מזוז מיוזיק
22.09.16 / 19:00
בעוד ההורים שלה מנהלים את עסקי הקמעונאות המשפחתיים, את אהבתם לשירה השאירו לבתם מור, שמגיל צעיר מאד גילתה את האיכויות הווקליות שלה. כעת, החליטה לקחת את זה צעד אחד קדימה והיא עומדת לפני הוצאת סינגל ראשון מאלבום הבכורה עליו היא עובדת
מאת: ג'ני פרנקל שלום
צילומים מאלבום פרטי
מאז שהיא זוכרת את עצמה מור מזוז (21) שרה, כבר כילדה היא כבשה את כולם עם הקול הצלול והשירה המדויקת שלה, כזאת שהשאירה את כל הסובבים אותה פעורי פה. "אני לא יכולה להצביע על הגיל המדויק בו התחלתי לשיר" היא אומרת "אבל זה היה שם תמיד". את הכישרון המופלא הזה היא ירשה, כך נראה, מהוריה איציק והדסה ששרו, בעיקר בצעירותם, אבל אוהבים לשיר גם היום. למרות שהאהבה לשירה זורמת במשפחת מזוז בגנים, מור היא היחידה מבין ילדי המשפחה, שהחליטה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהפוך את התחביב למקצוע. "תמיד שמעתי את ההורים שלי שרים, יש להם כישרון אדיר, לשניהם. אני יודעת שכשהם היו צעירים הם נורא רצו לעסוק בזה, אבל זאת הייתה תקופה אחרת אז זה לא יצא לפועל. יש לי ארבעה אחים אף אחד מהם לא הלך לכיוון הזה, אחותי הקטנה שרה קצת, אבל בינתיים לא מדובר במשהו רציני, נראה, אולי גם היא תפתח את זה בבוא היום".
את חושבת שההורים שלך למעשה מגשימים את החלום שלהם דרכך?
"אני יודעת בוודאות שכן, הם גם אומרים את זה כל הזמן. אני לא בטוחה שזה היה ממש חלום של אבא או של אמא שלי, אבל השירה תמיד הייתה חלק מאוד מרכזי בחיים שלהם. אז היו זמנים קצת אחרים וחלומות אחרים. אין לי ספק שאם יכלו היו עוסקים בזה בצורה קצת יותר רצינית, אבל גם היום הם שרים בכל הזדמנות. אבא שלי אפילו שר את כל התפילות, תמיד עושה להן לחן מיוחד שנעים לשמוע. הם מאוד תומכים בי ורוצים בהצלחה שלי, זה בוודאי קשור לעובדה שגם הם מתחברים לכמיהה הזאת למוזיקה ויכלים להבין אותי".
את לימודיה בחטיבת הביניים ובתיכון העבירה באולפנה לבנות, כיאה למישהי שמגיעה ממשפחה דתית.
לא פעם עוסקים בנושא הזה של דת ושירת נשים, מה את חושבת על כך?
"אנחנו דתיים, אני דתייה, ככה אני מגדירה את עצמי וחייה את חיי על פי זה. בנוסף אני גם אוהבת מאוד לשיר ושרה בכל הזדמנות שיש לי. אני לא רואה סתירה בין הדברים או התנגשות כלשהי, מבחינתי וגם מבחינת המשפחה שלי זה משתלב נהדר. השירה לא פוגעת בשום צורה באורח החיים הדתי שאני מנהלת. ההפך, אני חושבת שאם בן אדם קיבל מתנה כל כך גדולה, הוא צריך להשתמש בה ולהביא אותה לידי ביטוי".
את זוכרת את הנקודה שבה אמרת לעצמך 'זה מה שאני רוצה לעשות בחיים'?
"כן. בתיכון ביקשו ממני לשיר סולו באחת מהתחרויות המסורתיות שנערכו שם כל שנה. אני כבר לא זוכרת בדיוק מה שרתי, אבל אני בהחלט זוכרת שהיו תגובות מדהימות, שחיזקו לי מאוד את הביטחון העצמי וגרמו לי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות. עד הסולו הזה היו כמה שנים שלא העזתי לעלות על במה ולשיר מול כולם. עברתי סוג של תהליך, שהתחיל בילדה ששרה בכל מקום ובכל הזדמנות ופתאום קרה משהו, נסגרתי ולא הייתי מסוגלת לשיר מול כולם תקופה מאוד ארוכה".
אולי זה היה פחד קהל?
"אני לא יודעת להגדיר מה זה בדיוק היה, אבל משהו מנע ממני. למשפחה ולחברים אבל על במה לא הייתי מסוגלת לעלות. בפורום יותר מצומצמים המשכתי לשיר, הסביבה כל הזמן לחצה עליי וביקשו ממני בכל הזדמנות אבל פשוט לא יכולתי המחשבה על לעמוד על במה, כשכולם מסתכלים עליי, פשט הפחידה אותי. רק כשהעזתי באותה תחרות זה פתאום נפתח ולא הפסיק לשמחתי עד עכשיו".
בתחרות ההיא זכתה מור במקום הראשון, מה שהביא לאהדה גדולה מאוד והפך אותה לחלק מצוות ההקמה של להקת בית הספר.
"עד אז לא הייתה בבית הספר להקה והוחלט להוביל מהלך כזה, ולהקים אחת כזאת שתיקח חלק בכל הטקסים והאירועים" היא מספרת. "הביאו מישהי שתנהל את הלהקה ואז פנו אלי מההנהלה וביקשו שאני אוביל את זה ביחד איתה, כתלמידת בית הספר. הסכמתי וזאת היתה חוויה, אבל החלטתי להפסיק עם זה אחרי שנה אחת בלבד".
