טור לכבוד יום הכיפורים - משמעותה של סליחה

בפתחם של הימים הנוראים חשבנו שיהיה נכון שנדבר מעט על סליחה. במיוחד בימים אלה של לחץ וקושי טוב שנעצור לרגע ונביט במעשינו וביחסינו כלפי אחרים. בתפילות הסליחה בראש השנה וביום כיפור אנו שרים ומבקשים מהאל, אבינו שבשמיים: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".

סבי ז"ל הסביר לי מה ההבדל בין השלוש:

סליחה: היא שאני מכיר בכך שמי שביקש סליחה שגה ואני סולח, לא שוכח אבל סולח.

מחילה: היא סליחה עם מחיקת העלבון - גם סולח וגם שוכח.

כפרה: היא דרגת הסליחה הגדולה ביותר - גם סולח, גם שוכח וגם מוכן לעשות למענך דברים אפילו שפגעת בי: סלחתי, שכחתי, התגייסתי למענך.  

תהליך סליחה הוא תהליך שבו אדם שנהגו בו שלא כראוי בוחר לשחרר את הטינה והכעס, ובוחר להתייחס למי שעשה את המעשים הפוגעים והלא צודקים עם חמלה. הכעס שאנחנו מחזיקים על אנשים שפגעו בנו משול לגחל לוהט שאנחנו אוחזים בידינו. הכעס אינו משפיע בהכרח על האדם שעליו אנחנו כועסים אבל הוא שורף אותנו.

תהליך הסליחה מאפשר לנו לשחרר את האחיזה בגחל השורף על מנת שאנחנו נרגיש יותר טוב בגוף ובנפש. כאשר אדם בוחר לסלוח, אין הכוונה שהוא בוחר לשכוח את מה שקרה, או להצדיק את המעשים ואת מי שעשה מעשים פוגעניים. מטרת הסליחה היא לאפשר חישוב מסלול מחדש: חמלה ופיוס ביחסים. אפשר לסלוח לאדם, אפילו שבשום פנים ואופן אין סליחה למעשיו. המעשים נותרים לא מקובלים ולא מוצדקים בכל המובנים. מהצד השני, אמירת המילים "אני סולח לך" או "אני מקבל את ההתנצלות שלך" לא תמיד מספיקה כדי להגיע למצב של סליחה אמיתית מהלב.

סליחה היא מעשה: סוג של עבודה שצריך הסולח לבצע. סליחה עשויה לקרות אפילו מבלי לדבר עם האדם שעשה את המעשים הפוגעניים. סליחה היא שינוי רגשי שקורה בתוך האדם שעשו לו משהו שפגע בו. מדובר בסוג של שחרור, של הקלה מהכעס, מהזעם ומהתסכול שנצברים בתגובה לפגיעה בנו.

לאחרונה הלך מאתנו אחד מגדולי הדור, מורנו הרבה עדין שטיינזלץ זצ"ל שפירש פירוש יפה  לפסוק "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא" (תהילים פרק קל פסוק ד) "כדי שיראו ממך וייזהרו שלא לקלקל את המעשים הלאה. לולא הייתה סליחה, היה אדם מניח שאין לו תקנה, ולאחר שנכשל היה מידרדר עוד ועוד". הרב שטיינזלץ מסביר כי בלי סליחה האדם הנפגע נכנס למעין לולאה בלתי נגמרת של ייסורים, כעס ומצוקה והוא נפגע שוב ושוב: פעם במעשה או במחדל שעשו לו ואז שוב ושוב בייסורי הכעס, התסכול וההשפלה שהנפגע חש. גם מי שפגע באחר עלול לסבול מחרטת וייסורים אבל לעיתים אגו נפוח או פנקסנות קטנה ("עשו לי אז החזרתי") גורמת לפגיעה חוזרת.

חשוב שנסלח לאחרים ועוד  יותר מזה שנסלח לעצמנו: גם אנחנו חוטאים פעמים רבות כלפי נשמתנו וגופנו וראוי שנבקש סליחה ונשוב מדרכנו הרעה.

לסליחה יש יתרונות בריאותיים: מחקרים רבים מצאו שלסליחה יש השפעה חיובית על היבטים רבים בחיינו.

ברמה הגופנית: ירידה בלחץ דם, ברמות כולסטרול ובקצב לב,  עם איכות שינה משופרת.

מבחינה חברתית: מקיימים יחסים טובים יותר והדבר מביא לירידה במתח.

מבחינה רגשית: ירידה ברמת הדיכאון, החרדה והכעס, עליה בתחושת אושר ואופטימיות. ובאופן כללי נהנים מרווחה גבוהה יותר.

ברור שלאדם סלחן יהיו יחסים יותר טובים עם אנשים, פחות חומות של כעס וטינה, ולאנשים יהיה קל ונעים להיות במחיצתו. אך מה יש בסליחה שמשפיע בצורה כל כך גורפת על כל כך הרבה היבטים בחיים? על הצד הפיזי, על ההרגשה, על המצב החברתי. זה נשמע כמו פטנט לחיים טובים.

קיימת גישה בקבלה הקובעת ש"סליחה = שליחה". הסליחה היא שחרור ממועקה רגשית, מחסומים פנימיים. אנשים שאינם סולחים נשארים עם המועקה והמחסומים וחווים סבל. כל מה שלא סלחת עליו, עדיין קיים בתוכך. כל מה שאתה סולח עליו, אתה משחרר אותו, אתה נותן לו ללכת. סליחה היא כמו שליחה. שליחה החוצה של מחסומים רגשיים, נטרול של אנרגיה שלילית, אתה שולח את מה שתקוע, אתה משחרר אותו. מה שלא סלחת עליו, הוא משהו "שתקוע" בתוכך, והוא מושך אליך אנרגיה דומה של תקיעות, של התנגדות, של כעס וכו'… כל מה שלא סלחת עליו, משמש כמעין אבן שואבת - מגנט פנימי שמושך שליליות לחייך. פעמים רבות  אנשים אינם מודעים שמקור הסבל שלהם הוא השאריות של הכעס כתוצאה מהדברים שהם עדיין לא סלחו עליהם בתוך תודעתם.  

אני מאחל לכולנו שנת בריאות: בריאות הנפש ובריאות הגוף . וסליחה: סליחה אם פגעתי, סליחה אם כעסתי, סליחה אם טעיתי, סליחה אם ברחתי, סליחה אם אמרתי, סליחה אם שכחתי, סליחה אם עשיתי וסליחה אם התחמקתי. מקווה שנזכה לכפר על כל עוונותינו, ונתחיל שנה חדשה עם דף חלק ונקי,לקראת הטעויות של השנה הבאה - כי אנחנו רק בני אדם. גמר חתימה טובה לכולכם.