המדהימה שלי".

זה משהו שבא לי מהבטן ואני עושה את זה על אלף אחוז כל הזמן, זאת לא עבודה. מאז שאמה נולדה נהייתי יותר יצירתית, תמיד אומרים שילד מביא איתו סוג של ברכה ואני בהחלט מרגישה את זה".

ובנוסף לאמה יש עוד בייבי חדש

"נכון. התחלתי עם ליין של שמלות כלה. אני עושה שנים שמלות, אבל בודדות ולא כקולקציה. התחילו להגיע אליי כלות וכל אחת ביקשה את העיצוב המיוחד שלה, אני מאוד נהניתי מזה ולאחרונה החלטתי שאני רוצה לכוון לשם. יצרתי קולקציה של שמלות כלה וזו כרגע מרבית העשייה שלי. אני משתדלת לעשות שמלות מיוחדות ולהכניס לשם את כל האהבה שלי לאופנה, מאוד קשה לגוון בשמלות כלה אבל זה הכיף ואני מאתגרת את עצמי בכל פעם מחדש, זה מה שטוב במקצוע הזה שזה אף פעם לא נגמר. הפקה הראשונה צולמה לא מזמן, זו עשייה שלא דומה לשום דבר, את לא רק עושה בגד את עוברת תהליך עם מישהי ומשמחת אותה ביום המיוחד שלה אני בונה ביחד איתה את החלום שלה".

נדמה שהגשמת כבר הכל, יש עוד שאיפות?

"רק התחלתי. אני כרגע בחיפושים אחר מקום גדול יותר ואני כמובן מאוד רוצה לייצא לחו"ל, גם את שמלות הכלה וגם את העיצובים הייחודיים יותר. אני הכי רוצה שהעסק יתפתח ויגדל אבל כל דבר צריך להיות בפרופורציות, אני לא רוצה להתמסחר ולאבד את הקשר האישי שיש לי עם כל כלה.  המטרה היא להגיע לשבוע האופנה בניו-יורק, אבל אני לעולם לא אוותר על הבית שלי ועל המגע שלי עם הלקוחות, הקשר הישיר הזה הוא זה שעוזר לי להמציא את עצמי בכל פעם מחדש".