למה?
"הרגשתי שאני לא מסוגלת להיות בצד השופט, כאחת שבאה מהתחום ומאוד אוהבת אותו. הגיעו אליי תלמידות שרצו לשיר, אבל לא היו מספיק טובות ונאלצנו לדחות אותן באודישנים. לי זה היה מאוד קשה, לא יכולתי לקחת בזה חלק ולראות את האכזבה בעיניים שלהן. אני באה משם ויודעת בדיוק איך זה מרגיש כשאומרים לך לא, לא יכולתי להיות בצד הזה, מה גם שחלקן הגדול היו חברות שלי".
מיד כשסיימה את בית הספר החלה מור לעבוד במרץ על קריירת השירה. בדיוק אז גם פנה אליה איש סאונד, אותו הכירה כשנה קודם לכן במסגרת הקלטות, וביקש ממנה לקחת חלק בתחרות שירה שאירגן. "הקלטנו אצלנו משהו כשהיינו בי"ב, הוא שמע אותי, מאוד התרשם וביקש את מספר הטלפון. השארתי לו את המספר ולגמרי שכחתי מזה, עברה שנה והוא התקשר עם ההצעה. לתחרות קראו 'התגלית שלנו', היא נערכה בפייסבוק ומי שקיבל הכי הרבה 'לייקים' זכה".
וזאת היית את?
"כן. הקלטתי את 'אל העולם שלך' והרבה אנשים אהבו את התוצאה והצביעו לי. האמת, האמנתי שאני אזכה, בלי אמונה בכלל לא הייתי ניגשת לזה. אדם ששואף ולא מאמין שיצליח, לא יגיע לשום מקום. הפרס היה הקלטת סינגל ועבדתי סביב זה קשה אך בסוף, לצערי, לא אהבתי את התוצאה".
והסינגל לא יצא?
"לא. החלטתי שאני לא יכולה להוציא משהו שאני לא שלמה עם התוצאה שלו. עוד לפני זה חיפשתי מישהו שיכתוב לי ומצאתי את אליחי צברי, שכתב את המילים בהתאם למה שאני ביקשתי ממנו, לכן גם מאוד התחברתי לטקסט אבל אל לתוצאה הסופית".
והקלטת אותו שוב?
"כן. עשיתי עליו עבודה חדשה, במקום חדש ועכשיו אני מאוד מרוצה מהתוצאה ושלמה איתה. לשיר קוראים 'אהבה פשוט', ואני מאמינה שאוציא אותו בקרוב, אחרי שאסיים לאסוף את כל שאר החומרים, שירכיבו את האלבום שלי".
למה את לא משחררת אותו כבר עכשיו?
"אני לא רוצה לשחרר משהו, כשאני יודעת שעדיין אין לי חומרים מוכנים נוספים. כותבים ומלחינים יוצרים איתי קשר כל הזמן, שלחים לי חומרים וזה מתקדם לאט לאט, אבל בטוח. עולם המוזיקה הוא מורכב, מאוד לא פשוט להתברג בו ולמצוא את המקום שלך, בדרך צריך להוציא סכומי כסף מאוד גדולים שיכולים פשוט ללכת לפח. בגלל זה חשוב לי לעשות את זה בצורה מסודרת ונכונה ולהימנע, עד כמה שאפשר, ממהלכים פזיזים וטעיות. בינתיים חשוב לי שיכירו אותי, אני כל הזמן מקליטה קאברים ומקבלת תגובות תומכות מאוד. אני יוצאת להופיע עם בכל מקום אפשרי, נכנסת לפגישות עם בעלי עסקי ומציעה את עצמי, מנסה לבנות את השם שלי. זאת עבודה מאוד קשה, אבל אני גם נהנית מהדרך ומהעשייה. המשפחה שלי מאוד רוצה לעזור, גם מבחינה כספית, כי הם יודעים שזה מה שעוצר אותי ומונע ממני להתקדם אבל אני לא מוכנה שיוציאו מכספם. אני מבינה שזה תהליך, שדורש ממני הרבה הקרבה ועבודה קשה ואני מוכנה לעשות את הכל בשביל להצליח, אבל בזכות עצמי. כרגע אני עובדת בעסק המשפחתי ועושה כל מה שאני יכולה כדי לחסוך".
יש היום את קיצור הדרך, תכניות הריאליטי למיניהן. חשבת על האופציה הזאת?
"חשבתי וגם ניסיתי, אבל זה לא הצליח. אני חושבת שהייתי באודישנים לכל תוכנית ריאליטי אפשרי, דה וייס, אקס פאקטור, אייל גולן ומה לא, בכולן קיבלתי 'לא'".
מאוד מאכזב, לא?
"בוודאי, זה מאוד מאכזב ואפילו מייאש. בהתחלה לקחתי את זה קשה וזה פגע בביטחון העצמי שלי. התחלתי לחשוב שאולי אני לא במקום הנכון ואלי אני באמת לא מספיק טובה, זה צרב ושרף. מהר מאוד לקחתי את עצמי בידיים והבנתי שזה לא אומר כלום ובטח שלא מעיד על השירה שלי או הכישרון שלי. מדובר בסך הכל בשופטים שלא אהבו או לא התחברו, זאת זכותם וזאת דעתם האישית בלבד. היום אני יודעת שלא שאתייאש, כבר לא אכפת לי מה אומרים. אני עושה את זה מהלב ואין שום סיכוי שזה לא יצליח, זה מה שאני אומרת לעצמי מידי יום ואעשה הכל כדי שזה יקרה".
