"זאת עבודה קשה אבל מאוד מספקת"
30.03.17 / 21:07
רב"ט עדי דודן מיבנה היא פרמדיקית בחטיבה המרחבית גולן ובגילה הצעיר אחראית על הצלת חייהם של אזרחי סוריה, שמגיעים פצועים לשטח ישראל
כולנו שמענו על מלחמת האזרחים בסוריה, המשתוללת מעבר לגבול עם ישראל כבר כמעט שש שנים. המלחמה הולכת ומסתבכת, ולאורך השנים הללו היא הביאה להרוגים, פצועים ועקורים ומשפחות שלמות שנהרסו במחי יד. את כל זה רואים וחווים מקרוב אנשי חטיבת הגולן, החטיבה האחראית על ביטחון ישראל בגבול סוריה.
צוותי הרפואה של החטיבה המרחבית גולן הם אלו שמעניקים את הסיוע הרפואי הראשוני לפצועים בשטח, ולאחר מכן עוזרים לפנות אותם לבתי החולים הקרובים בהתאם לאופי הפציעה ודחיפות הטיפול.
אחת מאותם חיילים שעוסקים בעבודה המורכבת וההומניטרית הזו היא רב"ט עדי שושן, בת 19 מיבנה, אשר משרתת כפרמדיקית בחטיבה המרחבית גולן. העיסוק הרפואי אינו זר לעדי, שהתחילה להתנדב במד"א כבר בגיל 15. היא למדה בתיכון "אלון" ביבנה, וכאשר הגיע הזמן לבחור במסגרת התנדבותית למחיייבות אישית, היא ידעה שתרצה לעשות משהו משמעותי שישפיע על אנשים. "אחותי הגדולה התנדבה במד"א ושמעתי ממנה המון סיפורים וחוויות מתקופתה שם, על כמה שהיא הרגישה משמעותית כשהיא טיפלה באנשים, וידעתי שזה משהו שגם אני ארצה לעשות" מספרת שושן. היא אכן התנדבה במד"א לאורך שלוש שנות התיכון, אבל לא הסתפקה בהן. "אחרי סיום הלימודים ידעתי שגם בצבא אני רוצה להמשיך בעיסוק הרפואי, והתפקיד של פרמדיקית נראה לי מאוד מעניין" היא מסבירה.
עדי התגייסה ביוני 2015 והתחילה את קורס הפרמדיקים, קורס ממושך ואינטנסיבי מבחינה פיזית וגם מנטלית. "קורס הפרמדיקים ארוך מאוד, וכולל המון דברים ושלבים שונים. לימודים תיאורטיים, אימונים פיזיים, וגם שלב של תרגול ויישום של מה שלמדנו, את השלב הזה עושים בבתי החולים. אחרי ההכשרה הארוכה, הגיע הזמן להתפזר ברחבי הצבא. אני ביקשתי ומאוד רציתי להגיע לרמת הגולן, כי ידעתי שמדובר בגזרה מעניינת שהפעילות הרפואית בה ענפה, ולכן שמחתי מאוד כשאכן שובצתי כאן" היא מספרת.
עדי משרתת בחטיבה המרחבית גולן כבר 5 חודשים. כבר בשבוע הראשון שלה, כשרק הייתה בתקופת חפיפה, הצוות הרפואי הוקפץ לקליטת פצועים. "הגענו לשטח והיו שם שלושה פצועים בינוני, ותינוק עם פגיעת ראש, דבר מורכב כשלעצמו, בגלל המבנה האנטומי השונה של התינוק. במקרה אחר אספנו שלושה פצועים קשה, שלא היו בהכרה. במקרים כאלו מאוד חשוב שנפעל באופן מהיר, יעיל ומקצועי, כדי לנסות לשפר את המצב כמה שיותר מהר. מדובר אומנם במראות לא פשוטים, נשים וילדים שמגיעים במצבים קשים, אבל אין לנו זמן להיכנס לשוק או לשקוע בסיטואציה. בסופו של דבר מדובר במטופלים, תפקידנו לעזור להם וזו המטרה הראשונה שלנו. לאחר מכן אנחנו מתמודדים עם הקושי, ויודעים לתמוך זה בזה".
"זו אומנם עבודה קשה, אבל היא מאוד מספקת. יש מקרים שלצערי לפעמים נגמרים רע, אבל מה שמחזיק אותנו אלה המקרים שבהם אנחנו כן מצליחים לסייע ולהציל חיים. יש פעמים שאנחנו רואים את הפצועים אחר כך, כשהם בריאים ומרגישים טוב, הם מוקירים לנו תודה ומעריכים את המאמץ ואת מה שעשינו בשבילם, זה מאוד מרגש לראות את זה. זה שירות מאוד משמעותי שאני שמחה שיש לי את האפשרות לחוות אותו" היא מסכמת.
